מי באש

"נשרפתי אבל ניצלתי"
כנרת טוויג מספרת את סיפורה המדהים כברמנית בבית הקפה עד להכרה בבורא עולם
צילום: shutterstock (הגדל)

"שמי כנרת", הציגה את עצמה בפשטות כנרת חיה טוויג בתחילת השיחה, "ובשנת 2002 נפגעתי בפיגוע". משם לקחה אותי כנרת לטלטלה רגשית של דרמת חיים מתובלת בעצב, כאב, התמודדות, תקומה והרבה בטחון בד'.
כנרת נולדה בכ"ד בתמוז (29.7.78), למשפחה שאינה דתית. היא למדה במגמת קולנוע ואהבה לרקוד. בגיל 5 למדה בלט קלאסי ובגיל 14 עברה לג'אז. לאחר שחרורה מצה"ל, היא טיילה בארץ ובעולם, וכשחזרה מכל הטיולים החלה ללמוד רפלקסולוגיה.

בגיל 23 גרתי בתל אביב, למדתי עיסוי ועבדתי בבית הקפה "MY KOFFE SHOPE", מגוללת כנרת את מה שלימים יהפוך למסכת חייה. "היתה זו שנת 2002. תקופה קשה במדינת ישראל בה היו פיגועים בתדירות גבוהה. אני זוכרת את המתח שהיה באוויר במסעדה, במשמרת של יום שישי בבוקר. ממש הקפיצו אנשים שישבו עם האספרסו בחופשת הפסח שלהם", משחזרת כנרת את התקופה המתוחה.
"יום שיש אחד בערב נסענו לחברים. כשהיינו שם התקשרו אלי מהעבודה ואמרו לי שהקפיצו את הברמן לרמאללה ואין מי שיחליף אותו. ביקשו ממני להגיע במקומו למשמרת שבת בערב. הסכמתי".

למחרת, בשעה 21:30 בערב, נכנס למקום בחור צעיר, בן גילה של כנרת, וביקש כוס קפה. מיד אחר כך הפעיל את חגורת הנפץ שהייתה לגופו. שני שולחנות מלאים בלקוחות, ושאר העובדים שהיו במקום, עפו החוצה. אחת הלקוחות נפטרה במקום. כנרת עפה מההדף ונקלעה בין הבאר שהייתה מלפניה, לבקבוקי האלכוהול שעמדו מאחוריה. בעל המקום, שהתגורר באזור, שמע את הפיצוץ ורץ מיד לפנים המסעדה. "הוא נכנס אל מאחורי הבר וחשב לעצמו שכבר אין את מי להציל", מספרת כנרת איך כמעט נשארה למות שם, "ואז – הוא ראה יד זזה בין כל המקררים – היתה זו היד שלי".


ברק, עובר אורח שהגיע למקום עזר לו להוציא את כנרת מן ההריסות. כנרת הובהלה על ידי צוות ההצלה לחדר הטראומה בבית החולים "איכילוב", שם איבדה את הכרתה, וצולמה לשם זיהוי.
"אז", מציינת כנרת, "התחיל מה שאני קוראת לו המסע של חיי. רק אחר כך הבנתי איך כל חיי, עד לאותו רגע, היו הכנה להתמודדות הזו".
כנרת נשרפה ב – 70% מכלל גופה. בנוסף, ממכות ההדף, התפרקה לה אחת הריאות והיא התעוורה בעינה השמאלית.

 "הנשימו אותי מהגרון, כך שלא יכולתי לדבר. באשר לכוויות – זה כמו ששמים נקניקייה על האש, אם לא חותכים אותה היא מתפוצצת. כך היו צריכים לעשות לי, ולמעשה לנקז את הנוזלים הקיימים בתוכי החוצה ולהכניס נוזלים חדשים כדי שלא אתייבש", מסבירה כנרת את המצב הרפואי המסובך. כה חמור היה המצב עד כי הרופאים סיכמו את סיכויה של כנרת לחזור לחיים בכ -16% בלבד. הייתה אף אחות שהגדילה לשאול את המשפחה למה הם נשארים פה, בטענה שהיא ממילא לא תחיה. "לכו הביתה", אמרה כחורצת דין.

 איך הגעתי לעולם ההזוי הזה?

