'גדול המצווה ועושה'

כאשר יצחק אבינו רוצה לרדת מצרימה מפני הרעב אשר בארץ, נראה אליו הקב"ה ואומר לו 'אל תרד מצרימה' ומברך ומבטיח לו 'ואהיה  עמך ואברכך כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל' 'והרביתי את זרעך ככוכבי השמים.. והתברכו בזרעך כל גויי הארץ'. כל זה בזכותו של אברהם אבינו מפני 'אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצוותי חקותי ותורותי'.

 

אברהם אבינו שמע בקול ד'. רש"י מפרש שאברהם אבינו קיים ושמר תורה שבכתב ותורה שבעל פה. והספורנו מפרש ששמר שבע מצוות בני נוח. הרמב"ן ועוד ראשונים שואלים איך יתכן לומר שהאבות שמרו את כל התורה עד שלא ניתנה שהרי יעקב נשא שתי אחיות ועוד שאלות.

 

'והנראה אלי מדעת רבותינו' כותב הרמב"ן 'שלמד אברהם אבינו התורה כולה ברוח הקודש ועסק בה ובטעמי מצוותיה וסודותיה ושמר אותה כולה כמי שאינו מצווה ועושה'. קודם  מתן תורה, זה אומר הרמב"ן, הגדרה של 'אינו מצווה ועושה'.

 

הגמרא בתחילת מסכת עבודה זרה מביאה: 'הא למדת שאפילו עובד כוכבים ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול' גם גוי יכול להגיע למדרגה של כהן גדול. אבל לא יקבל על כך שכר כמו שמקבל יהודי. 'לומר לך שאין מקבלין עליהם שכר כמצווה ועושה אלא כמי שאינו מצווה ועושה'. וזה המצב של עכו"ם אחרי שהקב"ה התיר להם את הציווי של שבע מצוות בני נוח. כפי שנלמד מהפסוק 'ראה ויתר גויים'. כעת שוב גם אם יקיימו ז' מצוות יקבלו עליהם שכר רק 'כמי שאינו מצווה ועושה'.

 

למדנו אם כן, שיש הבדל בשכר בין 'מצווה ועושה', בין מי שעושה ומקיים את התורה בגלל שהוא מצווה עליה לקיימה לבין מי 'שאינו מצווה ועושה' שמקיים את התורה מבלי שנצטווה עליה. וכך פוסק השו"ע בהלכות תלמוד תורה 'אשה שלמדה תורה יש לה שכר, אבל לא כשכר האיש מפני שאינה מצווה ועושה'.

 

לכאורה בגדר של 'אינו מצווה' ישנם שני מצבים. מצב אחד: כמו שהיה אצל האבות הקד' קודם מתן תורה, שחוץ משבע מצוות בני נוח לא היה שום ציווי. והיה צריך רוח הקודש כדי להיות 'עושה' כדי לדעת מה תצווה התורה במעמד הר סיני. מצב שני: זה אחרי שכבר יודעים מה ציוותה תורה רק לא מחויבים לקיים. כמו אישה לגבי לימוד תורה או כמו רב יוסף שהיה סומא וקיים את התורה.

 

לכאורה לפי זה צריך להבין, מה שקיימא לן להלכה ש'גדול המצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה' האם זה רק על המצב השני, על קיום התורה לאחר שניתנה למי שאינו מצווה. או גם על מי שמקיים מליבו מבלי לדעת שיש על זה ציווי. שהוא מכוון מליבו לקיים דבר שציוותה תורה.

 

אמנם התוס' בעבודה זרה כתבו מדוע גדול המצווה ועושה וז"ל: 'גדול המצווה ועושה, פירוש מפני שהוא דואג תמיד לבטל יצרו ולקיים מצוות בוראו'. שמי שמצווה לקיים מצווה יש לו תמיד ניסיונות לעמוד נגד יצר הרע. הוא נמצא תמיד במצב של מלחמה עם היצר הרע ואם הוא 'עושה' מגיע לו שכר גדול יותר. משמע שמי שאינו מצווה היצר כלל לא תוקף אותו.

לכאורה צריך להבין איך שייך בכלל להיות במצב השני של 'אינו מצווה ועושה'. של מי שמקיים ועושה את מה שהוא חושב שזה רצון הבורא, מבלי לדעת מה הוא באמת רצון הבורא. יש בזה לכאורה סכנה גדולה. גם היום אחרי שניתנה תורה, אנחנו צריכים סייעתא דשמיא גדולה לכוון שכל מעשינו יהיו כהלכה. כמה פעמים אנחנו חושבים שכך רוצה תורה ופתאום מתברר לנו שדעת תורה והאמת היא ההיפך הגמור ממה שעשינו. אז איך שייך בכלל לחדש מלבנו בעבודת ד'.  

 

רבנו הגר"ח מוולאזין, בהקדמתו לבאורי הגר"א על הזוהר פותח לנו פתח בהבנת הדבר מדוע שמרו האבות את התורה עד שלא נתנה. וז"ל שם: 'זו הייתה עבודת הצדיקים הראשונים אשר עדן לא ראו אור התורה קודם שניתנה. כי עדיין לא היו מצווים ועושים, רק על פי השגתם, אשר השיגו בשכלם תיקוני כל מצווה ומצווה בעולמות העליונים'. האבות לא שמרו את התורה מפני שהצטוו. אלא מפני שהבינו בדעתם הרחבה ובכוח רוח קדשם מה כדאי לעשות וממה ראוי להתרחק.

