הגילוי המפתיע

אביה היה יהודי, אמה הייתה נוכרייה והיא החליטה כי ברצונה להשתייך לעם היהודי ולהתגייר | אביה ואמה התנגדו לכך נחרצות, אך היא הצליחה והיום היא זכתה והקימה בית נאמן בישראל | ואז הגיע הגילוי שטלטל את עולמה: היא נולדה לאם יהודייה ממשפחת רבנים חשובה בחצי האי קרים באוקריינה
בתמונה: האי קרים באוקראינה (הגדל)

לפני שבועיים החיים שלה קיבלו מפנה חד. היא עדיין לא עיכלה את הבשורה שנחתה עליה. רעד אחז בה כשהיא נזכרת ברגע המטלטל, כשהיא הקשיבה למילים שיצאו מפי אמה.

 

"ידעתי!", הנפש שלה זעקה מבפנים, אך הגוף שלה התאבן מעוצם הידיעה שאמורה לשנות את חייה ואת חיי ילדיה. היא צעירה, עוד לא נושקת את השלושים, אבל ספק אם אנשים מבוגרים ממנה בהרבה עברו חלק ממה שהיא הספיקה לחוות על בשרה.

 

למה הדם שלה שונה?

 

לפני שלוש עשרה שנה עלתה לארץ. "אבי היה יהודי ממשפחת רבנים חשובה בעיר סימפרופול שבקרים, אך אימי הייתה גויה ואני הייתי ביתה היחידה", שרה נאנחת, "היו שקינאו בי,  אמרו לי: את בת יחידה, מפנקים אותך", כשהיו אומרים לי את המשפט הזה הלב שלי היה נחמץ. נכון, אני בת יחידה, אבל לא מפנקים אותי. אמי לא הייתה מסוג האמהות המפנקות, לפעמים שאלתי אותה האם אני הבת שלה. היא חשה מרוחקת ממנה, זרה ומנוכרת.

 

"כשיצאנו לקניות אמי הורתה לי להסתכל, אבל לא לקנות דבר וזה הרתיח אותי. מסיבה פשוטה, לאבי היה עסק גדול של סנדלרות באזור בו התגוררנו, עסק שהצליח מאוד ומבחינה כלכלית היינו מעשירי המקום. יכולנו להרשות לעצמינו חיי רווחה, ולמרות זאת אימי שמרה על אורח חיים סגפני. המריבות החלו בגלל האוכל. אני נמנעתי מלאכול בשר, אז עוד לא הכרתי את המושג כשרות, אבל כבר נרתעתי ממאכלים בשריים.

 

"לא אהבתי לאכול ואמי ננזפה ע"י הרופא כי הייתי בתת משקל. כך פרצו המריבות בינינו שהובילו למריבות נוספות. לא הסתדרתי איתה והמריבות בינינו גברו עם השנים".

 

בגיל ארבע עשרה אירע מקרה שגרם לה לתהות רבות. היא נאלצה לעבור ניתוח ברגלה וכחלק מההכנות לניתוח עשו לה בדיקת דם. "זה קצת מוזר", היא שמעה את הרופא אומר לאביה, "סוג הדם של הבת שלך שונה משלך ומשל אשתך, זה קצת מוזר", הרופא המהם, ושאל עוד מספר שאלות. אבא שלה הרחיק אותו והשתיק את העניין, אך האפיזודה נחרתה היטב במוחה. "האמת שגם לא רציתי לדעת, לרגע חששתי כי אני מאומצת, העדפתי להדחיק מאשר לדעת".

 

להיות חלק מהעם היהודי

 

בגיל שבע עשרה וחצי חל שינוי בחייה. "כשעלינו לארץ החיים שלי השתנו לטובה", היא אומרת ומחייכת. החיים בארץ ישראל הטיבו עמה. השפה העברית הייתה זרה לה והיא שקעה בלימודי השפה. "גרנו בקריית שמונה והחלטתי להתגייר. רציתי להיות שייכת לעם היהודי, להיות חלק שלם מעם ישראל. נגשתי לרב העיר הרב צפניה דרורי.

 

"את מודעת לקשיים של המתגיירים?", הוא שאל אותה והמשיך להקשות. והיא בשלה מתעקשת, "זה מה שאני רוצה בכל ליבי ונפשי, אני שייכת לעם היהודי". "גשי לרבנית, ובקשי ממנה להצטרף לקבוצה". הוא הפנה אותה.

