מעשה מרמה והגיונו

"והבאת לאביך ואכל בעבר אשר יברכך לפני מותו" (בראשית כז, י)

השולטים בפרשת השבוע (בראשית פרקים כה-כח) הם התאומים המפורסמים, יעקב ועשיו. סיפור לידתם ונפתולי היחסים ביניהם נותנים את הטון כמעט בכל פרקיה. תחילתה של הפרשה בסכסוך המתגלה בין השנים עוד בבטן אמם ("ויתרצצו הבנים בקרבה" – בראשית כה, כב), סכסוך, שרמז על סבך יחסיהם בעתיד ("ויאמר ה' לה: שני גיים בבטנך ושני לאמים ממעיך יפרדו" – שם, כג), וסופה מתאר את בריחתו של יעקב לארם נהרים מפחד חרבו של עשיו. עשיו, המבקש להרגו על כי הוציא מאביו במירמה את הברכות, שהובטחו לו.

מה שהתרחש מסביב לברכות אלו, הוא שיעמוד במרכז עיוננו הפעם.

מדוע עשתה זאת רבקה?

רבקה עשתה, לכאורה, מעשה שלא ייעשה, היא קידמה בערמה את ה"קריירה" של בנה האהוב על חשבון זכויותיו של בנה הבכור. היא דחפה אותו למעשה רמאות, להונאת האב הזקן, שכהו עיניו. זו התמונה, העולה מקריאת הפרשה:

"ויהי כי זקן יצחק? ויקרא את עשו? ויאמר? וצא השדה וצודה לי ציד ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי, והביאה לי ואכלה בעבור תברכך נפשי בטרם אמות. ורבקה שמעת? ורבקה אמרה אל יעקב? שמע בקלי? לך נא אל הצאן וקח לי משם שני גדיי עזים טבים ואעשה אתם מטעמים? והבאת לאביך ואכל בעבר אשר יברכך לפני מותו" (שם כז, א-י. עיין שם השתלשלת המאורעות)

ואנו, הקוראים, משתאים למקרא הדברים. מנסים לרדת לעומק מעשיה של רבקה, להבין את ההיגיון, הטמון מאחורי יוזמתה זו. מעבר לשאלות המוסר, היושר וההגינות, שמעשה כזה מעורר, ניצבת בפנינו תמיהה גדולה ביותר: לאן נעלמה תבונתה של אישה דגולה זו? כיצד יזמה מהלך, שלא יביא תועלת, זולת קלון וחרפה? וכי חשבה לרגע קט, שיש תוקף ברכות רוחניות, שהושגו במרמה? וכי לא ידע, שעשיו ישוב עד מהרה מן הציד, יתייצב בפני אביו, התרמית תתגלה, והברכות, שהוענקו ליעקב, יהפכו לו לקללה? ("והייתי בעיני כמתעתע והבאתי עלי קללה" – שם, יב) האם לא הביאה בחשבון, מה יקרה בעוד שעה, כשיתברר ליצחק, שבירך בטעות את יעקב?

ומשום שאנו מניחים, שרבקה ידעה גם ידעה דברים אלו, מתחדדת, איפוא, השאלה: מדוע עשתה זאת? מה רצתה להשיג "בתרגיל הברכות" שיזמה?

המפתח לתעלומת התרמית טמון בפסוק הבא:

"ויגדלו הנערים ויהי עשו איש ידע ציד? ויעקב איש תם ישב אהלים. ויאהב יצחק את עשיו כי ציד בפיו ורבקה אהבת את יעקב" (שם כה, כז-כח).

המקרא אינו מפזר מילים סתם. הוא לא היה מקדיש פסוק שלם כדי לתאר את רגשות אהבת ההורים לבניהם, אם תיאור זה לא היה תורם להבנת הסיפור, ולא היה מקדם אותו אל המסר, הכלול בו.

אכן, פסוק זה מעלה על פני השטח ויכוח מהותי ארוך ומתמשך, שניהלה רבקה עם יצחק. הוא החל כאשר "גדלו הנערים", ושיאו במעשה ההערמה על יצחק, שכפתה רבקה על בנה יעקב.

על מה נסוב הויכוח?

על חינוך, על עתיד הילדים, על הציפיות מהם.

כשגדלו הנערים התגלו תכונותיהם המנוגדות, הקוטביות:

 

"כל זמן, שהיו קטנים, לא היו נכרים במעשיהם, ואין אדם מדקדק בהם, מה טיבם. כיון שנעשו בני שלש עשרה שנה זה פירש לבתי מדרשות, וזה פירש לעבודה זרה" (רש"י עפ"י המדרש).