אזרח ללא לאום

יום חמישי אחר הצהריים. השעה 16:00. השמים קודרים. ב – 17:30 מתקשר הזמר: "אני בעכו", הוא אומר, "יורד גשם שוטף. אני בא, אבל אם מתחיל לטפטף, אני מקפל ציוד. מערכות ההגברה אינן אטומות למים..." בשעה 20:00 הכלה כבר יושבת על כסא הכלולות. החתן מגיע.
shutterstock (הגדל)

 

בנימין שלום נולד בברזיל לאב שאינו יהודי ולאם ניצולת שואה

.

כשהגיע בנימין לגיל שש עשרה, נפצע אביו קשה בתאונת דרכים ותקופת החלמתו נמשכה זמן רב. בנימין סעד אותו בימים ובלילות וישן על מזרן לידו. בלילות היו פוקדים אותו חלומות ביעותים. במשך הזמן חרגו החלומות מתחום האימה והחלו לעסוק בשאלות גוף ונפש. חלומות אלו טלטלו את נשמתו וגרמו לו להבין כי בתוככי האדם שוכנת נשמה עליונה. 


הנער, בינמין, החליט לצאת למסע חיפושים אחר השאלה – האם יש חיים לאחר המוות?

 

בתחילת מסעו פנה ברונו אל הכתות השונות: קתולים, פרוטסטנטים, כת הוודו, והגיש בפניהם את שאלתו.

 

"רוב הדתות שפניתי אליהן השיבו לי שדברים אלו אינם מעניינים אותם כלל. לדידם, אדם מת עולה לשמים ואינו יכול לרדת שוב. תשובתם הכעיסה אותי כי ראיתי את הדברים במו עיני. בסופו של דבר, הגעתי לרב יהודי שאמר לי מיד: "יש דבר כזה, הוא קיים! אבל התורה אוסרת לדרוש אל המתים".

 

לראשונה בחיי נתקלתי במישהו שאינו מנסה לשכנע אותי בצדקת אמונתו, אלא מאתגר אותי לחפש, כדי להגיע בעצמי לחקר האמת. דבר זה התאים לי מאד. רציתי לחפש ולמצוא בעצמי.

 

יותר מכל הדהימה אותי העובדה שכל מה שלמדתי בדתות אחרות מופיע ביהדות. הבנתי כי כל הדתות שואבות את תוכנן מהיהדות.

 

באותו זמן התחלתי ללמד פורטוגזית באופן פרטי. אחד מתלמידי היה הרב ישראל יעקב בלומנפלד, רבה של ריו דה ז'נרו. הייתי בעבורו מורה לפורטוגזית ותלמיד ליהדות", מגלה בנימין. "ניחמתי את עצמי שבשלב כלשהו בחיי אמשיך לצעוד.

 

 סיימתי את לימודי האוניברסיטאיים, ובד בבד התחלתי לשמור שבת וללכת לבית כנסת. בתום לימודי עליתי לישראל, אך נשלחתי לקיבוץ רמות מנשה.

 

בשלב זה סיפור חיי מתחיל להשתלב בסיפור חייה של רעייתי, אורית, ילידת הקיבוץ...

 

כשהגעתי לקיבוץ, הביטו בי כולם בעיניים חשדניות, סנטו בי על התנהגותי הדתית וטענו ללא הרף שהדתיים פרזיטים ולא "עושים צבא". הם לא ידעו כי התייחסותם פעלה פעולה הפוכה. כיוון שלא אהבתי את הערותיהם, גרם לי הניגוד לאהוב את הדת יותר ויותר", הוא אומר בחיוך.

 

כמו בפאזל רב-חלקים, נשזרו חייה של אורית בחייו של בנימין.

 

אורית נולדה לאם שוויצרית, שאינה יהודייה, ולאב יהודי, צאצא למשפחת אמסטרדם המיוחסת. אמה הגיעה לקיבוץ עם קבוצת מתנדבים מאירופה. כשעמדה להינשא ליהודי, הבינה שכדי לחסוך בעיות בירוקרטיות, מוטב לה להתגייר, ועברה גיור מזורז. לגבי בתה, אורית, לא היתה שום משמעות לדבר.

 

כשהתבגרה, החלה אורית לשאול את עצמה: מי אני? מהי הזהות האמיתית שלי? אם אמא שלי לא יהודיה, מה יש לי לחפש כאן בין היהודים? אורית משחזרת: "הרגשתי ישראלית, כי כאן נולדתי וכאן חייתי רוב שנותי, אבל הלאום היה מעורפל בעיני. לא ידעתי מי אני.

 

נחשפתי לראשונה לאורח החיים הדתי כאשר התקבלתי לעבודות בית אצל משפחה דתית ביישוב נוף איילון. השתדלתי לשמור מרחק. בקיבוץ ציידו אותנו במשקפיים סלקטיביות המבקרות את הדת היהודית. אולם למרות הכול, חלחלו הדגרים לתוך ליבי. הצצתי ונפגעתי".