 

"התחלנו לפני חצי שנה, אין טעם שתצטרפי עכשיו, וכיצד תספיקי להשלים את כל החומר", אמרה לה הרבנית. "תני לי להצטרף", היא התחננה. היא הצטרפה וסיימה את הקורס בהצטיינות.

 

אך בעקבות הרצון שלה להתגייר צצו מתחים חדשים בינה ואמה. אבא שלה התנגד נחרצות לעניין. היא שמעה את הוריה, רבים ומתלחשים ללא הרף. "לא תעצור בעדי, אני  מתגיירת", אמרה וראתה את עיניו נפערות בכאב גדול.

 

"אני לא מבינה אותך, אבא. קשה לי להבין את העקשנות המוזרה שלך. אתה יהודי, אתה צריך שאזכיר לך זאת", אמרה בפליאה.

 

"בתי היקרה, אני מבקש ממך תרדי מהעניין", ביקש שוב ושוב, ונתקל בחומרה עקשנית

.

שרה התגיירה. "הייתי מאושרת מהצעד שעשיתי", היא ממשיכה לגולל את הספור המדהים שלה.

 

"כן, הנה אני גרת צדק. נכון, הייתי  מאושרת, אבל לצד האושר אחז אותי בכי גדול, בכי שליוה אותי בימים ובלילות". למה בכית, הרי הגשמת את חלומך והתגיירת גיור כהלכה? אני מקשה, והיא מנסה להוביל אותי אל מקומות שלא הכרתי.

 

"בתוך תוכי חששתי שאני לא יהודייה טהורה. הרגשתי שאני מעיין סוג ב', ולא הייתי זקוקה להוכחות שיאששו את התחושות שלי, גרים הלכו בסוף המחנה".

 

אחרי הבכי באו  ימים של שקט. היא חיפשה עבודה והתחילה לחיות חיי שגרה. בשלב מסוים היא חשבה לעזוב לארה"ב, לחפש שם את מזלה, רק שלשמחתה היא זכתה להכיר את בעלה. "הקמנו בית על אדני תורה", עיניה נוצצות. כשבתה הבכורה נולדה היא חשה אושר אמיתי, התחילה להרגיש חלק מדור העתיד של העם היהודי.

 

אני בא לקדש

 

על השמחה שלה העיב צל כבד, אביה חלה במחלה קשה. "הוא סבל מאוד", הי נאנחת. "עברנו תקופה קשה מאוד איתו, ואל תשכחו שאני בת יחידה. הוא עבר ניתוחים ואשפוזים רבים ומצבו החמיר". במהלך שנות מחלתו הקשה נולדו לה ילדים נוספים והיא נעה על הציר שבין הטיפול בילדיה, לבין הטיפול באביה.

 

 "לפני שש שנים הוא נפטר, המחלה הכריעה אותו", היא מספרת בצער, ומתעכבת על אפיזודה נוספת שעומדת להצטרף לאפיזודה רדומה במעמקי המוח.

 

"בשבועות האחרונים לחייו של אבי, הוא סבל מהזיות. אני הייתי משוכנעת שהוא צלול לגמרי. כואב לי, כי באחת הפעמים שהייתי אצלו הוא התחיל לספר לי כי הוא רואה ים עם הרבה ספינות וכל בני משפחתו עומדים על ספינה. הוא התחיל לספר על כל אחד מבני משפחתו. ספר על עברו ואני לא הבנתי שאני מפספסת מידע חשוב. בנוסף לכך במהלך הזמן הזה הוא הרבה לדבר על מישהי בשם ריצ'ל. הוא דבר באידיש, מלמל באידיש, כאילו העבר שלו שב והשתלט על הזיכרון שלו רגע לפני צאתו מן העולם. לא הבנתי אף מילה, רק הבנתי את השם.

 

הוא נפטר בליל שבת. האחות שטפלה בו הבינה אידיש ותרגמה לנו את מילותיו האחרונות. הוא אמר: "ריצ'ל, תערכי את השולחן, אני בא לקדש".

 

המשפט המשיך להדהד במוחי במשך כל ימי השבעה, והטריד אותי במשך חודשים לאחר פטירתו. הוא נפטר כשהוא אומר: "רחל, אני בא לעשות קידוש".

