מלימודי קולנוע לישיבה קדושה

סיפורו המיוחד של נער בן 15 שעל אף הקשיים החליט לעבור לישיבה קדושה.

העולם רץ קדימה בקצב לא אחיד, מרחיב כל העת את צעדיו, משכלל ללא הרף את הקידמה שאמורה להבטיח עולם חדש, אדם חדש, טוב יותר. הקידמה הזאת, שמנסה להתנער ממסורות העבר, חיה בהווה לא יציב, ורודפת אחר עתיד לא ידוע, נופלת בפח שטמנה לעצמה. שכן, אם פעם היו בעלי התשובה אנשים מבוגרים יותר, הרי שגיל בעלי התשובה הולך ויורד במהירות מסחררת. התכסיסים והמזימות שרקמה ה"נאורות", שחרתה על דגלה 'העולם שייך לצעירים' – פועלים עתה נגדה. הגולם קם על יוצרו, והפך לפרפר מרהיב-כנפיים.

חגי נולד למשפחה תל-אביבית, שמתגוררת בצפון היוקרתי של העיר. כשהיה בן שש התגרשו הוריו. משפחתו נחצתה לשניים פעם נוספת, כאשר על רקע הפרידה התקרב האב ליהדות, וכך נוצר מסלול התנגשות כפול ומכופל. עדיין, הסתכם הקשר עם היהדות במטבח כשר יחסית, ולא הרבה מעבר. חגי חי חיים חילוניים למהדרין. העולם שבו התפתח לא אפשר לו לענות על שאלות כמו, מדוע בעצם לשמור בין בשר לחלב. נפלאות דרכי השם, שכן דווקא האם החילונית,

 

החתימה את האב בעת הגירושין על התחייבות לשלוח את בנם למוסדות של החינוך הממלכתי-דתי. גם היא הבינה אז, שאיכות הממ"ד מאפילה על פני מוסדות חילוניים. חרף העובדה שאין הבדל ממשי בין ממ"ד לממלכתי חילוני, הרי שבכל זאת יש שם שמץ יהדות. ואכן, חגי למד בבי"ס יסודי של ממ"ד, ולאחר מכן המשיך לישיבה התיכונית "בר אילן" בשד' רוטשילד בתל אביב, רחוב שהוא מעוז בוהמה ידוע. מדובר בישיבה שהיא יצור כלאיים תמוה, "ישיבה לאומנויות ולמדעים", בה נלמדים בין היתר קולנוע ותיאטרון. חגי למד במגמת מוזיקה.

הוא מעיד על עצמו, כי למרות היותו חילוני, מציאות השם היתה התפישה הראשונית שלו מאז ומעולם. "אל"ף-בי"ת, יש אלוקים", כדבריו. לכל היותר התלבט בשאלה, האם המשמעות האלוקית מחייבת את קיומה של דת, או שמדובר באיזו אמונה תלושה של כל אדם כלפי עצמו. למעשה במהלך חייו הצעירים תהה לא אחת בינו לבין עצמו, מה אני עושה כאן. כשעימת את הוריו, הם ענו לו, "עליך להיות אדם טוב". התשובה הזאת אף פעם לא היתה מספקת. מה ההגדרה של אדם טוב??

ההתעוררות של חגי החלה אף מוקדם יותר. כבר לאחר הבר-מצוה עמד על טיבו של היום המיוחד הזה, חגיגה זו מה עושה, ולא הצליח לתת לעצמו מענה הולם. שאלות מהסוג הזה העולות במוחו של נער בן 13 הם ללא ספק תופעה שלא תיאמן. אבל חגי איננו ילד פלא, אם כי בוודאי בר מזל וזכויות. הוא אחד מני צעירים רבים היום שמאסו בתרבות חסרת ערכים.

 

התובנה השנייה הכתה בו לאחר אירוע טריוויאלי לכאורה, כאשר נפל בתיכון, והפסיק לנשום לכמה שניות. השאלה הגדולה שניקרה במוחו היתה, מה היה קורה אילו לא היה חוזר לעצמו, ומסתלק חלילה מהעולם. מה יקרה אם יצטרך לתת דין וחשבון, מה בעצם עשה בחייו. לא היתה לו תשובה. מה באמת עשה? מה בעצם הוא יכול לעשות? אם העולם הזה הוא המטרה, הרי שעליו להשיג את המטרה האולטימטיבית, ולהיות שליט העולם, כלשונו. ואם יש תכלית לבריאה, הרי שעליו לבטל את דעתו, ולהידבק באותה תכלית.

ואז הוא הגיע למסקנה שאם יש אלוקים, אין מצב שאין תוכנית, שאין מדריך לחיים שניתן לנו מאתו. לא ייתכן שיצר את הכל ללא סיבה. פיצוץ? נניח. אבל מי המפוצץ? האם לא מי שנאמר עליו "וכפטיש יפוצץ סלע"? הוא בדק תחילה את הדתות האחרות, וגילה שכולן הבל ורעות רוח. הוא החל להתעניין בהיסטוריה של משפחתו, מבקש לחבר מחדש את השושלת שניתקה, וגילה שמשפחתו מתייחסת אחר שושלת מפוארת של מקובלים. פתאום התמונה השתנתה. הוא הבין שיש כאן משהו שהוא מעבר ל"אנשים שלומדים כל היום, שמשתמטים מהצבא". לידו הגיע דיסק של ארגון "הידברות". הוא החל לשמור שבת, והתקרב לאדמו"ר מקוז'ניץ, שמשמיים מוסדותיו כמו המתינו לו מול התיכון בתל אביב.

בתום כיתה ח', והוא בן 14 בלבד, ילד קטן עם מחשבות גדולות, ביקש לעבור לישיבה חרדית, אבל אולץ להישאר בתיכון. נשאר והתייסר. בתום השנה הזו, הוא ידע שזהו, זה נגמר, לתיכון הוא לא חוזר. מתקפת הטלפונים מצד בית הספר היתה לשווא. אימו רתחה מזעם. חגי מבין אותה, "כל משפחה שרואה היום טלוויזיה וחדשות – הופכת אוטומטית לאנטי-חרדית". קשה שלא לחשוב על התקופה הגורלית והמכרעת שבה אנו חיים, ועל הזרזים הרוחניים ממעל, שמסייעים שלא בדרך הטבע, לקטנים כגדולים לפקוח את עיניהם, למרות ואולי בגלל פעילות מוגברת של כוחות הטומאה.

בא' אלול תשס"ט נכנס חגי לישיבת "נזר יהושע" בקריית הרצוג שבבני ברק. הוא וכ-20 נערים נוספים חנכו את הישיבה החדשה, בראשות האחים הרב משה והרב דוד גודלבסקי. נמצאה המסגרת המתאימה ביותר עבורו, ישיבה עם אווירה פתוחה אך עם קו מוביל, כדברי חגי. הישיבה מותאמת לצרכים החדשים של דור עקבתא דמשיחא, והיא מקבילה מבחינת הגילאים לישיבה קטנה וגדולה. נכון לשעת כתיבת הדברים, חגי ממתין בקוצר רוח לאישורו של אביו, על מנת שיכול לעבור להתגורר בפנימיית הישיבה.