כמעט תאונה - - -

"זה סיפור לא שיגרתי", מקדים יוסף ירושלימי. אשתו ויקי מחייכת, מי כמוה יודע, הכל בגללה. "אתה מבין", אומר יוסף, "ויקי היתה כמין רוכבת האופנוע, ואני המשאית שנעלה גלגלים. כמה אני שמח שהתעשתתי, שיחררתי בלמים, והשווינו מהירות...
אילוסטרציה. צילום: shutterstock (הגדל)

"זה סיפור לא שיגרתי", מקדים יוסף ירושלימי. אשתו ויקי מחייכת, מי כמוה יודע, הכל בגללה.

 

יוסף אהב אתגרים וריגושים. "בגיל שש עשרה היה לי אופנוע, ובגיל שבע עשרה ג'יפ, סירת מנוע ורשיון טייס. היה לי אופנוע שיש רק למטורפים, מנוע של אלף מאתיים סמ"ק. מאה וחמישים כוחות סוס על מאתייים וחמישים קילוגרמים. אתה נותן גז, ומרגיש שהכתפיים נקרעות מהמקום. יוסף עבד כסוכן מכס במשרדו של אביו.

 

חזרתי מהעבודה ונתתי גז. נסקתי על מאה וארבעים בכביש ריק. הרחק לפני נסעה משאית עם פלטת ברזל ענקית מאחור. לפתע, לא יודע למה, הוא נעל גלגלים. עצר באמצע הכביש, ואני טס לעברו במהירות שיא. אין מצב לעצור, ידעתי, זה נגמר, הלכו החיים. נעלתי את שני הבלמים מלפנים ומאחור, האופנוע התעוות, הגלגל האחורי נמעך לעבר הקדמי, ואני מוטח לעבר המשאית. מתחיל להאט, אבל לא מספיק. רק מטר חוצץ בינינו. ואז התחילה המשאית לנסוע. היא הגבירה מהירות ואני האטתי. המהירות השתוותה והחיים ניצלו."

 

לאביה של ויקי מפעל שיש בראשון לציון. עוד בתיכון עזרה לאביה במפעל השיש. חגורת סינר ועטוית מגפיים, סופגת כוויות קור מהמים הקפואים הניתזים מהמסור המנסר בשיש. בצבא שירתה בחיל הקשר, וכשהשתחררה פנתה ללימודים אקדמאיים בהנדסה, תעשייה וניהול. המשיכה לעבוד במפעל של אביה בלי לקבל משכורת ונרשמה לקורס למודעות עצמית. לא ידעה שמעבירת הקורס הכריזמטית מצויה בתהליך חזרה בתשובה. נראתה חילונית, אך העבירה מסרים דתיים, השקפה ומורשת. בצד הקורס הזמינה את המשתתפים לסדנאות חשיבה שבהן השתתפו טובי המרצים של ערכים." ויקי הגיעה בתדירות ורשמה כמעט כל דבר בכפייתיות. נפתחו בפניה אפיקי ואופקי מחשבה, עולם עשיר ומלא תוכן, אך עדיין בלי ביוי מעשי.

 

כשנישאה ליוסף נוספו לחייה הגדושים טיולי ג'יפים פראיים וטיסות במטוס הקל לצפון הארץ ולדרומה, משטים בסירת המנוע וטיולים מרתקים בחו"ל. איפה לא היו. אבל מובן שלא כל יום חג. ויקי היתה עסוקה בשדרוג המפעל של אביה. הרי למדה הנדסה, תעשייה וניהול. המפעל עבר מיכון. חיתוך השיש נעשה אוטומטי. מיחשבה את המשרד, את ההנהלת חשבונות, וכשסיימו אחיה את שירותם הצבאי ונכנסו למפעל, החליטה להיות עצמאית. פתחה חברה לשירותי חוץ לחברות הייטק, להיט התקופה. החברה דאגה לרכש וללוגיסטיקה, להסעדה, לניקיון ולרווחת העובדים. ההנהלה התפנתה למיזמים. מינפה את החברה, וכשהגיעה לשיאה, החליטה לחפש אתגר חדש.

 

מה מריץ אותה? מה דוחף אותה? מה ממריץ? לא חיפשה כסף, גם לא הצלחה. שני אלו היו, ובשפע. גם משפחה תומכת, בעל ושני ילדים. אבל יש לה כוחות בלתי נדלים, והיא רצתה לעזור לאנשים, למצות את השפעתה. המשיכה במרץ בלימודים. פרח באך. למדה את השפעתו הייחודית של כל צמח ואת שילוב הצמחים לפי הצורך – להרגעה, לחיזוק, לשמחה, לריכוז. התוצאות מופלאות. המשיכה בלימודי הומאפטיה,, משם לרפלקסולוגיה. והעקר. האמפטיה שהיא משדרת, האוזן הקשבת, ההבנה והתמיכה. הנהירה אליה גאתה. התחילה להעביר קורסים במודעות עצמית משולבים בתמיכה רגשית, בייעוץ ובטיפול. הגיע למקום הנכון, לביטוי אישיותה וכישוריה. אין אושר גדול יותר מהצלחה בטיפול אישי מהפקת חיוך,ף מחילוץ מהתבוססות דכאונית, מהעלאה לדרך המלך. ולא אחת, היתה זו הצלת חיים פשוטו כמשמעו.

