הקרב על הברכה

יצחק אבינו ורעייתו, רבקה אמנו, נושאים כבר קרוב לשני עשורים ועדיין לא זכו להיפקד בילדים. הם מתפללים וזועקים לה', ששומע את תפילתם ופוקד אותם בילדים. רבקה מרגישה שהעובר שבבטנה בועט ורוצה לצאת בכל פעם שהיא עוברת ליד בית הכנסת, ומאידך רוצה גם לבעוט ולצאת בכל פעם שהיא עוברת ליד בתי עבודה זרה. היא מצטערת מאוד ותוהה "אם כן למה זה אנוכי"?

בצר לה פונה רבקה לבית המדרש של שם בן נוח, והנין שלו עבר, שניהם צדיקים וגדולי תורה. היא שואלת אותם מה קורה עם העובר שלה. הוא יהיה צדיק או רשע?

התשובה שהיא מקבלת: יש לך שני ילדים. תאומים. אחד יהיה צדיק והאחר יפנה לכיוון הנגדי.

בבוא העת היא יולדת תאומים, הראשון יוצא אדמוני, עם שיער מגודל כמו של גבר בוגר ונקרא שמו עשיו. אחריו יצא אחיו כשידו אוחזת בעקב עשיו, והוא נקרא על שם כך 'יעקב'. יצחק היה בן שישים שנה כששני בניו נולדו.

**

עשיו גדל כאיש יודע ציד, המתרוצץ בשדות וברחובות, ואילו יעקב יושב אהלים, בבית המדרש לומד תורה כל היום.

ביום בו נהיו השניים בני 13, אותו היום מת אברהם אבינו, ויעקב בישל נזיד עדשים כדי לתת לאביו יצחק כמנהג האבלים לאכול מאכלים עגולים. עשיו מגיע מהשדה לאחר שרצח באותו היום את נמרוד ועשה עוד עבירות חמורות, ומבקש מיעקב שישפוך לו את תכולת הקדרה לתוך פיו. יעקב מנצל את ההזדמנות, ומבקש מעשיו שימכור לו את הבכורה בתמורה לנזיד העדשים. עשיו מסכים ויעקב נותן לו את את נזיד העדשים עם לחם. עשיו אוכל, שותה, קם והולך, לא לפני שהוא בז בגלוי לבכורה ולערך של הבכורה.

**

רעב בארץ. יצחק נאלץ ללכת לאזור גרר, שם מתגורר אבימלך מלך פלישתים. ה' אומר לו "אל תרד מצרימה" תישאר בארץ כנען, ואני ארבה את זרעך ככוכבי השמים ואתן לו את כל הארצות הללו של עשרת העמים היושבים כאן.

אנשי גרר שואלים על רבקה מי זאת, יצחק חושש שהם יהרגו אותו כדי לזכות באשתו, בגלל המראה הנאה שלה, ונאלץ לטעון שהיא אחותו. אחרי ימים רואה אבימלך מלך גרר שיצחק ורבקה מתנהגים כמו בעל ואשה, הוא מבין שיצחק רימה אותו ופונה אליו בטענה, למה שיקרת לי? כמעט לקחתי אותה לי לאשה! יצחק מסביר לו שהוא חשש מאנשי המקום שיהרגו אותו בגללה. אבימלך מזהיר: מי שיגע ברבקה – מות יומת.

יצחק זורע תבואה וקוצר פי מאה ממה שזרע. הוא מוסיף לזרוע ולקצור ועד מהרה מתעשר מאוד. היו לו צאן, בקר ועבדים רבים. הפלישתים מקנאים בו, וכל הבארות שחפר אברהם בעבר ונסתמו, חופרים עבדי יצחק מחדש. באים פלישתים וטוענים שהבארות שלהם, עד שיצחק נאלץ להרחיק משם ולחפור באר אחרת במרחק רב מגרר. הוא קורא את שמה של הבאר 'רחובות' – כי הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ.

**

יצחק עובר לגור בבאר שבע. ה' נראה אליו ומברך אותו שוב, ויצחק בונה מזבח לה'. אבימלך מגיע ליצחק יחד עם פיכול שר הצבא שלו, ורוצה לחדש את הברית שכרת בעבר עם אברהם אביו, יצחק עושה להם סעודה, ולאחר מכן הם לנים אצלו בלילה. בבוקר הם קמים ויצחק משלח אותם בשלום. עבדי יצחק באים ומספרים לו שחפרו באר חדשה, ויצחק קורא לה 'באר שבע'. על שמה נקראה העיר באר שבע עד היום הזה.

**

עשיו מגיע לגיל ארבעים ומתחתן עם יהודית בת בארי ועם בשמת בת אלון שתיהן מבנות העם החתי.

**

יצחק כבר זקן, ועיניו כהות – הוא עיוור.

