מאושוויץ דרך "רנו" לבני ברק

אפרים ווסרפוגל היה אחד התינוקות הבודדים ששרדו את אושוויץ, היה לסגן נשיא רנו העולמית, ומהוגי הרנו 5 - ועבר לבסוף לכולל בבני ברק.
הגדל

זה סיפור שמתחיל בחושך. ר' אפרים ווסרפוגל נולד באושוויץ ב־1943, והיה אחד התינוקות הבודדים ששרדו במחנה המוות.

ר' אפרים ווסרפוגל לא זוכר שום דבר על מחנה ההשמדה  - הוא היה רק בן שנתיים בזמן השחרור. "עד היום לא ברור לי כיצד שרדתי את המחנה", הוא אומר.

ווסרפוגל גדל בפריז, למד מתמטיקה וכלכלה באוניברסיטה העירונית ועם סיום לימודיו היה לעובד מדינה. הוא נסע בשליחות רשמית לוונצואלה, כדי "לארגן את המערכת התעשייתית הנחשלת", ובמקביל השלים דוקטורט בכלכלה. כפקיד ממשלתי בצד השני של העולם, הוא נחשף למה שיהיה תחום עיסוקו במשך יותר מארבעים שנה: תעשיית הרכב העולמית.

הדבר היחיד שהוא יודע זה שהוא נולד לאמו שנעצרה ונשלחה לאושוויץ. שם, בתוך התופת הנאצית, עשה את ימיו הראשונים עלי אדמות.

אחרי השחרור מאושוויץ, הועברו האמא והתינוק למחנה פליטים ולאחר מכן הועלו על רכבת כשיעדם היה ונצואלה. אבל, כאשר הרכבת עצרה בתחנה בפריז, האמא החליטה לרדת.

" אמא שלי היתה אשה אינטליגנטית" מסביר ר' אפרים. הוא מציין, שלפני המלחמה אמו הייתה אחת מעורכות הדין היהודיות שבפולניה.

בפריז הקימה ביתה עם משה ווסרפוגל.

"הייתי רק בן שלוש כאשר אמא שלי הציגה לי את ה'אבא' החדש שלי" אומר אפרים. באותם ימים, לאחר המלחמה האיומה ששיבשה את כל אירופה, הרבה אנשים איבדו את המסמכים. לכן כדי לקבל תעודת ליד, הספיקה הצהרה מההורה על לידת התינוק.

זה מסביר, כיצד נרשם אפרים ווסרפוגל כבנו של משה ווסרפוגל, ה"אבא" החדש, בלי שום זכר על אביו האמיתי. כך גדל אפרים, בלי להיוודע על זהות אביו הביולוגי.

כאשר אפרים גדל, נודע לו כי משה ווסרפוגל, הוא לא האבא האמיתי שלו, אך מעבר לכך לא ידע כלום. "אמי מעולם לא דיברה מלה על מה שקרה לפני שהיא הגיעה לפריז; היא מעולם לא הזכירה את השואה או את אושוויץ". אומר אפרים.

הוא הבין שאמו עברה טראומה קשה בשואה ולכן התקשתה לדבר עליה. אולם הידיעה שמשה הוא לא אביו הביולוגי, לא מיעטה מההערצה והכבוד שאפרים העניק לו. "להיפך, כאשר הבנתי כי הדאגה והאהבה שלו היו למרות שהוא לא  אבי האמיתי, הייתה זו סיבה לכבד ולהעריץ עוד יותר", מסביר אפרים.

למה לא שאלת אותם כדי לחשוף את האמת? לא היית מעונין לדעת את שורשיך?

ר' אפרים מושך בכתפיו. "החלטתי לכבד את השתיקה שלהם" הוא עונה בפשטות.

לאחר מותו של ה"אבא" משה בשנת תשל"א, חשב אפרים כי אולי הגיעה העת לדבר עם אמו על השואה ואולי אף לחשוף את זהות אביו האמיתי, אבל היא סרבה.

"כל מה שתשמע או תקרא על אושוויץ, לעולם לא תוכל להבין מה היה שם", הייתה תגובתה הפסקנית.

כאשר אפרים שמע את צורת תשובתה והכעס הטמון במשפט הקצר – החליט לעזוב את הנושא.