 

במסגרת השתלמויותיה, לימודיה הקדחתניים, שמעה שבסמינר "ערכים" מקנים השקפת עולם כוללת, מגובשת. הציעה לבעלה, והגיב באדישות. מעניק גיבוי מלא לגחמותיה, אך כצופה מן הצד. אינו גומע שיקויי מרפא ואינו מתעניין בהשקפות עולם.

 

עובד במרץ ונהנה כמיטב יכולתו. נסעה עם חברה והשתכנעה בתיאוריה. כהרגלה, כתבה כל משפט. הקריאה בבית ונתקלה באדישות. שמע כשעיניו במקרן וראשו בעסקים. החליטה ליישם לאיטה. מצידו זה בסדר. הדליקה נרות, קידשה בליל שבת, הבדילה בצאתו. שמר על הילדים כשהלכה לבית הכנסת, רק שלא תערב אותו.

 

שמעה שצריך להטביל את הכלים, שתטביל. רק שאותו לא תערב. הורידה את כל הכלים לרכב, גייסה את הילד שיעזור. החליפה את השיש, התקינה שני כיורים. מה שהיא רוצה, רק שאותו תעזוב במנוחה. רשמה את הילד לגן. הילדים ערכו מסיבות יום הולדת בשבת. לא התאים לה והעבירה אותו לממלכתי דתי. היתה מאושרת: נטל ידיים, בירך, סיפר על פרשת השבוע. הבעל לא התערב. המליצו בפניה על תלמוד תורה והלכה לבקר. ראתה את הברק בעיני המנהל, את ההתלהבות ואת המעורבות, וזה התאים לה כל כך. העבירה את הילד והוא פרח. יום אחד קדח מחום, אך על בית הספר לא ויתר. לכמה מאמצים נצרכה כדי להשאירו בבית.

  

יום אחד החליטה למלא מצברים לנסוע לסמינר "ערכים" בכינר. "כרצונך", אמר יוסף. "אם זה יעשה לך טוב, אדרבה". הוא, לא . ביקשה: "קח את המטוס הקל ותטוס לראש פינה ביום שישי. אבוא ברכב לאסוף אותך, שנבלה יחד בשבת. זה בית מלון, נבלה בכיף" אמר,

 

טוב, נראה. ביום חמישי צלצל: "אני בדרך לראש פינה". הקדים ביום. שמחה, נסעה לשדה התעופה. הביאה אותו למלון. פעילת "ערכים" כבר היתה לחברתה, ידעה על הניכור והתפלאה יחד איתה. אחרי הארוחה ניגש אליו אברך, פתח בשיחה. בעלה קיים את הבטחתו, לא נכנס לשום הרצאה, אבל פיתח עם האברך ידידות אמיצה. כשחזרו התקשר האברך, הזמין אותו ללימוד בצוותא בבני ברק פעם בשבוע. לא ביום, ולא בחודש. אבל

 

השבתות התחילו להיות משותפות. יוסף הוא שעשה קידוש, גם בחן על פרשת השבוע. רכש תפילין, למד להניח, התחיל מקריאת ששמע, צירף את תפילת העמידה, והוסיף בכל פעם קצת.

 

הלך לשיעורי תורה, ערב ועוד ערב. ובהמשך, אכן, נסעו יחדיו לסמינר. לפתיחה חגיגית של הפרק החדש בחייהם, יחדיו.

 

"אתה מבין", אומר יוסף, "ויקי היתה כמין רוכבת האופנוע, ואני המשאית שנעלה גלגלים. כמה אני שמח שהתעשתתי, שיחררתי בלמים, והשווינו מהירות...

 

שאל את הרב
דלג על שאל את הרב

שאל את הרב

 

 

 כאן תוכל להפנות לרב את שאלתך, הרב ישתדל לענות בהקדם האפשרי.
התשובות נשלחות ישירות למייל השואל. לשליחה יש למלא את הטופס המופיע כאן:

*
רשימת תפוצה


 

מאמרים חדשים
דלג על מאמרים חדשים

מאמרים חדשים

     

 

הצחוק יפה לבריאות

אז מה, זהו? יותר אסור לצחוק? תשובה עפ"י ההלכה

 


    

 הוראות יצרן 

האם זה תקף גם ביחס לחיינו? קרא את ההוראות!


   

 

מחפשים סגולות? 

שלשה ספורים, סגולה אחת! אף פעם לא יזיק לדעת!


    מבחן בגרות

היכן נמצאת הבגרות האמיתית? אקטואלי להיום


   

חשיבות עניית אמן

אז שכחתי לענות אמן. מה כבר קרה? כנסו ותקראו ספור

עבור לתוכן העמוד