המחנך הטוב ביותר

ברצוני להתמקד הפעם על אחת מהנקודות המיוחדות והמדהימות שאליהם שמתי לב, ומדובר במשימה של גבורת נפש עילאית ומיוחדת, שדווקא כשהיא נעשית בטבעיות היא אולי קלה לביצוע, אך כאשר נידרש לה האדם במכוון, יהיה צורך בנשיכת שפתיים ובהשקעה של כוחות נפש רבים.

הגדל

ברצוני להתמקד הפעם על אחת מהנקודות המיוחדות והמדהימות שאליהם שמתי לב, ומדובר במשימה של גבורת נפש עילאית ומיוחדת, שדווקא כשהיא נעשית בטבעיות היא אולי קלה לביצוע, אך כאשר נידרש לה האדם במכוון, יהיה צורך בנשיכת שפתיים ובהשקעה של כוחות נפש רבים.


הם נמנעים מלטפל בתלונות העצלנים ומתייחסים מראש בזלזול לטענותיהם גם אם הם צודקות ונכונות. תלמיד שהעז לפגוע בהם פעם אחת זוכה ליחס צונן ומעליב מרגע זה ועד ליציאתו הסופית משערי ביה"ס - גם אם מדובר בתהליך של שנים ארוכות, הם יצדיקו עצמם על כל מעשיהם הנלוזים בק"נ טעמים ויסמנו בסטיגמה לכאן או לכאן את כל הנקרה בדרכם, באכזריות ובאטימות טוטלית.

הרב פ' שליט"א הוא המחנך הטוב ביותר שאני מכיר.

 

בשנות עיסוקי בחינוך נפגשתי עם מחנכים ומורים רבים, טובים יותר או פחות, מוכשרים ומוצלחים, אך טרם פגשתי מחנך כמו הרב פ', ולא מדובר בדמות פיקטיבית דמיונית לצורך כתיבת השורות הבאות, מדובר בהחלט בידיד, חבר, ומחנך שהוא אכן מיוחד וייחודי.
 
מעלות רבות לדרך חינוכו וגם לאופיו האישי של הרב פ', אולם איני בא לעסוק בהספדים אלא בניתוח נקודות שונות שמהם נוכל ללמוד על חינוך טוב ומוצלח.

 

במשך השנים, צפיתי פעמים רבות בשיעוריו ובהנהגותיו של הרב פ', ניסיתי לעמוד על שיטותיו וגישתו הייחודית.

איני יכול לשאול אותו על שיטתו המיוחדת, כיון ש"הוא" אינו מבין על אילו שיטות אני מדבר, וזו אחת מהתופעות המיוחדות אצל הרב פ', הוא נולד מחנך, טיבעו העצמי המולד -  כשל מי שמאחוריו שנות לימוד פדגוגיה ארוכות ומייגעות, האינסטינקטים שלו בפעולות החינוך והקשר עם התלמידים, טובים יותר מפעולות מכוונות של מלומדים בעלי שם, שנעשות לאחר ייעוץ ומחשבה רבה.

 

לאורך זמן ולאחר תצפיות ארוכות, שרטטתי לעצמי קווים שונים על הגישה המיוחדת של הרב פ’, ניסיתי לעמוד על קווי מיתאר מתמשכים ועקביים, במטרה לייצר מכל אלו כיוון אחיד ושיטה, לשכתב ולהסביר לעצמי ולאחרים את  העומד מאחורי מה שנעשה על ידו בטבעיות וספונטניות מעוררת קנאה.

   

ברצוני להתמקד הפעם על אחת מהנקודות המיוחדות והמדהימות שאליהם שמתי לב, ומדובר במשימה של גבורת נפש עילאית ומיוחדת, שדווקא כשהיא נעשית בטבעיות היא אולי קלה לביצוע, אך כאשר נידרש לה האדם במכוון, יהיה צורך בנשיכת שפתיים ובהשקעה של כוחות נפש רבים.

 

טבע האדם, להיות עקבי בתחומי הרגש - וחסר עקביות בתחומי השכל !

 

ואסביר את דברי בשתי דוגמאות:

"פלוני פגע בראובן והעליבו בצורה קשה. מאותו יום ואילך, ראובן אינו יכול להביט בפניו, הוא שומר לו טינה. גם כאשר היה יכול להיעזר ע"י פלוני בעזרה חשובה מאד עבורו, הוא אינו יכול לבקש זאת ממנו, כי נפשו עדיין פגועה".

הרגש כאן עקבי לחלוטין בתחושת הפגיעה והעלבון, למרות שהשכל הישר אומר להבליג ולהיעזר בתועלת המוצעת.

