בשבילי הפרשה - פרשת תולדות

לקט רעיונות על פרשת תולדות מגדולי הדורות

 

ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו וכו' ויעתר לו ה' ותהר רבקה אשתו (כה, כא)

 

ויעתר הרבה והפציר בתפילה, ויעתר לו ותפצר ונתפייס ונתפתה לו (רש"י).

 

על שום מה היה צריך יצחק להרבות בתפילה להפציר לפיס ולפתות את בוראו שיפקדנו בזרע בשעה שהקב"ה הבטיח לאביו אברהם כי ביצחק ייקרא לו זרע וכבר מובטח הוא בפרי בטן, וכיון שהוא מובטח בעצם הדבר וכל ענין התפילה היה לזרז ולהחיש קיום ההבטחה על ענין זה מה צריך כ"כ ריבוי הפצרה ופיוס, אלא אכן כפי שנתבאר אף כי ידע בבירור שסופו להוליד בנים ולא בא אלא למר את הדבר מ"מ דבר זה גופא לא היה פשוט כלל ועיקר,

 

דהרי אמרו ז"ל שאברהם אבינו היה ראוי לחיות מאה ושמונים שנה ונתקצרו ימיו בחמש שנים כדי שלא יראה בקלקלתו של עשיו נכדו, נמצא כי לכשיענה הקב"ה תפילת יצחק להפקד בבנים יהיה צורך לקצר מחיי אברהם אבינו, ועל כן לא נתפתה ונתפייס הקב"ה אלא לאחר ריבוי גדול של תפילה ובקשה.

 

(רבי יוסף חיים זוננפלד - מהגרש"י בורנשטיין שליט"א)

 

ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו כי עקרה היא ויעתר לו ה' וגו' (כה, כא)

 

ואברהם אביו שהיתה אשתו שרה עקרה למה לא עשה כמעשה יצחק בנו להעתיר לה' עד אשר יעתר לו לפקדה בפרי בטן, ולא מצינו כך באברהם.

 

אלא אברהם היה אסור בתפילה על כך וכהא דשנינו (ברכות נד, א) היתה אשתו מעוברת ואמר יהי רצון שתלד אשתי זכר הרי זו תפילת שוא, וטעם הדבר כי כבר וולדה בקרבה ונקבע מינו ואין להתפלל על שינוי הטבע,

 

 ואם כן הרי שרה לא היתה יכולה ללדת כלל כיון שהיתה אילונית וכדדרשו (יבמות ד) אהא דאין לה ולד שאפילו בית ולד אין לה, ועל פי דרכי הטבע לא היתה יכולה לילד, וא"כ ל"ש ע"ז תפילה כי צריך שינוי הטבע והוזקק אברהם לחכות לנס,

 

משא"כ גבי רבקה שלא היתה כי אם עקרה ושפיר יש מקום להתפלל שתיפקד.

(רבי יצחק זאב הלוי סאלאווייציק)

 

 

ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו כי עקרה היא ויעתר לו ה' (כה, כא)

 

ויעתר לו, לו ולא לה, שאין דומה תפלת צדיק בן צדיק לתפלת צדיק בן רשע, לפיכך לו ולא לה (רש"י).

 

אפשר לבאר טעם אחר במה שנעתר לו ולא לה ע”פ הגמרא בנדרים (פא, א) מפני מה אין מצויין ת"ח לצאת ת"ח מבניהן, רבינא אומר שאין מברכין בתורה תחלה והיינו דאין מתפללין ומברכין את בניהם בתחילה שיהיו ת"ח, אלא קודם מברכים אותם שיהיו מוצלחים בעניני עוה"ז ורק אח"כ מברכים אותם שגם יהיו ת"ח.

 

והנה פרש"י לשון הפסוק 'לנכח אשתו', זה עומד בזוית זו ומתפלל וזו עומדת בזוית זו ומתפללת, וכבר אמרו חז"ל הרוצה להחכים ידרים והרוצה להעשיר יצפין, נמצא דיצחק שהיה אצלו העיקר עבודת הקב"ה התפלל לצד דרום, ורבקה דהיה חשוב אצלה גם עניני עוה"ז התפללה לצד צפון, ולפיכך 'ויעתר לו' לו ולא לה.

(פנינים יקרים)

 

ויתרצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנכי ותלך לדרש את ה' (כה, כב)

 

פירש התרגום אונקלוס 'ואזלת למתבע אולפן מן קדם ה'', וצ"ב.