"כל החיים שלה, היתה לאמא תחושה של כעס עמוק על מה שקרה בשואה" מסביר אפרים. ואף על שהיא גדלה בבית דתי, היא סירבה לתת לילדיה אפרים ואחיו שנולד בפריז – חינוך יהודי, ואפילו סירבה להכניס אותם בבריתו של אברהם אבינו.

אפרים התחתן בפריז עם יהודיה, ואחרי 20 שנות נישואין החלו בני הזוג את 25 שנות המסע הארוך והאיטי של חזרה בתשובה.

בשלב הראשון היה על אפרים לעבור ברית מילה. באותה תקופה התחילה המשפחה לשמור שבת וכשרות המטבח, אבל המפנה הגדול קרה אחרי פטירת אמו של אפרים.

כאשר אמו של אפרים נפלה למשכב לפני 15 שנה, הוא סעד אותה וטיפל בה כל לילה וכמה שעות במשך היום. אפרים היה אז ראש מחלקת רכב בחברת 'אוזינור', ספקית הפלדה השניה בגודלה בעולם לתעשיית הרכב. אבל, למרות עיסוקיו שהה אפרים רב שעות היום ליד אמו החולה.

לאחר כמה שבועות של חולי וסבל, הבינה אמו שזמנה קרב, ואז היא הטילה את ה'פצצה' : "אני הולכת למות הערב" אמרה לבנה "ואני רוצה שתדע שמה שמונח במגירה שם, הוא שלך".

בלי להבין את החשיבות של אותה הצהרה, פתח אפרים את המגירה. במגירה, היו תמונת דרכון קטנה וספר קטן ישן.

אפרים הסתכל על התמונה וקפא: פניו של האיש בתמונה היה זהה למראה של אפרים. וכאשר הסתכל בתמונה, שמע אפרים את המילים השקטות של אמו עדיין מהדהדות בראשו ושינו את חייו: "זה אבא שלך!"
מאחורי התמונה מופיעה החתימה של אביו יוסף צימר.

"ומה זה הספר הקטן?" שאל אפרים ההמום, אשר עדיין לא ידע לקרוא אותיות יהודיות.

"זה ספר תהלים, הדבר היחיד שנשאר מאבא שלך", ענתה האמא.

באותו הערב נפטרה אימו.

הסיפור שאפרים הצליח להרכיב ממה שהוא שמע מאמו בשעותיה האחרונות וממקורות מהימנים אחרים הוא, שכשהנאצים הכריזו על הקמת גטו וורשה. אמו הייתה נראית כמו גויה, ואביו התחבא. ואולם מאוחר יותר הלשינו הפולניים המקומיים לגסטאפו על הימצאו של הזוג היהודי.

יוסף צימר הי"ד, נורה למוות במקום, ואילו רעייתו, שחשבו שהיא גויה, נשלחה לכלא בלבוב (לעמברג) ומשם לאושוויץ. למרות גילוי הפרטים על אביו, מודה אפרים, כי יש  הרבה שאלות שעדיין נשארו בגדר תעלומה.

"יש לי כל כך הרבה תמיהות על סיפור חיי שעדיין לא קיבלתי עליהן תשובה: איך שרדתי כתינוק באושוויץ? איך אמא שלי שרדה? איך היא הצליחה לשמור את התמונה של אבא שלי וספר תהילים באושוויץ? היא לא פחדה שהנאצים ימצאו את הספר ויגלו שהיא יהודיה?"

בעקבות הגילוי על אביו והידיעה שהוא היה יהודי, התחיל אפרים לחשוב יותר על היהדות, והחליט  כי המקום הטוב ביותר עבורו לחזור בתשובה יהיה בארץ ישראל.

חזרה לשורשים

לאחר ה'שלושים' על אמו, החליטה המשפחה לעבור לארץ ישראל בהקדם האפשרי. בנו ובתו של אפרים, שיניהם בשנות העשרים לחייהם, התרגשו מאד מהרעיון של עליה, ותוך חודשיים הם הצליחו לסדר את כל העניינים ולעבור לארץ ישראל.

אבל לאפרים, אשתו ובנם בן ה 7 שנותר עמם בנכר היה צורך ביותר זמן. לבסוף, אחרי שנתיים של התארגנות, עברה המשפחה לרעננה ומשם לרחוב דבורה הנביאה בעיר התורה והחסידות בני ברק.