 

"רופא המשפחה, קבע בפסקנות כי הסיגריות מזיקות מאד למצבו הבריאותי של יוסף ועלולות להביאו אף לסכנת חיים. יוסף החליט בהחלטה גמורה וחזקה להיגמל מהסיגריות, הוא מנסה להיות עקבי בהחלטתו השכלית, אלא שאחת לכמה ימים הוא אינו מצליח להתגבר ומכניס סיגריה לפיו".

כאן השכל מנסה להביא את האדם לעקביות כלשהי בהחלטותיו ההגיוניות אך השכל בדרך כלל חסר עקביות ויש צורך להחליט החלטות שכליות כל פעם מחדש. [בהזדמנות אחרת נבאר מדוע הוא כך].

 

כאן אנו מגיעים לאחד הכישלונות הגדולים שלנו כמחנכים !

 

הרגש עובד אצלינו בעקביות מדהימה, אנו נוטים ליצור דפוסי התנהגות קבועים ביחסינו לתלמידינו. התגובות שלנו הן מאד חדגוניות וחסרות יצירתיות, אנו יוצרים לעצמינו - בתחילת הדרך - סגנון קבוע ובלתי משתנה של תגובה - "פר" אירוע,

 

ובמילים אחרות, על אירוע כזה וכזה מגיבים כך וכך, ועל אירוע כזה וכזה מגיבים כך וכך, עקביות מדהימה ומזיקה. (איני מדבר כאן על כללי התנהגות כיתתית וסדרי המשמעת והעבודה בכיתה ש"הם" אכן חייבים להיות מקובעים וברורים)

 

בנוסף לכך, וכאן הדבר כבר חמור שבעתיים, אנו נוטים לקבוע דפוסי התנהגות לפי הכרותינו הכללית והמקיפה עם התלמיד. מיד לאחר הכרות ראשונית עם הכיתה, אנו מסווגים את הטובים, הרעים, החלשים, השובבים, הרגועים, הנעלבים, הקשוחים, אלו שלא כדאי לריב עם ההורים שלהם ואלו שההורים אצלם הוא פתרון טוב להשלכת כל הבעיות עליהם.

להכיר את התלמידים ונטיותיהם ולהתאים את החינוך לאופיים, זוהי אמנם מעלה עצומה, אך קביעת תצורת התגובות שלנו והפיכת הדו שיח בינינו לבין תלמידנו לריטואל קבוע ועקבי הנשלט ע"י הרגש, כאן הנזק רב על התועלת והחינוך לוקה בחסר.

 

יש המפליגים עד כדי כך בהשלטת הרגש על שיכלם, עד שנעשו אנוכיים ואגואיסטים לגמרי ב"שיטתם". הם אלו שאינם מעירים לתלמיד טוב, מפחד שמא הוא ייעלב ולא ישתף פעולה אח"כ, או שמעירים רבות ומעיפים מיד מהשיעור את הנענש הקבוע, כדי להשתמט מהצורך לחנכו וכדי לחיות חיים קלים יותר בכיתה. הם מחניפים לטובים ולמצטיינים, גם כאשר הצטיינותם מעורה בגאווה ובשתלטנות.

 

הם נמנעים מלטפל בתלונות העצלנים ומתייחסים מראש בזלזול לטענותיהם גם אם הם צודקות ונכונות. תלמיד שהעז לפגוע בהם פעם אחת זוכה ליחס צונן ומעליב מרגע זה ועד ליציאתו הסופית משערי ביה"ס - גם את מדובר בתהליך של שנים ארוכות,

 

הם יצדיקו עצמם על כל מעשיהם הנלוזים בק"נ טעמים ויסמנו בסטיגמה לכאן או לכאן את כל הנקרה בדרכם, באכזריות ובאטימות טוטלית. מעשיהם של מחנכים אלו גובלים כבר בפשיעה ובעצלות כרונית המחייבת לדעתי התייחסות דחופה של הממונים.


וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב עַל הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת יַעֲקֹב אָחִי: וַיֻּגַּד לְרִבְקָה אֶת דִּבְרֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְיַעֲקֹב בְּנָהּ הַקָּטָן וַתֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה עֵשָׂו אָחִיךָ מִתְנַחֵם לְךָ לְהָרְגֶךָ: וְעַתָּה בְנִי שְׁמַע בְּקֹלִי וְקוּם בְּרַח לְךָ אֶל לָבָן אָחִי חָרָנָה: (כ"ז מ"א)

רבקה אמנו, אינה מאפשרת לרגש להשתלט עליה, לאחר כל מה שחשבה על יעקב ועשו ולאחר כל מה שעשתה כדי שיעקב יזכה בברכות יצחק, היא עדיין ממשיכה לכנות את יעקב "בנה הקטן" ואת עשו "בנה הגדול", היא איננה נושאת פנים ונשארת באמיתותה לאורך כל הדרך. היא אינה נהפכת לאויבת עשיו ולאוהבת יעקב באופן הנשלט על ידי רגש חסר מעצורים, היא פועלת בקור רוח בשכל ובמחשבה רבה, ומחשבת את הצעדים לטובת הילדים, לטובת כלל ישראל ולטובת העניין. 