 

ונראה לבאר ע"פ המדרש בראשית רבה (סג, ו) 'ויתרוצצו הבנים בקרבה, ר"י אמר זה רץ להרוג את זה וזה רץ להרוג את זה', והנה פסק הרמב"ם בהלכות מלכים (ט, ד) 'בן נח שהרג נפש אפילו עובר במעי אמו נהרג עליו, מה שאין כן בישראל'.

 

ולפ”ז י"ל דזהו מה ששאלה רבקה, דכיון שידעה שאחד מן העוברים יהיה עשו ויש לו דין בן נח, וכיון שהם רוצים להרוג זה את זה הרי יש להם דין רודפים, ושאלה אם היא צריכה להרוג אותו כדין רודף שמצילין את הנרדף בנפשו של רודף, ובשלמא יעקב שיש לו דין ישראל פטור כדין ישראל הרודף אחר העובר שפטור, אבל עשו שהוא בן נח חייב מיתה גם כשרודף אחר העובר.

 

ועל זה ענו לה 'שני גויים בבטנך ושני לאומים ממעיך יפרדו', והיינו שאמרו לה דכל זמן שהם עדיין עוברים אינם חלוקים ולשניהם דין ישראל, ורק לאחר שיולדו 'ממעיך יפרדו' והיינו דלעשו יהיה דין עכו"ם וליעקב דין ישראל.

(רבי יצחק זאב הלוי סאלאווייציק)

 

ויתרוצצו הבנים בקרבה (כה, כב)

 

רבותינו דרשו לשון ריצה, כשהיתה עוברת על פתחי תורה של שם ועבר יעקב רץ ומפרכס לצאת, וכשהיתה עוברת על פתחי עבודה זרה עשיו מפרכס לצאת. (רש"י).

 

וצ"ע ממה דמבואר במסכת סנהדרין (צא ב) על שאלתו של אנטונינוס לרבי מאימתי יצר הרע שולט באדם, אמר רבי משעת יציאה שנאמר (לעיל ד, ז) לפתח חטאת רובץ, ולכאורא כאן נתבאר דלעשיו היה יצה"ר כבר משעת יצירה.

 

ותירץ הספר גור אריה דנראה דהיינו דוקא שאין האדם חוטא ביצה"ר להיות מתאוה לחטוא קודם שנולד, אבל כאן מה שעשה עשיו לא בשביל יצרו אלא מפני שהיה רוצה לצאת ולשוב אל מינו וטבעו, כי כל דבר מתעורר אל טבעו,

 

 וכן יעקב מתעורר אל רוח הקודש. והנחלת יעקב תירץ כי סבר כמאן דאמר משעת יצירה, היצר הרע.

(שפתי חכמים)

 

ויצא הראשון אדמוני כולו כאדרת שער ויקראו שמו עשיו (כה, כה)

 

'אדמוני' סימן הוא שיהא שופך דמים. 'כולו כאדרת שער' מלא שער כטלית של צמר המלאה שער. 'ויקרא שמו עשיו' הכל קראו לו כן לפי שהיה נעשה ונגמר בשערו כבן שנים הרבה (רש"י).

 

לשון המקרא מורה כי יש שייכות בין אדמוניותו למה שהיה כולו כאדרת שיער ואין אלו ב' ענינים נפרדים שהיו בו.

 

וביאר הדבר יתפרש לפמש"כ רש"י דענין האדמוניות שבו בא להורות על כך שיהיה שופך דמים, ומעתה היה מקום לתמוה דאיך יורה אדמוני שבו על כך והרי יתכן כי היה אדום לפי שלא נבלע דמו באיבריו, וכמו שנפסק להלכה (יו"ד רס"ג ס"א)

 

דקטן שנולד אדום סימן שלא נבלע דמו באיבריו אלא דמו בין העור לבשר, ועל כן אין מלין אותו עד שיבלע בו דמו.

 

ועל זאת המשיך הכתוב שהרי היה כולו כאדרת שער, וגבי הלכות מילה קיי"ל (שם רס"ו סי"א) דעל ידי שנגמר שערו וציפרניו של תינוק הרי זה מורה כי הוא שלם באיבריו ואין סכנה למולו,

 

וכיון שנגמר שערו וכדפירש"י שנקרא עשיו לפי שנגמר שערו כבן שנים הרבה, א"כ הרי על כרחך אדמוניותו איננה מחמת שלא נגמר באיבריו ולא נבלע דמו כי אם סימן ואות לכך שיהא שופך דמים, ובא זה ולימד על זה.

