כל אחד – דירה אחת

מַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת וְנִתְּנָה לְךָ גַּם אֶת זֹאת בַּעֲבֹדָה אֲשֶׁר תַּעֲבֹד עִמָּדִי עוֹד שֶׁבַע שָׁנִים אֲחֵרוֹת:

וַיַּעַשׂ יַעֲקֹב כֵּן וַיְמַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת וַיִּתֶּן לוֹ אֶת רָחֵל בִּתּוֹ לוֹ לְאִשָּׁה: (כ"ט כ"ז)

 

מדוע, ומה הגיון יש בזה שאדם אחד יבנה עשרה בתים ועשר משפחות ?  כיצד נכנסה וחדרה לחיינו המוסכמה הבלתי מוסכמת שהכנסת צאצאים לחופה חייבת להיות מלווה בכניסה לחובות והתחייבויות בלתי הגיוניות ? האם יש דרך לצאת ממעגל הקסמים המעוות לכאורה שמחייב כל אדם להתחייב מעל כל סבירות פרופרציונית ?

 

הסיפור המרתק הנפרש לעינינו בפרשיות שאנו קוראים בשבועות אלו, מדהים בפרטיו המאלפים.

 

מרתק לעיין בתהליכים ובתרחישים השונים שיצרו את המשפחה המופתית והמדהימה של יעקב, נשותיו ובניהם, המשפחה שתיהפך לסמל לאומי לדורי דורות משפחת עם ישראל.

אכן, מעקב אחר סיפור המסע המייגע שעבר יעקב בבניית ביתו ומשפחתו מחייב אותנו לעצור ולחשוב, האם אין זה נכון יותר שכל אחד יבנה את חייו ואת ביתו בעשר אצבעותיו, לבדו, לעצמו, ורק לעצמו ולמשפחתו.

 

"יעקב יוצא בעירום ובחוסר כל ונשכר לעבד כדי להקים לו משפחה", "יעקב יוצא כדי לבנות בית יהודי ולשם כך אין הוא זקוק אלא לאוצרות הטמונים באישיותו", "הנה בעירום ובחוסר כל הוא יוצא מארצו". [רש"ר הירש כ"ז כ"ח]

 

יעקב ממלא ביטנו בש"ס ובפוסקים, הוא גולה למקום תורה בתהליך הידוע והמוכר של תלמיד ישיבה בבית שם ועבר, אינו פוסח על השלבים, והכל – בכמות הנדרשת. הוא מחמיר על עצמו בשהות בלתי מקובלת של ארבע עשרה שנים תמימות, אותן הוא מקדיש אך ורק לתורה, כבחור מתמיד ושקדן השקוע בעולמה של תורה הוא אינו יוצא מפתחה של הישיבה בכל פרק זמן זה, ואדרבה, בדרגות עצומות שאינן יכולות להיות מוכרות לנו, אינו ישן בשכיבה בכל אותן שנים קדושות.

 

נקל לשער, שאביו הגדול יצחק, המריצו ועודדו לדרך התורה ולדבקות בה. יצחק, ידע בוודאי את גודל המשימה של בנו ממשיכו, לבטח גם הבין כי אין "להוציא אותו ח"ו מהלימוד", יצחק ידע כי בנו עתיד להיות גדול הדור בכל הבחינות והמובנים, כולו דבוק בה'. נראה שהיה אף ברור ליצחק וגם ליעקב כי כרגע יש להתמקד אך ורק בעליה הרוחנית לשמה ותו לא, אין מקום לדאגה כלל.

 

וכאשר מגיע היום שבו יש לצאת למצוא את השידוך המתאים עבור הבחור, גדול הדור הבא, בוודאי יצאו ובאו השדכנים אצו ורצו בבית יצחק, לנסות ולשדך כלה לבן היורש זה, שגם את הברכות קיבל וגם את המורשת הרוחנית של האב הדגול.

 

וזאת עלינו לזכור, כי יצחק, לבד מהיותו גדול הדור, היה גם משועי ארץ – עשיר מופלג, הן מצד הירושה שקיבל מאביו והן מצד עושרו העצמי, כי שדותיו התברכו מאד, ומענקים שונים הוסיף וקיבל בימי חייו מקנה רב ורכוש עצום.

 

אפשר לומר שיעקב בהחלט היה "מסודר", אבא עשיר מופלג וגדול הדור, והוא עצמו הבן, הממשיך, היורש, הצדיק, התלמיד חכם, המתמיד, בעל המידות המושלמות והחן הקורן, מה יותר טוב מכך.