ואכן העליה לארץ ישראל שינתה את חייהם. הבת והבן חזרו בתשובה ועברו לירושלים. הבת נישאה לאברך כולל והקימה בית תורני למופת, והבן הקים בית חרדי, עובד למחייתו  וקובע עיתים לתורה.

למרות שאפרים עסוק מאוד, כל יום ראשון הוא מקדיש ללימוד תורה, ולשם כך הוא נוסע לכולל בקרית ספר.

"בתור מדען, למדתי להטיל ספק בכל תיאוריה. לכן, כאשר התחלתי ללמוד על גמרא שנכתבה לפני כ"כ הרבה שנים, היה לי את החוצפה לחשוב שאני אמצא סתירות", מודה אפרים.

אבל ההיפך הוא הנכון: ככל שהוא לומד יותר, כך הוא מוקסם יותר מהסברות של הגמרא ומהידע של חז"ל במדע ואסטרונומיה.

במסגרת לימודיו בקרית ספר, ניגשים אליו אברכים עם שאלות להבין דברי חז"ל הקשורים למדע. הוא מבקש מהם לא לגלות מה הן מסקנות הגמרא  ובמקום זאת הוא מנסה להפיק את התשובה מן הידע שלו, והוא בדרך כלל צודק...

"אני אתן את התשובה המדעית, ואם אני טועה – זה או בגלל הבורות שלי או כי המדע טועה", מצהיר ר' אפרים שמוסיף, כי אף שהוא נהנה מלימודי חול באוניברסיטה, הוא נהנה עוד יותר מהלימוד בגמרא.

"אני חייב להודות, היה לי מאד נעים ללמוד מתמטיקה אך מעולם לא הייתה לי כזאת התרגשות כמו בלימוד הגמרא", הוא אומר.

"הוא היה אבא טוב בשבילך"

אחרי 43 שנות נישואי, רב ששמע מאפרים את סיפור חייו, העלה בעיה הלכתית. כאשר אפרים התחתן, עדיין לא נודעה לו זהותו של אביו האמיתית, וא"כ בכתובה כתוב שמו אפרים בן משה, בעוד הוא באמת אפרים בן יוסף. לכן, העיר הרב, יתכן שהכתובה שלו פסולה ויצטרכו לכתוב כתובה חדשה.

אפרים, שמתפלל כל יום יחד עם הגר"ח קנייבסקי שליט"א ויש לו קשר הדוק עם הרב, החליט לשאול.

"במהלך החיים היו לי חויות רבות עם אנשי דרג ונפגשתי גם עם ראשי מדינה, אבל לא התרשמתי מאף אחד. האדם היחיד שבאמת הרשים אותי הוא הגר"ח  קניבסקי" אומר ר' אפרים. לאחר ששמע את פרטי השאלה, הביט הגר"ח קנייבסקי לעבר אפרים במבט חודר ושאל: " אדון ווספוגל היה אבא טוב בשבילך?"
"בוודאי , הוא היה אבא מצוין", השיב אפרים.

"אז למה אתה רוצה להרוג אותו עוד פעם?" שאל ענה הרב. לאחר קבלת הפסק הברור , אמר אפרים שהוא מבין אימרה חריפה מאת הגאון רבינו יונתן אייבשיץ זי"ע: התורה מספרת לנו שכאשר ציפורה חזרה למשה למדבר היא הגיעה עם ,"שני בניה". שואלים המפרשים, למה כתוב שני בניה, הוא הם גם הבנים שלו? ומתרץ רבי יונתן אייבשיץ, שכיון שהיא גידלה אותם הם קרויים על שמה. "משה ווסרפוגל גידל אותי, אז אני הבן שלו!" מסכם אפרים.

(עם זאת, קבע הגר"ח קנייבסקי כי ר' אפרים צריך לעלות לתורה  כאפרים בן יוסף, כשמו של אביו הביולוגי , ר' יוסף צימר.)

פעם אחרת שאל ר' אפרים את הגר"ח קנייבסקי באיזה יום לשמור יארצייט על אביו האמיתי יוסף צימר?

"תענית אסתר", הייתה התשובה הקצרה. למחרת תענית אסתר, פורים, הוא יום היארצייט של אביו החורג, משה ווסרפוגל.