(ברית שלום)

 

ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשיו וגו' (כה, כו)

 

וכבר עמד רש"י על מה ולמה עשה אותו צדיק כן לאחוז בעקב אחיו בשעת יציאתם לאויר העולם.

 

ונראה לפי מה שאמרו ז"ל (סנהדרין צא, ב) שלא יתכן שיהיה יצר הרע שולט באדם בשעת יצירה שאם כן היה מבעט במעי אמו ויוצא והיתה באה אמו לידי סכנה, ועל כן אין יצה"ר באדם אלא משעה שהוא יוצא ממעי אמו ולא קודם.

 

אמנם יעקב היה רואה בעשיו שיש בו כבר יצר הרע משעת יצירתו שהרי היה מפרכס ליצא בכל עת שהיתה אמו עוברת על פתחי עבודה זרע, ועל כרחך הבין כי בשונה מכלל הנבראים הרי קיבל עשיו יצה"ר מתחילת יצירתו.

 

והיה יעקב ירא שמא יבעט באמו כשיצא ותבוא אמו לידי סכנה ועל כן היה אוחז בעקבו לשמור עליו לבל יבעט ובכך לגונן על אמו מפני הסכנה.

(רבי ב"צ אריה ליב ציזלינג)

 

ויהי עשיו איש יודע ציד וגו' (כה, כז)

 

יודע ציד, לצוד ולרמות את אביו בפיו ושאלו אבא היאך מעשרין את התבן ואת המלח כסבור אביו שהוא מדקדק במצוות (רש"י).

 

ואיך סבר יצחק מכח קושיות הללו כי מדקדק במצות הוא, אדרבה הרי אלו סימני טפשות ועם ארצות, ואלא כונתו היתה לבוא במרמה ובחכמה, ושאלו דאף דדין מעשר בכלל הדברים הוא קבוע אחד מעשרה,

 

 מ"מ הדעת נותנת כי יהיו יוצאים מן הכלל לתרי גיסי, הן מלח שהוא דבר שמשתמשים בו מעט ונותנין ממנו קורטוב מועט בתבשילין בדרך כלל, והסברא נוטה שיהיה שיעורו בפחות, ואילו תבן להיפך עיקר שימושו בכמות מרובה יותר משאר אוכלין וכסברא יש לחייב מעשרו בשיעור גדול טפי מכלל האכלין, ומכך היה סבור יצחק כי מדקדק ומעיין הוא בגדרי המצוות ושיעוריהם.

(זבחי צדק)

 

ביתר ביאור יש לפרש כי הרי פירשו הקדמונים (רדב"ז בביאור הרמב"ם והשגת הראב"ד מלכים פ"ט ה"א) כי אברהם תיקן מעשר כספים מן הרכוש, ויצחק תיקן מעשר דגן מן התבואה,

 

 ומעשר כספים הוא לפי רווחיו, ואילו מעשר דגן הוא לפי מה שגדל אצלו, והוא אשר בא עשיו בחכמת רמאותו ושאל היכן מעשרין, האם כתקנתו של אבא שיתן אחד מעשרה מכל המלח והתבן וככל מעשר דגן, ואו אין בהם חיוב מצד תקנת מעשר דגן ודינם כרכוש גרידא שאין חיובם אלא לפי הרווח שבהם.

 

ולהנך תרי פירושי עולה יפה לשון שאלתו של עשיו "היאך" מעשרין את המלח, כי עצם החיוב בהם הוה ברירא ליה, ולא בא לדון אלא באופן וצורת המעשה.

(אבני שהם)

 

הנה אנכי הולך למות ולמה זה לי בכורה (כה, לב)

 

צריך להבין דאף כי הולך הוא למות סוף סוף אם לא ימכור הבכורה יירשנה בנו ויקבל פי שנים בחלק ירושת אביו יצחק ואיך הסכים למוכרה ולהפסיד לבנו.

 

אכן עשיו הקדים בדבריו ואמר אנכי הולך למות מיד, והיינו בעוד אביו יצחק עודנו חי ובזה אפילו ימכור הבכורה ליעקב יהיה כח ביד בניו של עשיו להוציא חלק הבכורה מיעקב וכדקיי"ל בגמ' (ב"ב קנט, א) בן בכור שמכר חלק בכורה בחיי אביו ומת בחיי אביו בנו מוציא מיד הלקוחות (כי הוא נחשב כבכור מגזרה"כ וכאילו בכור סבר הוא), ועל כן ידע עשיו שאף אם ימכור ליעקב לא הפסיד בזה את בנו כלום, אכן יעקב קנה כי ידע שעשיו ימות אחר יצחק וכפי שאכן אירע.

