סוכה של לויתן

עלינו לבדוק ולחקור את שורש המילה הנדירה "לויתן", ואת הופעתה בכמה מקומות בכתבי הקודש.

שורש המילה "לוית

ן" הוא "לווה", מלשון הצטרפות והתחברות, כמו: "הפעם ילווה אישי אלי" (בראשית כ"ט, ל"ה).

 

הנביא ישעיהו (פרק כ"ז) מתנבא על שני סוגי לויתן, על שתי מעצמות הקיימות בחברה האנושית: לויתן נחש בריח ולויתן נחש עקלתון. הראשונה צועדת בדרכה הסלולה, הקבועה והמוגדרת, בדומה לבריח הנע בתוך חישוקיו, זוהי החברה המתקדמת בכוח הזרוע. השניה מתקדמת בעקלתון ומגיעה אל מטרתה בעקיפין ובתחבולות, זוהי החברה הערמומית.

 

על פי דרך זו מתבאר הפסוק בישעיה (כ"ו, א'). ביום ההוא, אשר בו יתרחשו כל מעשי ה' המתוארים בפרקים הקודמים, יפקוד ה' בחרבו הקשה, הגדולה והחזקה כל חברה אשר מדיניותה מבוססת על כוח הזרוע והיא פורצת ישר אל מטרתה. כמו כן, יפקדו מעשיה של כל חברה אנושית המבססת את מדיניותה על תכסיסי עורמה ומתקדמת בעקלתון.

 

ואכן, כל סודה של דרמה זו, הקרויה בפינו "ההיסטוריה האנושית", מתבסס על תיאור זה. כל מעצמה שהגיעה לשיא שלטונה בכוח הזרוע, באה לכלל גאווה עיוורת. מתוך יהירותה על כוחה ועוצם ידה זלזלה בתבונה ובערמה, בראותה בהן סימנים של חולשה. היא לא ידעה כלל כי היא דוחה במו ידיה את האמצעי היחיד העשוי לייצב את שלטונה לתמיד. כוח הזרוע מתייחס לערמה ולתבונה, כאמור, בבוז ובזלזול, ולכן הוא מסורס, ואין לו עתיד בשלטון על העולם.

 

גם זו עובדה היסטורית, שעד היום לא היה שלטון שלא התבסס על כוח. הרוחניות לא הגיעה מעולם לשלטון. במקום שהרוח תשלוט, והכוח ישמש לה מכשיר להגשמת משימותיה, הושפלה הרוח והפכה למכשיר בידי הכוח, ואין ערכה נמדד אלא במידה שהיא עשויה להגדיל ולהרבות את כוחה של המעצמה. כך סטו גם הכוח וגם הרוח ממסלולם, ונוצלו שלא בהתאם לתפקידם ויעודם. אף על פי כן עושה הכוח רושם בהופעתו השלילית, ובני אדם עשויים לקבל על עצמם את עול שלטונו. לעומת זאת, כאשר הרוחניות משועבדת והופכת לנחש עקלתון, המתקדם בפיתולי עקיפין, רואה בה האדם את השפלתה בצורה בזויה ביותר. לכן, הוא בוחל ברוחניות נפתלת זו, ואינו מוכן לקבל את שלטונה.

 

הכוח החומרי ממלא תפקיד מרכזי בהיסטוריה האנושית, גם אם הוא מועל בשליחות שהוטלה עליו לשלוט לטובת האנושות כולה, והוא מנצל את בני האדם ומשעבדם לטובת עצמו בלבד. לעומת זאת, רוחנית שסטתה מדרכה אין לה כרגע עתיד. היא שמורה לעתיד לבוא, שאז היא תתמזג עם הצדק ותשלוט על העולם כולו.

 

סוכתו של לויתן היא "סוכת חבר האומות".

 

אנו רואים בקיום מצוות ישיבת סוכה לא רק את הקשר עם תוצאות המצווה לעתיד לבוא, כשתביא לגאולת העולם ע"י תהליך של מאורעות שיגאלו את כל המין האנושי. ה' שומר על מקיימי מצוות סוכה גם "מחמתו של היום הבא". הנביא מגלה לנו גם על ההתפתחות ההיסטורית של האנושות, את מטרתם של העמים אחרי המלחמה האחרונה בירושלים, כאשר כל העמים יהללו את שם ה': "והיה כל הנוהר מכל הגויים הבאים על ירושלים ועלו מידי שנה בשנה להשתחוות למלך ה' צבא-ות ולחוג את חג הסוכות" (זכריה י"ד, מ"ו).

 

אותה תקופה שהנביא מדבר עליה, היא הקרויה "לעתיד לבוא": "הנה היום בא בוער כתנור והיו כל זדים וכל עושי רשעה קש וליהט אותם היום הבא…" באותה שעה שהקב"ה עושה סוכה לצדיקים ומטמין אותם בתוכה, שנאמר: "כי יצפנני בסוכה ביום רעה" (תהילים כ"ז, ה'). לעתיד לבוא עתידות כל אומות העולם להתכנס על ארץ ישראל ולעשות מלחמה עמהם, שנאמר: "ואספתי את כל הגויים אל ירושלים למלחמה" (זכריה י"ד, א'). ומה הקב"ה עושה? יוצא ונלחם בגויים, שנאמר: "ויצא ה' ונלחם בגויים ההם כיום הלחמו ביום קרב" (שם פסוק ג').

 

לעתיד לבוא לא יהיה צורך בגהינום עלי אדמות, שכן עצם הזמן יהיה לוהט כתנור לחוטאים ולפושעים. הטוב אשר יבוא בכוח הנצחון לא יסבול מעצם טבעו את הרע ואת החטא. אז יסכך הקב"ה סוכת מגן על ראשי הצדיקים, ושני עולמות "ישיקו" זה בזה – העולם הישן ילך לאבדון, ויתחיל עולם חדש. הוא היום אשר בו תהיה האנושות כולה נחלת ה' לנצח.

 

דברי הנביא מגלים לנו את תכליתן של כל מלחמות ה' ואת התהליך האלוקי בחינוך האדם במשך כל ההיסטוריה, את חג הסוכות אשר יוחג על ידי החלק הנותר לפליטה מכל העמים שהושמדו במלחמות. הנביא מתאר כיצד האנושות הנגאלת מתאחדת בסוכתו של לויתן. בחגיגה כוללת זו של חג הסוכות תגיע התפתחות ההיסטוריה האנושית לשיאה. ברם, סוכה זו לא תהיה טובתו של עם ישראל בלבד, כי אם הטובה של כל האנושות המאוחדת – סוכת "לויתן", זוהי התכלית העליונה של ההתפתחות האנושית עלי אדמות, וכך יושג העתיד המיוחל.

 

[מתוך אתר 'ערכים']