אלה שני ימים רצופים – תענית אסתר ופורים – ימי זיכרון קשים מבחינה רגשית בשבילי" מציין אפרים.

ביקשנו מר' אפרים להסביר למה לא סיקרן אותו לדעת על העבר שלו?

ר' אפרים נסער מהשאלה, קפץ ממקומו והחל לצעוד לאורכו ולרוחבו של הסלון: אני תמיד האמנתי שכל מה שקורה הוא על ידי הריבונו של עולם", הוא מצהיר.

"והנקודה שהעלית מוכיחה את זה, אז תקשיב הלאה..."

מוצאים שורשים

לאחר שהתייאש בישראל, ניסה אפרים לגלות יותר על אביו ובני משפחתו  - אך ללא הועיל. למרות שמישהו הכניס למוסד יד ושם את השמות יוסף צימר ומרים וינגר, אביו ואמו של אפרים, הוא לא הצליח לגלות פרטים נוספים.

יום אחד קיבל אפרים שיחת טלפון ממנהל חברה בקיבוץ זיקים לייעוץ בנושא חשוב. "היתה לי תחושה לגבי הנסיעה לקיבוץ", אומר אפרים.

לאחר הפגישה עם מנהל הקיבוץ שאינו שומר תורה ומצוות, אמר לו אפרים שהוא מרגיש שלקיבוץ יש מה לגלות על משפחתו. המנהל צחק ושאל על מי בדיוק הוא מעונין לברר.

אני מחפש מידע על אבי, יוסף צימר"

ענה אפרים – ומנהל הקיבוץ התעלף.

לאחר ההחייאה, הסביר המנהל את התרגשותו: יוסף צימר היה הדוד שלו ואם כך אפרים הוא בן דודו.

על כוס קפה חם, סיפר המנהל לאפרים שבמשפחת צימר היו חמישה אחים ואחיות, אבל רק שניים מהם שרדו את השואה. אחד – אבא שלו הגיע לישראל והשתקע בקיבוץ זיקים, ואחות שנסעה ללוס אנג'לס.

אפרים התקשר מיד לבת דודתו בלוס אנג'לס, והם החליטו להיפגש בבית בתה. הפגישה התקיימה לפני שנה: אפרים נסע ללוס אנג'לס, שם הוא נפגש עם בת דודתו הגב' נאשה.

כאשר נכנס אפרים, חובש כיפה ומעוטר בזקן, היא פרצה בבכי סוער. אפרים הבין את ההתפרצות כביטוי רגשי לאיחוד המשפחות אחרי 70 שנה, אבל לגבי נאשה היתה סיבה יותר עמוקה לבכי. היא ביקשה מאפרים להראות לו תמונה גדולה של רב עם זקן לבן ארוך, "זה הסבא שלנו, אבא של אבא שלך, הרב שמעון צימר שהיה רב בבוקרשט", סיפרה בקול חנוק מדמעות.

כל יום אני עוברת על יד התמונה של הסבא, מסתכלת עליו ומתפללת כי לפחות אחד מנכדיו יזכה להמשיך את דרכו בשמירת תורה ומצוות. עכשיו אני רואה שאתה זה שזכית להמשיך את מורשת בית ישראל...

 

כיום, ר' אפריים ווסרפוגל

 

שאל את הרב
דלג על שאל את הרב

שאל את הרב

 

 

 כאן תוכל להפנות לרב את שאלתך, הרב ישתדל לענות בהקדם האפשרי.
התשובות נשלחות ישירות למייל השואל. לשליחה יש למלא את הטופס המופיע כאן:

*
רשימת תפוצה


 

מאמרים חדשים
דלג על מאמרים חדשים

מאמרים חדשים

     

 

הצחוק יפה לבריאות

אז מה, זהו? יותר אסור לצחוק? תשובה עפ"י ההלכה

 


    

 הוראות יצרן 

האם זה תקף גם ביחס לחיינו? קרא את ההוראות!


   

 

מחפשים סגולות? 

שלשה ספורים, סגולה אחת! אף פעם לא יזיק לדעת!


    מבחן בגרות

היכן נמצאת הבגרות האמיתית? אקטואלי להיום


   

חשיבות עניית אמן

אז שכחתי לענות אמן. מה כבר קרה? כנסו ותקראו ספור

עבור לתוכן העמוד