(יעלת חן)

 

ויאמר עשיו הנה אנכי הולך למות ולמה זה לי הבכורה (כה, לב)

 

לכאורה הרי נפק"מ שזכות הבכורה יעבור בירושה לבניו.

 

ונראה לתרץ ע"פ דעת הרמב"ן, דהאי דינא דהאב אינו רשאי לבכר הוי רק כשהבכור בחיים, אבל אם מת הבכור ובנו ירשו בדין משמוש רשאי האב לבכר, (ובהראשונים מצאנו מחלוקת בזה עיי"ש בפ' יש נוחלין).

 

ומעתה י"ל דזה ידע עשיו דלגבי בניו שיזכו מדין משמוש הרי יצחק יבכר ויתנו ליעקב, וע"כ טען דאם הולך למות למה זה לי בכורה.

(רבי חיים שלמה ליבוביץ שליט"א)

 

עקב אשר שמע אברהם בקלי (כו, ה)

 

איתא בגמרא יומא (כח, ב) אמר רב קיים אברהם אבינו כל התורה כולה שנאמר עקב אשר שמע אברהם בקלי, אמר רבא ואיתימא רב אשי קיים אברהם אבינו אפילו עירובי תבשילין. ומקשין העולם מדוע נקטו חז"ל דווקא מצות ערוב תבשילין.

 

ונראה ליישב ע”פ מה שכתב הרמב"ן הטעם שאסור להכין מיו"ט לשבת אף שהשבת חמורה מיו"ט, משום שקדושת השבת היא קדושה קבועה וקיימת שנקבעה בידי שמים, אבל קדושת יו"ט היא קדושה שאינה קבועה אלא היא נקבעת לפי בי"ד המקדשים את החדשים, ולכן כדי שלא יראה כמזלזל בקדושת יו"ט אין להכין ממנה לקדושה אחרת של שבת.

 

אמנם כל זה לאחר שנצטוו ישראל על השבת, אבל אברהם אבינו שקיים את כל התורה בלי שנצטווה א"כ אצלו גם קדושת השבת נקבעה בידי עצמו ולא בידי שמים. ונמצא שאצל אברהם קדושת השבת היא כקדושת יו"ט ממש ששניהם נקבעים בידי אדם ולא הוצרך לערוב תבשילים כדי להכין מיו"ט לשבת, ולכן כיון שקיים אברהם גם מצוות ערוב תבשילין ואע"פ שאינו מחוייב בה, אלא מרוב חביבותו למצוות התורה אמר הכתוב 'עקב אשר שמע אברהם בקולי'.

(בעל האבני נזר)

 

ובאופן אחר אפשר לתרץ דאין זו הגירסא הנכונה כי אם היה כתוב בגמ' ע"ת בראשי תיבות וכונת הדבר הוא לעירובי תחומין, ונקטו מצוה זו כי רמוזה היא בלשון המקרא אשר התיבה שבראשיתו היא 'עקב' ובא לרבות ולרמוז אהנך מצוות התלויות בעקב ושפיר נופל על עירובי תחומין שעניינה לבל ידוש האדם בעקבו אלפים אמה מחוץ לתחום שבת אלא בערבו את התחומין.

(הגר"א)

 

ויחרב יצחק חרדה גדולה ויאמר וכו' גם ברוך יהיה (כז, לג)

 

גם ברוך יהיה. א"ר לוי לפי שהיה אבינו יצחק מתפחד ואומר תאמר שלא עשיתי כשורה שעשיתי את שאינו בכור בכור, כיון שאמר את בכורתי לקח אמר יאות ברכתי (בראשית רבה סז).

 

וכיון שיש לו ליעקב ליטול הברכות על פי דין כי קנה הבכורה, והברכות מגיעות להבכור א"כ למה עשה יעקב כל אותה הערמה בלבשו בגדי עשיו ובהציגו עצמו כעשיו ולא בא לתבוע הברכות כדין כיון שקנה הבכורה.

