לאן נעלמת, ג'רמי לוי?

סוף שנות הששים. ג'ון לנון והביטלס מככבים בראש מצעדי המוסיקה בארה"ב. אלוויס פרסלי עדיין במיטבו. אסטרונאוטים אמריקאיים מטיילים על הירח, בעוד אחיהם שוקעים אט-אט אל תוך הביצה הוויאטנמית.  

 

על רקע האירועים הסוערים הללו עושה ג'רמי לוי את צעדיו הראשונים בעולם המוסיקה. חמוש בגיטרה ובסגנון מוסיקלי ייחודי הוא מתחיל להופיע – תחילה במועדונים קטנים, בהמשך בפני אולמות עמוסים. אנשים מתחברים לכריזמה שלו ומעגל קטן של מעריצים מתחיל להתכנס סביבו.

 

מה שקוטע את קצב הצמיחה המטאורי שלו הוא פרוץ מלחמת ששת הימים. המלחמה פורטת על נימים סמויים בנפשו. הוא לוקח פסק זמן מהקריירה המוסיקלית שלו ומגיע לביקור בארץ. כאן הוא קוטף מנדרינות בקיבוץ חצבה, מטפס בשביל הנחש לפסגת מצדה, משתזף על חופי תל אביב ומצטלם על רקע חורבות קונייטרה. בערב האחרון לפני שובו לארה"ב הוא נזכר שיש עוד מקום אחד בו טרם ביקר. הוא לוקח את הגיטרה, סוגר אחריו בשקט את דלת החדר ויחד עם חבר עושה את דרכו ברגל לכותל המערבי.

 

מול האבנים העתיקות תוקף אותו אי-שקט מוזר. פתאום הוא חש שחייו הגיעו לפרשת דרכים גורלית. מתח בלתי מוסבר מורגש באוויר. לפתע פונה אליו אדם בעל חזות חרדית ושואל: "תגיד, היית רוצה לטעום שבת אמיתית?"…

 

ג'רמי לוי שוקע בהרהורים-

 

בעיני רוחו הוא רואה את עצמו מתלווה לאיש ומצטרף לשולחן שבת. משם הדרך קצרה לישיבה שבה הוא לומד להכיר את המשמעות הרוחנית של חייו. ברבות השנים הוא נעשה תלמיד חכם גדול. הכריזמה שלו מושכת אליו המוני תלמידים שבאים ללמוד מתורתו. לחתונות של תלמידים הוא מגיע מצויד בגיטרה ישנה שבה הוא מפליא לנגן. איש אינו יודע מנין רכש הרב ירמיהו לוי שליט"א את הכישרון המוסיקלי האדיר שלו. השפעתו הולכת וגוברת והוא מושך אחריו המונים לחיי תורה ומצוות. יודעי דבר מדברים בהתפעלות על המהפכה הרוחנית העצומה שהוא חולל בקרב המוני תלמידיו…

 

"בוא ג'רמי, אנחנו עלולים להפסיד את הטיסה!"

 

ג'רמי לוי מתנער ממחשבותיו ומגלה שהוא עדיין עומד מול הכותל, היהודי החרדי מימינו וחברו הטוב משמאלו. הוא נזכר שהחרדי עדיין ממתין לתשובה. הוא משפיל את מבטו ואומר בחיוך מתנצל: "לא תודה, אין לי כרגע זמן לזה. אולי בהזדמנות אחרת"…

 

הוא מכתיף את הגיטרה, ויחד עם חברו עושה את דרכו חזרה לעולם החולין ממנו בא.  ההזדמנות האחרת לעולם לא באה. יש דברים שקורים לך רק פעם בחיים.

 

 

רגע לפני המפגש המכריע עם עשיו מותקף יעקב בידי איש מסתורי שנאבק עימו לכל אורך הלילה. האיש הזה, כך מגלים לנו חז"ל, היה המלאך הרוחני של עשיו.

 

הפועל "מאבק" שורשו במילה "אבק". כוחו של המלאך הזה הוא לטשטש את האדם, להקיף אותו באבק ובערפל, כדי שלא ייתן את ליבו להזדמנויות הרוחניות שנשלחות אליו ממרומים. אבל יעקב מנצח את האבק. הוא אינו מפספס את ההזדמנות וכופה על המלאך הרע להכיר בעליונותו הרוחנית.

 

לרומאים היה ביטוי לטיני שתמצת את השקפת עולמם: "קרפא דיאם", כלומר: "תפוס את הרגע!".

 

את המסר הזה צריכים גם אנו להפנים. "תפוס את  הרגע, תפוס את ההזדמנות". אם שולחים לך משמים ניצוץ של התעוררות רוחנית על תניח לו להיכבות.  קח את הניצוץ והפוך אותו ללפיד בוער.