 תקופה הזו לא היה לי מושג מה קורה. חייתי בעולם אחר לחלוטין, ולמעשה, מרגע זה – למשך ארבעה חודשים – הייתי בקומה עם התעוררויות פה ושם. ברמת החוויה זה מצב שבו כביכול מורדמים, אבל חווים הכל חוץ משינה. זאת אומרת, פתאום מצאתי את עצמי במצב תודעה אחר, כאילו חלום אבל עם קשר ישיר למציאות. ראיתי מראות, נופים ומקומות שעוברים במהירות הבזק, ואת האנשים שאני מכירה בצורות שונות לחלוטין. ידעתי מה קורה להם, איפה הם, ומה הם מרגישים. הנשמה שלי, למעשה, התרוצצה בעולם. כל הזמן ניסיתי לברר איפה אני, מה קורה איתי, איך הגעתי לעולם ההזוי הזה, ולמה הכול עובר וקורה כל כך מהר, עד שהבנתי שכרגע זה לא משנה כי אני צריכה לרוץ ומהר. היה רגע שראיתי מלמעלה את אמא, אבא, והאחיות שלי בעצב גדול, ואמרתי "כנרת זה לא בסדר – תחזרי". שם היה רגע ההחלטה שאני רוצה לחיות בכל מחיר. החלטתי לרוץ בחזרה לחיים.

המלצת מנהל המחלקה, רופא בעל תשובה, הוסיפו לי את השם "חיה". אמא שלי הלכה לרב גדול, שאמר: "היא כבר לא בחיים. זה הגורל שלה, אבל תפילה יכולה לשנות גורלות". הוסיפו לי את השם "חיה" – שפירושו "חיים" וראשי התיבות שלו "כח", והעבירו את שמי החדש, כנרת חיה, לתפילה לכל העולם בערך... בעודי בתרדמת הרגשתי כל תפילה. ראיתי מלמעלה מעגל של כיפות שחורות . באמצע לא היו אנשים או דמויות. אבל ידעתי שהם התפללו וסביבם היו צבעים שמחיים מתים".

 עם מעקב צמוד, טיפול רפואי והרבה תפילות, כנרת חיה התעוררה. לאחר שהתייצב מצבה היא הועברה לבית החולים "תל השומר" לאשפוז במחלקת כוויות. "שם הרדימו אותי הרדמה מבוקרת כדי שלא אזכור ולא ארגיש את הכאב הפיזי", משחזרת כנרת את התקופה הנוראה. בנוסף לכל, עיניה נתפרו. "עשו זאת כדי לשמור עליהן כי הן לא הצליחו להיסגר לבד", מסבירה כנרת.

הוריה ומשפחתה נחלצו לתמוך בה לאורך כל הדרך. אביה ואמה עברו לגור במלונית שבבית החולים כדי לסעוד אותה במשמרות. "הכול היה חבוש מקרסול ועד ראש", מנסה כנרת לתאר את הבלתי יתואר במילים. "התחילו גם לבצע את השתלות העור כדי לסגור את הפצעים. קילפו אותי כמו מלפפון". ההחלמה היתה רחוקה מלהיות פשוטה והרבה פעמים התנדנדה כנרת בין חיים למוות. לעיתים נקלעה למצב של "שוק ספטי", הלם בשפה הרפואית, שפירושו קריסת מערכו, ובחסדי שמיים, צלחה את התקופה.

לאחר ארבעה חודשי טיפול כינרת יצאה מכלל סכנת חיים. שלב נוסף עבר בשלום, אם כי לפניה הייתה עוד דרך ארוכה. משם הועברה כנרת למחלקת שיקום ב"תל השומר". לשיקום נכנסים כמו תינוקות, חסרי יכולת לעשות דבר. אפילו לדבר עוד לא ממש יכולתי. הייתי עם חיתול וכיסא גלגלים", מספרת כנרת ומוסיפה בכאב, "וכמוני – היו עוד המון חיילים ונפגעי תאונות דרכים".

לאן את הולכת?