 

אלא אילו היה מבקש הברכות בתורת בכור יכול היה עשיו לבטלו כדקיי"ל האומר מה שאירש אבא מכור לך לא אמר כלום כי אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, ויכול שפיר עשיו לחזור בו מן המכירה ולא ירצה יעקב לברכו, אכן כיון שבא במרמה וכבר בירכו יעקב הוי ליה כמי שתפס וקיי"ל דאפי' שאין אדם מקנה דבשלב"ל מ"מ אם קדם ותפס לא מפקינן מיניה,

 

וגם כאן נחשב יעקב כמי שתפס הברכות ותו לא מהני שיחזור בו עשיו ולא מפקינן מיניה, ומדוקדק דרשת המדרש על המקרא "בא אחיך במרמה ויקח ברכתך" ודרשו במרמה בחכמת תורתו, היינו בחכמה זו של תורה דגם בדבשלב"ל אם תפס לא מפקינן, בחכמה זו נטל הברכות.

(יעלת חן)

 

וישלח יצחק את יעקב וילך פדנה ארם אל לבן הארמי אחי רבקה אם יעקב ועשיו (כח, ה)

 

אם יעקב ועשיו, איני יודע מה מלמדנו. רש"י.

 

וידוע לבאר בשם הגרי"ז, דהנה מבואר בנדרים (לא, א) שהאומר שאיני נהנה לזרע אברהם מותר לעשיו דכתיב 'כי ביצחק יקרא לך זרע' ולא כל יצחק, והנה נסתפק המהרי"ט באו"ח (ח"ב ס"ו) אם עשיו הופקע רק מלהיות זרע אברהם אבל הוא נחשב זרעו של יצחק, או שאינו שאינו נחשב גם זרעו של יצחק, וביאר לפ"ז הפסוק 'אם יעקב ועשיו', לפי הצד שאינו נחשב זרעו של יצחק בא הפסוק לומר דמ"מ מתיחס לרבקה.

 

אלא דיל"ד אמאי רש"י מאן בפירוש זה וכתב דאינו יודע מה בא ללמדינו.

 

ונראה דרש"י שלא פירש כן אזיל לשיטתו שפירש בפכ"ז פכ"ט את הברכה, 'הוה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך, ויעקב אמר ליהודה בני אביך לפי שהיו לו בנים מכמה אמהות וכאן שלא נשא אלא אשה אחת אמר בני אמך'. ומבואר בדברי מרן רבי יצחק זאב בספרו על התורה, שהברכות באו לקבוע מי הוא אשר נחשב בכלל 'כי ביצחק יקרא לך זרע' יעקב או עשיו, ונקבע בברכות אלו שנתקיים דוקא ביעקב 'כי ביצחק יקרא לך זרע'.

 

ולפ”ז צ"ע מה הוקשה לרש"י למה לא כתיב וישתחוו לך בני אביך כמו ביהודה, והרי הבנים שלא נכללים בברכות הופקעו מלהיות זרעו של יצחק ואינם בני אביך, ולכן אמר 'וישתחוו לך בני אמך' שאף שאינם בני אביך מ"מ בני אמך הם, וכמ"ש בפסוק 'אם יעקב ועשו', דגם עשו נחשב לבנה של רבקה, ובע"כ מבואר ברש"י דאין לחלק יחוס הבנים, לומר שהם מתיחסים רק לרבקה ולא ליצחק אלא מתייחס עשיו לאמו רבקה, ולכן כתב רש"י איני יודע מה מלמדנו.

(רבי דוד כהן שליט"א)

 

 

[שטייגען]

שאל את הרב
דלג על שאל את הרב

שאל את הרב

 

 

 כאן תוכל להפנות לרב את שאלתך, הרב ישתדל לענות בהקדם האפשרי.
התשובות נשלחות ישירות למייל השואל. לשליחה יש למלא את הטופס המופיע כאן:

*
רשימת תפוצה


 

מאמרים חדשים
דלג על מאמרים חדשים

מאמרים חדשים

     

 

הצחוק יפה לבריאות

אז מה, זהו? יותר אסור לצחוק? תשובה עפ"י ההלכה

 


    

 הוראות יצרן 

האם זה תקף גם ביחס לחיינו? קרא את ההוראות!


   

 

מחפשים סגולות? 

שלשה ספורים, סגולה אחת! אף פעם לא יזיק לדעת!


    מבחן בגרות

היכן נמצאת הבגרות האמיתית? אקטואלי להיום


   

חשיבות עניית אמן

אז שכחתי לענות אמן. מה כבר קרה? כנסו ותקראו ספור

עבור לתוכן העמוד