 

בספר 'נפש החיים' מוסיף ומסביר על קיום התורה של האבות: 'לא שהיו מצווים ועושים כן מצד הדין. דאם כן, לא היו מעמידים ח"ו על דעתם והשגתם, אף שהשיגו שלפי עניין שורש נשמתם ההכרח להם לעבוד ולשנות אף מקצת מאחת מכל מצוות ד' ולא היה יעקב אבינו ע"ה נושא ב' אחיות ולא היה עמרם נושא דודתו, ח"ו'.

 

מה שהאבות קיימו היה 'רק מצד השגתם בטוהר שכלם התיקונים הנוראים הנעשים בכל מצווה בעולמות...והחורבן וההריסה ח"ו שיגרמו בהם אם לא יקיימום. לכן כשהשיג יעקב אבינו ע"ה שלפי שורש נשמתו יגרום תיקונים גדולים... אם ישא שתי אחיות אלו, רחל ולאה, והמה יבנו שתיהן את בית ישראל, יגע כמה יגיעות ועבודות להשיגם שינשאו לו'.

 

כל זה היה עד מתן תורה, עד אז היה רשאי האדם להחליט מה לקרב ומה לרחק. שיש עניין בנשיאת שתי אחיות. אבל לאחר מתן תורה ניטלה רשות זו. מעתה אין האדם רשאי להחליט. 'משבא משה והורידה לארץ' כותב ה'נפש החיים' - 'לא בשמים היא. ולבל יתחכם האדם הגדול, שהשגתו מרובה, לומר: אנכי הרואה סוד וטעמי המצוות בכוחות ועולמות העליונים שראוי לפי שורש נשמתי, או למי או מי לפי שורשו, לעבור ח"ו על איזה מצווה, או לדחות שום פרט מפרטי המעשה... או לשנות זמנה ח"ו'.    

 

היטיב להגדיר זאת כ"ק האדמו"ר הזקן מגור, האמרי אמת. אחרי שקבע בתקנות להקדים זמן התפילה בשחרית בהתאם לסוף זמן קריאת שמע, בא לפניו אחד מזקני וחשובי החסידים שהיה ידוע בעבודת השם שלו ובהיותו פרוש מהבלי העולם. החסיד שעבודת יומו השתבשה בגלל השינוי, סיפר על ההכנות הרבות שקדמו עד כה לתפילתו ועל המתיקות המיוחדת שחש עת עמד להתפלל לאחר שהתכונן והכין את ליבו לתפילה.

 

עתה, טען החסיד, תחסר לי הכנה זו. כיצד, איפה, אוכל להתפלל ללא הכנה מוקדמת. הרבי, אשר מפורסם היה במילותיו המדודות, ענה קצרות: 'תניא בר קפרא אומר: אילו היה נותן בה קורטוב של דבש אין  אדם יכול לעמוד מפני ריחה. ולמה אין מערבין בה דבש?  מפני שהתורה אמרה'...

 

נכון, קורטוב של דבש יכול לשפר את ריח הקטורת עד שלא יוכל אדם לעמוד מפני ריחה. זה היה כבוד גדול למקדש ולמי ששיכן שמו במקדש. היה בזה הידור מצווה גדול. אבל אחרי שהתורה אמרה 'כל שאור וכל דבש לא תקטירו' אין מקום לעבוד את הקב"ה בדרך שנאסרה. מה 'שאמרה תורה' זה מה שקובע. אי אפשר לסמוך על מה שלך נראה שצריך להיות. אסור לנו להתחכם בעבודת ד' עלינו לזכור 'ראשית חכמה יראת השם' ויראת השם משמעה שמירת כל המצוות גם אלו שאנחנו לא מבינים טעמם. אסור לנו להורות היתר ולהקל באיסור שאסרה תורה בגלל שאנחנו כאילו 'יורדים לשורש העניין' ומבינים מה התורה רוצה.

 

אין לנו אלא מה שכתבה תורה ומה שמורין לנו מרנן ורבנן גדולי ישראל ב'דעת תורה' שניתנה להם.

 

 

 

     

שאל את הרב
דלג על שאל את הרב

שאל את הרב

 

 

 כאן תוכל להפנות לרב את שאלתך, הרב ישתדל לענות בהקדם האפשרי.
התשובות נשלחות ישירות למייל השואל. לשליחה יש למלא את הטופס המופיע כאן:

*
רשימת תפוצה


 

מאמרים חדשים
דלג על מאמרים חדשים

מאמרים חדשים

     

 

הצחוק יפה לבריאות

אז מה, זהו? יותר אסור לצחוק? תשובה עפ"י ההלכה

 


    

 הוראות יצרן 

האם זה תקף גם ביחס לחיינו? קרא את ההוראות!


   

 

מחפשים סגולות? 

שלשה ספורים, סגולה אחת! אף פעם לא יזיק לדעת!


    מבחן בגרות

היכן נמצאת הבגרות האמיתית? אקטואלי להיום


   

חשיבות עניית אמן

אז שכחתי לענות אמן. מה כבר קרה? כנסו ותקראו ספור

עבור לתוכן העמוד