השלב הראשון היה ללמוד לדבר, יכולת אותה כנרת כמעט איבדה עקב היותה מונשמת זמן כה רב. השלב הבא היה ללמוד ללכת. "הבטחתי לעצמי", אומרת כנרת , שזו המתנה שאני נותנת לעצמי ליום הולדת 24. אני זוכרת שבן דוד שלי בא לבקר אותי באותו היום, אז סיפרתי לו בשיא ההתלהבות שאני הולכת. הוא אמר לי: "יופי, לאן את הולכת?" אמרתי לו:"מהמיטה לקיר". הוא נורא צחק עלי...אבל תביני, אלו היו דברים הקטנים שהיו כל כך גדולים ומשמעותיים עבורי.

לאחר חצי שנה של שיקום, כנרת השתחררה לביתה, אך עדיין לא יכלה לחיות כאחד האדם. "צלקות – מטבען להתנפח, לכן הייתי צריכה לחיות בתוך חליפת לחץ מקרסול ועד ראש 23 שעות ביממה. זה דבר מגרד וחם מאוד. כמעט 4 שנים לאחר הפציעה חייתי בתוך פריזר. תמיד החדר היה צריך להיות בטמפרטורה מאוד קר.".

בתור בחורה תל אביבית למהדרין, היתה קשה לכנרת המציאות החדשה פי כמה וכמה. "מילדה של מסיבות, ברמנית בעיר הגדולה, בחורה נאה ומצליחה, רוקדת ועצמאית, הפכתי לרובוקוף. תל אביב לא מקבלת את החריגויות האלה וזה פגע בי מאוד". שנים קשות עברו על כנרת. המשך טיפול שארך בין 5 ל - 6 שעות מידי יום, לצד טיפולים פסיכולוגיים ופסיכיאטריים, כדורים נוגדי דיכאון וניתוחים לפרקים. "השיקום הפיזי, ההתמודדות עם הכאב והניתוחים – כל זה לא בעיה, לזה מתרגילים. הבעיה היא הנפש. איך משקמים נפש פצועה וכואבת כל כך?" נזכרת כנרת בשאלה שהביאה אותה להילחם על שפיותה.

למדתי שדווקא במדינה כמו שלנו, בה יש כל כך הרבה חיילים נפגעי טרור ותאונות דרכים, לאנשים אין מודעות לנושא השיקום, ואין להם מושג מה על הפצוע לעבור כדי לחזור לחיים. תהליך נפשי ופיזי שלוקח אותך מן הקצה אל הקצה. הבורות מסביב כל כך גדולה, עד שמישהו העז לשאול אותי פעם, במהלך השיקום, מתי אני חוזרת לעבודה בברים...אנשים לא יודעים שלקח לי שנה וחצי לעשות לעצמי קוקו, ועוד שנה כדי להתקלח לבד! היו מצביעים עלי ברחוב בחוסר טאקט, או פשוט עוצרים ובוהים בי מרוב הלם". אבל אז, בשלב מסוים, החלטתי שדי, ואמרתי לעצמי שאני מפיקה מזה את הטוב ביותר, הרי זה לא עונש אלא שיעור לחיים. בחרתי להילחם בדיכאונות ובאי הקבלה החברתית. בחרתי לחיות".

 אתה חי בשביל למות בסוף?

"התחלתי לדבר אל הקירות, ואיכשהו הרגשתי מושגחת. עם הזמן הרגשתי יותר טוב, שאני לא לבד בכלא הזה".
עם כל שעברה, כנרת לא שכחה את כישורי הבמה שלה, וכיוון שעברה נס בסדר גודל מיוחד, וגם אנגלית עמדה לצידה כשפת אם, ביקשו ממנה לייצג את ישראל בהסברה עולמית לעניין חשיבות השיקום.

 "הפכתי להיות הפרזנטורית של מחלקת השיקום. הוזמנתי להרצאות בחצי עולם. הסתובבתי במקומות בהם פגשתי אנשים שלא הייתי מגיעה אליהם בחיים. נהגתי לטוס כל שלושה חודשים בערך, בעיקר לניו יורק. משום מה תמיד טסתי עם סידור וספר תהילים. בעקבות מסעי ההסברה קיבלתי המון הצעות עבודה מאוד יוקרתיות, אך משהו אמר לי "זה לא זה". משהו היה עדיין מאוד ריק בעולם הזה".