גם אם היה צורך במעשה ספציפי כואב שנעשה לצורך גדול וחשוב, אין זה הופך את הקערה על פיה, וההתייחסות היא אובייקטיבית לחלוטין ונשקלת בכל פעם לפי הענין, הצורך, והמצב. וכך מבאר רש"ר הירש:  

 

"לא לחינם הוא מדגיש : עשיו בנה הגדול יעקב בנה הקטן [כז מב], וכן בסוף הסיפור: "אחי רבקה אם יעקב ועשיו". אחרי כל המאורעות האלה נשאר עשיו הבכור, יעקב – הצעיר, ורבקה – אם יעקב ועשו.

 

כל זה מגלה את רוחם הטהורה של רבקה ויעקב ומאשר את כל תפיסתינו. בנוהג שבאנשים שפלים, העושה עוול לחבירו כועס אחר כך עוד יותר ומבקש טענות ואמתלות כדי להצדיק את העוול למפרע. אדם שפל נעשה חסר התחשבות, דווקא אחר שעשה עוול.

 

ורבקה ויעקב ? שעשו כעס אחרי כל מה שאירע, דבר זה רואה רבקה כטבעי בהחלט, הן עשו לא יכול להבין את נימוקיה קל וחומר שלא יכול להצדיקם וכו'... הרי זו תעודה גדולה לאצילות נפשם של רבקה ויעקב, מלים אלו "אם יעקב ועשו" הנן כביכול הכתובות על מצבת קבורת רבקה, מכאן ואילך אין היא מופיעה פעילה, בכל מעשיה הייתה "אם יעקב ועשו", עד סוף ימיה פעלה כאם".

 

הרב פ' עושה זאת בטבעיות ובספונטניות, הוא אינו נושא פנים לתלמיד, ללא הבדל וללא כל חשבונות מיותרים, כאשר יש צורך לגעור הוא יגער גם בתלמיד הטוב ביותר וכאשר יש צורך לחבק במילים חמות הוא יעשה זאת גם לתלמיד הנחשל.

ההתייחסות תמיד תיהי' לפי המעשה, הצורך, והשעה, ומה שטוב באמת לתלמיד, לעולם לא יתערבו אינטרסים אישיים בתהליך קבלת החלטותיו, אין זכר לתחושות אישיות או לחשבונות של רגש חסר היגיון חינוכי. הרב פ’ גוער בחריפות ולאחר שעתיים יכול להרעיף מילות עידוד - ברוך שאינו מותיר כל ספק ביחס למניעי הגערה שעברה.

תלמידיו מוקירים ומעריכים אותו על כך, מכבדים אותו ונשמעים לו, מקבלים מרות ו"מתחנכים" באמת. הם משתכנעים במהרה שהרב פ' רוצה וחפץ אך ורק בטובתם ובחינוכם הטוב. הם מרגישים את המניע והדחף שעומד מאחורי כל החלטה של מחנך הכיתה ומקבלים את הדברים בצורה הטובה ביותר.  

זה הוא המחנך האידיאלי.

 

שאל את הרב
דלג על שאל את הרב

שאל את הרב

 

 

 כאן תוכל להפנות לרב את שאלתך, הרב ישתדל לענות בהקדם האפשרי.
התשובות נשלחות ישירות למייל השואל. לשליחה יש למלא את הטופס המופיע כאן:

*
רשימת תפוצה


 

מאמרים חדשים
דלג על מאמרים חדשים

מאמרים חדשים

     

 

הצחוק יפה לבריאות

אז מה, זהו? יותר אסור לצחוק? תשובה עפ"י ההלכה

 


    

 הוראות יצרן 

האם זה תקף גם ביחס לחיינו? קרא את ההוראות!


   

 

מחפשים סגולות? 

שלשה ספורים, סגולה אחת! אף פעם לא יזיק לדעת!


    מבחן בגרות

היכן נמצאת הבגרות האמיתית? אקטואלי להיום


   

חשיבות עניית אמן

אז שכחתי לענות אמן. מה כבר קרה? כנסו ותקראו ספור

עבור לתוכן העמוד