 

"הפגיעה" הרצינית היתה סמינר "ערכים" שהגיעה אליו כתוצאה מאותו חלחול בלתי פוסק. "הרצאות ששמעתי בסמינר היו מדהימות בעצמתן. היה בהן משהו אמיתי וסחף שגורם לך לרצות עוד. לא שבעתי. במיוחד נגע ללבי סיפורה של רות המואבייה. לראשונה מצאתי מישהי שיכולתי להזדהות עימה. ראיתי בדמותה מודל לחיקוי. כשנודע לי כי עלי לעבור גיור אמיתי, נעלבתי מאד. התקשיתי לקבל את העובדה שאיני יהודייה מספיק, אך שאבתי כוחות נפש מדמותה של רות, והחלטתי לנהוג כמוה.

 

בהמשך, מפגישים את אורית ואת בנימין עם הדיין רבי יצחק שכטר מרכסים. הרב נרתם לסייע ואמר שראוי לערוך "חתונה יהודית" על כל המשתמע. העניינים נכנסים לקצב מזורז, נקבע תאריך, שבועיים להתארגנות.

 

בנימין עובר להתגורר בדירת חדר השייכת לרב. למחרת בבוקר, מתפללי בית הכנסת מרימים גבה. ב"מזרח", סמוך לרב, מתנדנד בדבקות בחור בעל מראה לא שגרתי. במקביל, מתחילים בני הזוג לקבל הדרכה לפני החתונה.

 

את מקום החתונה תורם התשב"ר – חצר בית הספר. מתחילים להתרוצץ... גמ"ח לשמלת כלה מפוארת, אישורי יהדות, אישורי רווקות, הזמנות,ברכונים, זר לכלה, ועוד ועוד...

 

מסכמים עם זמר ועם אורגניסט. צריך קצת צבע לתזמורת, מביאים שני נגנים נוספים, בוגרי "ערכים". האחד בא עם גיטרה, השני עם קונגס. יום חמישי אחר הצהריים. השעה 16:00. השמים קודרים. ב – 17:30 מתקשר הזמר: "אני בעכו", הוא אומר, "יורד גשם שוטף. אני בא, אבל אם מתחיל לטפטף, אני מקפל ציוד. מערכות ההגברה אינן אטומות למים..."

 

בשעה 20:00 הכלה כבר יושבת על כסא הכלולות. החתן מגיע. לא התראו שבוע. חתונה יהודית – אמרנו?

 

הקיבוצניקים באים, מסתכלים בתימהון, מצפים לבאות. ניגון חתונה, והרב אימרגרין, רכז "ערכים" בצפון, מוביל את החתן לחופה עם עשית דולקת, ומהצד השני קיבוצניק שלא בדיוק מבין איך מתמודדים עם הסצינה הזאת. בחופה דממה.

 

הרב בקולו החזק מסביר מהי חתונה יהודית. הקיבוצניקים מקשיבים, אי אפשר שלא להבין.

 

מהשמים? אף טיפה. החופה מתחילה, מרגשת. חדר ייחוד, מנה ראשונה וריקודים. תוך זמן קצר רחבת הריקודים מלא. האווירה מתחממת, השמחה פורצת ועולה על גדותיה. כולם רוקדים ורוקדים, כמו משפחה גדולה ואוהבת.

 

הקיבוצניקים מסתכלים ועיניהם כלו. דבר כזה עוד לא ראו.

 

אחרי חצות מסתיימת החתונה. כל היישוב מדבר עליה.

 

למחרת נודע כי ביישוב הסמוך ממזרח, טבעון, ירד גשם שוטף. גם בקרית אתא, מצפון, היה גשום. גם בצומת יגור, מדרום מערב, טףטף. רכסים – בתווך. העננים התבוננו מלמעלה, נזהרו שלא לטפטף על בגדי השבת של המשתתפים.

 

ויש להם, לבני הזוג, גם תכנית לעתיד:

 

"בנימין ואני מתכוננים לגור בקיבוץ. הורי מכינים לנו שם בית קטן. אנו מתכננים להקים מעין קהילה קטנה עם בית כנסת, שיעורים ותפילות, לחזק את האחרים ולהעניק לקיבוץ את מה שאנו קיבלנו מהם..."

 

שאל את הרב
דלג על שאל את הרב

שאל את הרב

 

 

 כאן תוכל להפנות לרב את שאלתך, הרב ישתדל לענות בהקדם האפשרי.
התשובות נשלחות ישירות למייל השואל. לשליחה יש למלא את הטופס המופיע כאן:

*
רשימת תפוצה


 

מאמרים חדשים
דלג על מאמרים חדשים

מאמרים חדשים

     

 

הצחוק יפה לבריאות

אז מה, זהו? יותר אסור לצחוק? תשובה עפ"י ההלכה

 


    

 הוראות יצרן 

האם זה תקף גם ביחס לחיינו? קרא את ההוראות!


   

 

מחפשים סגולות? 

שלשה ספורים, סגולה אחת! אף פעם לא יזיק לדעת!


    מבחן בגרות

היכן נמצאת הבגרות האמיתית? אקטואלי להיום


   

חשיבות עניית אמן

אז שכחתי לענות אמן. מה כבר קרה? כנסו ותקראו ספור

עבור לתוכן העמוד