ההתמודדויות עם החברה ועם ה"אני" החדש שלה עדיין לא נגמרו עבור כנרת. למרות שחייה התמלאו עד מאוד, והיא עסקה עריכת סרטים לאחר שלמדה את התחום, לצד מסעי ההסברה בעולם – עדיין משהו לא הרגיש לה שלם."מגיל קטן אני זוכרת את עצמי מחפשת תשובות וחושבת שאין מצב שהחיים זה רק מה שרואים: קמים בבוקר, הולכים לבית ספר, אחר כך צבא, ואחר כך חתונה, ילדים, עבודה, נכדים ומתים. בין לבין – טוב לך, רע לך. יש הנאות קטנות ורגעיות כמו סרט טוב, ארוחה טובה, מסיבה טובה, אירוע מרגש, הצלחה במבחן, קבלה לעבודה וכו'.

 

המשפט :""WHAT YOU SEE IS WHAT YOU GET לא הסתדר לי מעולם. מה...אתה חי בשביל למות בסוף? על פניו תמיד היה נראה שיש לי הכל, אבל אף פעם לא הייתי מסופקת, ותמיד הלכתי עד הקצה, עד הסוף, כדי לגלות בסוף שהקצה ריק ובלב נשאר חור ריק וחוסר סיפוק. אמנם רקדתי, הופעתי, שיחקתי, הרווחתי טוב והצלחתי, אבל בסוף תמיד עזבתי."

 כנרת החלה לחפש את חיי הרוח והגיעה לבודהיזם, שם הבינה מהר מאוד שאין זו התשובה.

 

"אין ספק שבשנתיים שהייתי בבודהיזם השתנתי מאוד, אבל איפשהו הגעתי גם שם למבוי סתום".

כנרת חזרה לשיעורים בשיטת ימימה, אותם החלה ללמוד הרבה קודם הפציעה. עם הזמן הלכה והעמיקה בה ההכרה במשמעות החיים ובתכליתם, ואיתה גם תחושת הפיצול. מחד עדיין אהבה מאוד את העולם ממנו הגיעה, עולם של חיצוניות, בילויים, חברים ומועדונים. מאידך, נמשכה מאד לחיי הרוח שמילאו אותה במשמעות, העניקו לה את התשובות לתהליכים שעברה, נתנו לה שלווה, ונפחו בה תקווה. היא עזבה את הבילויים, הפסיקה לעשן ולבסוף גם נפרדה משני הכלבים שהיו בחזקתה. חוויות גשמיות אלו הוחלפו בחוויות רוחניות, כמו: הדלקת נרות שבת, סעודה משפחתית בערב שבת מתובלת בקידוש, והרבה התבודדויות בתוך תוכה פנימה.

 

מה אני עושה בשבילו?

 "בשלב מסוים",משחזרת כנרת, "התחלתי להרגיש כפוית טובה על שקיבלתי כל כך הרבה מתנות מד', שאני חיה, עצמאית ומתפקדת בנס גלוי...ומה אני, בעצם, עושה בשבילו? איך אני גומלת לו על כך?".

 

התמודדות עם שינוי נוסף היה עבור כנרת משימה לא פשוטה. היה עליה להתמודד חברתית מול הסביבה שלה, להצטדק בפני המשפחה והכי חשוב – בפניה עצמה, על הדרך החדשה אליה נמשכה.

 

כנרת עברה תהליך פנימי ארוך, במהלכו ביקרה בניו – יורק, בקוסטה ריקה ובאומן, ובכל המסעות אליהם יצאה, חוותה התחזקות באמונה מכיוון אחר.

 

ואז, יום אחד, היא החליטה להרים את הכפפה ולשמור את השבת הראשונה שלה. "אמרתי לעצמי", היא נזכרת בנחישות, "לא חזרתי לחיים כדי לחיות כמו שחייתי קודם".

 

אז איפה מצאת את הפינה החמה שלך בחיק היהדות?

 

"לבעלי תשובה קשה למצוא את המקום שלהם בו יסתכלו עליהם בגובה העיניים. זה לא פשוט בכלל, וזה עוד יותר קשה עם מראה כמו שלי – למצוא את המקום בו לא ישפטו אותי בגלל איך שאני נראית. אחרי חיפושים רבים, הגעתי לקהילה המתוקה והקטנה של הרב בזאנסון בתל-אביב ולבית המדרש שלהם".

 

שם פגשת את בעלך?