 

אך ראו זה פלא, הנה יצחק ורבקה הורי הבחור המועמד, קוראים לו ומשלחים אותו לחפש לו אישה בארץ אחרת וזרה, הם משלחים אותו ללא כלום, בעירום ובחוסר כל אל עבר הבלתי נודע:

 

"רבים תמהו על יצחק שהיה עשיר מופלג, הן מחמת ירושה והן מחמת הברכה שרכש בידיו מה ראה הוא לשלוח כך את בנו כך במקלו בחוסר כל" [הרש"ר]

 

לא ממש בלא כלום, יש דבר אחד שהם מציידים אותו – בברכה  "וא-ל ש-ד-י יברך אותך ויפרך וירבך והיית לקהל עמים" ומבאר רש"ר הירש:

 

"אל תקח בידך מאומה אלא ה' ילווך בדרכך, אף הוא יברך אותך, יספק בידך את האמצעים להקים בית, יתן לך את הכוח להוליד בנים ולחנכם ברוחך למען תתרבה בהם".

 

בשנות בחרותו לא חשב יעקב לרגע אחד על טרדות החיים והמשפחה העתידים לבוא עליו, כולו היה שקוע בתורה, הוא גם לא דאג שמא לא יקבל דירה או חציה עבור לימודו, הוא ידע היטב כי אין לו, וגם לא יקבל מאומה, הוא למד תורה לשמה בכל הבחינות ומכל ההיבטים, לא לשם שידוך טוב ולא לנדוניה גבוהה אלא אך ורק לשם מצוות לימוד תורה ולדביקות בה'.

 

לבדו, ובעשר אצבעותיו בנה יעקב את ביתו ומשפחתו הוא עבד ושילם משכנתא במשך ארבע עשרה שנה, לא עבור דירתו, אלא עבור הזכות המינימלית לישא לאישה את רחל. הוא נתן והעניק בעד נישואין אלו את כל מה שיש בו, לילה ויום קיץ וחורף. מסתבר שלא נפגעה דרגתו הרוחנית והתמדתו בלימוד התורה מכך, ולא נפגמה אמונתו ודביקותו, אף לא נצפה חיסרון בשלמותו האנושית הייחודית. שבע שנים נוספות הוא משלם משכנתא כדי לבנות בית לאחר הנישואין, הוא מגדל את בניו לדרך התורה והיראה ומכשירם לכהן כשנים עשר שבטי י-ה, כל זאת בתוך הסביבה הקלוקלת שבה חי ובשכנותו של חמיו הרמאי ופסיליו.

 

מדוע, ומה הגיון יש בזה שאדם אחד יבנה עשרה בתים ועשר משפחות ?  כיצד נכנסה וחדרה לחיינו המוסכמה הבלתי מוסכמת שהכנסת צאצאים לחופה חייבת להיות מלווה בכניסה לחובות והתחייבויות בלתי הגיוניות ? האם יש דרך לצאת ממעגל הקסמים המעוות לכאורה שמחייב כל אדם להתחייב מעל כל סבירות פרופרציונית ? האם לא הגיוני יותר שכל אחד יבנה לעצמו את ביתו וידאג לעצמו ואך ורק לבית אחד ומשפחה אחת ?

   

ומעבר לכל, כאשר אדם בונה בעצמו את ביתו, אחריותו גדולה ומיוחדת. בתחושת פטריוטיות וגאווה עצמית הוא שומר מכל משמר על כל מה שבנה והקים, הוא יודע להעריך כראוי את היצירה לכל פרטיה וגווניה.

 

טעות היא לחשוב שילד המקבל את הכל על מגש של כסף, יעריך ויוקיר את הנתינה. אדרבה, מבחינה חינוכית ההגשה בפניו – ללא כל מאמץ מצידו, מקלקלת את מידותיו ומרגילתו לדרך שבוודאי לא תחזיק מעמד לאורך זמן. בהכרח הוא יאלץ להתמודד באחת עם משבר העבודה העצמית, או אז יתכן כי יתמלא בכעס על הסביבה כולה ולעיתים גם על משפחתו: היאך וכיצד אינם מסייעים לו, כאשר היה מורגל בעבר.

 

"יעקב ראש המשפחה, העובד ועוסק במלאכתו, המשופע בדאגתו ומבורך בבני משפחתו … הנה חזר עתה יעקב כראש משפחה עצמאי, אך לשם כך היה עליו להיאבק ולהילחם בעמל של עשרים שנה, למרות שכבר קיבל את הברכה והבכורה". [הרש"ר]

 

"מעשה אבות סימן לבנים" …