הוא קורא לעשיו בנו הגדול, ומבקש ממנו שיצא לשדה ויצוד עבורו ציד, יכין לו ארוחה טעימה ובתמורה יצחק יעניק לו ברכות.

רבקה שומעת וממהרת לקרוא ליעקב. היא יודעת שיעקב הוא הצדיק ועשיו הרשע, אבל יצחק אינו יודע כי הוא עיוור ועשיו תמיד היה מרמה אותו שיחשוב שהוא צדיק.

רבקה מצווה על יעקב שיקח גדי עזים מהחצר, ישחט אותו ויכין ממנו סעודה לאביו, לפני שעשיו יספיק לבוא מהשדה. היא מציעה לו שייכנס ליצחק ויגיש לו את האוכל, ויצחק יחשוב שהוא עשיו ויעניק לו את הברכות.

יעקב חושש: הרי אני אדם חלק ועשיו שעיר, אולי אבא ימשש אותי וירגיש שאני לא עשיו, ובמקום לברך אותי הוא יכעס עלי ויקלל אותי?

רבקה לא מוותרת – עלי קללתך בני. הקללות שהוא יקלל אותך יהיו עלי, רוץ תעשה כמו שציוויתי אותך.

יעקב שוחט את הגדי ומבשל, ורבקה מלבישה לו את פרוות הגדי על הידיים, כדי שאם יצחק ימשש אותו הוא יחשוב שזה עשיו. יעקב נכנס ליצחק עם האוכל המוכן, ויצחק שומע שזה קולו של יעקב, הוא ממשש את ידיו מרגיש שאלו ידיו של עשיו: "הקול קול יעקב, והידיים ידי עשיו", אומר יצחק, ומברך את יעקב כי הוא חושב שזה אכן עשיו.

הברכה שבירך יצחק את יעקב: "ויתן לך אלוקים מטל השמים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש, יעבדוך עמים וישתחוו לך לאומים, הווי גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך, אוררך ארור ומברכיך ברוך".

**

יעקב יוצא מפתח החדר, ובאותו הרגע נכנס עשיו מהפתח השני. עשיו מרגיש שהגיהינום פתוח בפניו, והוא מבין שעשיו רשע גדול, ולא צדיק תמים כפי שטען קודם. הוא שואל מי אתה? ועשיו עונה אני עשיו בנך בכורך! יצחק חרד חרדה גדולה ושואל מי אם כן היה כאן מקודם ולקח את הברכה שלך? וכאן מוסיף יצחק משפט חשוב מאוד "גם ברוך יהיה", כלומר הוא מגלה את דעתו שהוא לא מצטער על כך שבירך את יעקב, למרות שיעקב רימה אותו.

יצחק אומר לעשיו שהוא לא יכול לברך אותו כי מישהו אחר כבר גנב לו את הברכה, אבל עשיו פורץ בבכי וזועק: "הברכה אחת היא לך אבי", אין לך עוד ברכות לברך אותי?

יצחק נעתר לתחנוניו של עשיו ומברך אותו: "הנה משמני הארץ יהיה מושבך ומטל השמים מעל, ועל חרבך תחיה, ואת אחיך תעבוד, והיה כאשר תריד ופרקת עולו מעל צוארך".

כלומר: אתה תהיה עבדו של יעקב, אבל כאשר זרעו של יעקב לא יקיים את מצוות התורה ותהיה לך תלונה למה להם מגיע יותר ממך, הטענה שלך תתקבל ותוכל לפרוק את העול של יעקב מעל צווארך.

**

עשיו שונא את יעקב על הברכה שגנב לו ומתכנן להרוג אותו לאחר מות יצחק. רבקה שומעת על כך, וחוששת לחייו של יעקב, היא מצווה עליו ללכת לפדן ארם, ולהישאר שם אצל לבן אחיה, עד שעשיו יירגע והיא תיקרא לו לחזור בחזרה לארץ כנען.

רבקה באה עם יעקב ליצחק, ואומרת לו שהיא אינה יכולה לסבול את בנות חת, איתן התחתן עשיו, שהן עובדות עבודה זרה. "אם יעקב לוקח אשה מבנות חת, למה לי חיים", הגיע הזמן שהוא ילך לחפש אשה בבית משפחתי בפדן ארם.
יצחק מסכים עם רבקה ושולח את יעקב לפדן ארם, ומצווה עליו לקחת אשה מבנותיו של לבן, הוא מברך אותו שוב ומשלח אותו לדרכו.

עשיו רואה את מה שקורה, ומבין שבנות כנען רעות בעיני אביו, ולכן החליט לקחת אשה שאינה מבנות כנען, הוא מתחתן עם הבת דוד שלו – מחלת בת ישמעאל, אך אינו מגרש את שתי נשותיו הראשונות, כך שהוא אינו מתקן את המעוות, ורק מוסיף לו אשה שלישית רשעה כמו שתי הרשעות שנישאו לו קודם לכן.