 

"כן. את בעלי ראיתי שם בפעם הראשונה בשמחת תורה, וכששאלתי עליו, אמרו לי שהוא עוד חדש ועדיין לא מתעניין בשידוכים. במהלך השנה, בה יצאתי בינתיים להמון פגישות, ביררתי עליו שוב ושוב, עד שיום אחד, בחודש אלול, שנה אחרי כן – הוא התקשר! בשמחת תורה, שנה אחרי שראיתיו לראשונה בסייעתא דשמיא, נשברה הצלחת".

 

"החתונה שלנו היתה מאוד מיוחדת", מספרת כנרת בהתרגשות. "לא היה פשוט לשלב חילונים גמורים, אנשי מדיה, דוגמניות, רופאים ואחיות, עם משפחה וחברים מכל הגוונים. גם היו הרבה ברסלבים שעשו ממש שמח."

 

במהלך התקופה הזאת נחשפת לתכנים של ארגון הידברות?

 

"כן, בעלי חשף אותי לערוץ. אמנם אין לנו טלוויזיה, אבל אנו צופים בכם דרך האינטרנט. והאמת שהתמכרתי לרב יצחק פנגר. אני פשוט בוכה מרוב צחוק איתו ולומדת המון תוך כדי. הוא סוחף ומדבר בגובה העניים לכל אחד. כמובן שיש לי בבית גם ספרים של הרב זמיר כהן".

 

מה דעתך על שילוב של ערוץ יהדות בעולם התקשורת?

 

"כואב לי לראות איך המדיה הכללית מציגה בצורה מעוותת את ציבור שומרי המצוות לכלל העם, כך שכל מי שמציג את היהדות כמו שהיא באמת, עושה, בעיניי, עבודת קודש קודשים. הידברות מציגה את היהדות כתורת חיים של שלום ואהבה. מציגה חוקי חיים של "אהבת לרעך כמוך",מלמדת אותך שלכל יש סיבה ומטרה, ושיש מנהל לכל העסק הזה".

 

 

 

בחודש כסלו הקרוב יחגגו כנרת ובעלה ארבע שנות נישואין, במהלכן נולדו להן שתי בנות מתוקות, אודיה ונעמי. לאחרונה, החלה כנרת בלימודי יעוץ נישואין, וסיימה גם לימודים בתחום הדרכת כלות. בעלה, היה ועדיין עובד ספארי מאושר, אשר מטפל במסירות ובאהבה בקופים.

 

"גיליתי את כוחות הנפש הפנימיים שלי בלית ברירה, ובדרך שבה בחרו עבורי משמיים, אבל אני תמיד אומרת שלא צריך לעבור את כל זה כדי לגלות שאין בחוץ כלום. כל מה שאת צריכה קיים בתוך תוכך ולא אצל אף אחד אחר.

 

למדתי שאין לנו מושג כמה כוחות נפש חבויים בנו, ולא צריך לעבור פיגוע כדי לגלות אותם. אנחנו צריכים ללמוד לנצל את מה שמונח בליבנו ובנפשנו, ותמיד להסתכל על חצי הכוס המלאה. לגבי , ברור לי שזה היה הגורל שלי, ובזכות כך למדתי מי אני, ומה באמת חשוב בחיים: שמחה, אמונה, משפחה, בריאות והרבה אהבה."

שאל את הרב
דלג על שאל את הרב

שאל את הרב

 

 

 כאן תוכל להפנות לרב את שאלתך, הרב ישתדל לענות בהקדם האפשרי.
התשובות נשלחות ישירות למייל השואל. לשליחה יש למלא את הטופס המופיע כאן:

*
רשימת תפוצה


 

מאמרים חדשים
דלג על מאמרים חדשים

מאמרים חדשים

     

 

הצחוק יפה לבריאות

אז מה, זהו? יותר אסור לצחוק? תשובה עפ"י ההלכה

 


    

 הוראות יצרן 

האם זה תקף גם ביחס לחיינו? קרא את ההוראות!


   

 

מחפשים סגולות? 

שלשה ספורים, סגולה אחת! אף פעם לא יזיק לדעת!


    מבחן בגרות

היכן נמצאת הבגרות האמיתית? אקטואלי להיום


   

חשיבות עניית אמן

אז שכחתי לענות אמן. מה כבר קרה? כנסו ותקראו ספור

עבור לתוכן העמוד