 

ריצ'ל? למה הוא חוזר על השם הזה לאחרונה? מי זאת ריצ'ל? ומדוע לא שמעתי עליה מעולם? השאלות הטרידו אותי, אבל החיים דחקו בי כמו בכולנו להמשיך הלאה. הילדים שתובעים את שלהם, שגרת היום יום, וכך דמותה של ריצ'ל נדחקה לקרן זווית".

 

איך אוכל להוכיח

 

אבא שלה הלך לעולם שכולו טוב והיא, למרות המשפחה שהקימה, נשארה במובן מסוים בודדה בעולם. "קשה להיות בת יחידה ללא אחים או אחיות, ועוד יותר קשה כשאת לא מסתדרת עם אמא שלך", היא מתארת מצב נתון. היא ידעה כי הילדים שלה הם הנכדים היחידים של אמה, היא גם ידעה כי אמה היום אלמנה ולכן למרות שהיא ואמה לא הסתדרו והקשר ביניהן היה רעוע, היא נסעה מידי פעם עם ילדיה לבקר את אמה, סבתם.

 

היה זה לפני שבועיים, כשהיא בקרה את אמא שלה והידיעה המרעישה זעזעה את לבה. "אביך היה נשוי לבחורה יהודייה ממשפחת מילר", ספרה לה אימה, "משפחתה היו שומרי תורה ומצוות ולא קיבלו את רצונה להינשא לאדם חילוני. הם נידו אותה. שנה לאחר מכן היא ילדה תאומים. הלידה הייתה קשה מאוד, שני העוברים שקלו מעל שלושה וחצי קילו. ואז אירעה טרגדיה. בעקבות סיבוך היא נפטרה וגם האח התאום נפטר, את נשארת בחיים!".

 

שרה התאבנה על מקומה, ואמא שלה, מסתבר החורגת, המשיכה לספר לה, כי משפחתו של האב לא רצו לקחת את האחריות לטיפול בתינוק. ואז הוא התחתן פעם שנייה, הפעם עם גויה. "לא היו לי ילדים", המשיכה האם החורגת לספר לה, "והסכמתי עם אביך לגדל אותך בתנאי שלעולם לא תדעי שאינני אימך, היום החלטתי לספר לך הכל."

 

שרה לא האמינה למשמע אוזניה. פתאום כל הפאזל הסתדר לה, עכשיו היא הבינה מדוע אביה התחנן בפנייה שלא תתגייר, היא לא הייתה צריכה להתגייר. עכשיו היא גם הבינה מדוע סוג הדם שלה לא תאם את סוג הדם של אמה, עכשיו היא גם הודתה לריבונו של עולם על שהיא נמנעה לאכול טריפות מאז הייתה ילדה קטנה. ובכל זאת הכאב שלה גדול מאוד.

 

"עכשיו מצבי באמת נהיה אומלל, אף פעם לא אצליח להוכיח שאני יהודייה מלידה. כל מי שידע את הסוד נפטר מזמן. בכל ניירת אני רשומה כילדתה ואין מי שיעיד אחרת. האם בכל זאת אני אוכל לשנות משהו? ואם זאת שגדלה אותי תלך לעולמה?".

 

שרה עומדת בצומת דרכים. הידיעה גרמה לה לאושר גדול ויחד עם זאת לבלבול גדול עוד יותר, בתוך תוכה היא כבר יודעת שהיא לא גיורת, אבל איך תוכיח לכולם, כיצד הילדים שלה יגדלו ללא הסטיגמה הזאת?

 

מחפשים את המשפחה האמיתית

 

אז מה היא כן יודעת? היא יודעת שאביה התחתן עם ריצ'ל מילר כדת משה בישראל על ידי חופה וקידושין. היא גם יודעת שבמשפחתה האמיתית נידו אותה. היא יודעת שהם משפחת רבנים חשובה מהעיר סימפרופול בחצי האי הקרים באוקרינה. היא גם יודעת פרט קטן שלאביה של אמה קראו יעקב מילר. זהו, זה מה שהיא יודעת.

 

כואב לה שהיא פספסה מידע חשוב. אחותה היחידה של אביה, פאני, נפטרה לפני כחצי שנה. דודתה איבדה את בנה היחיד באופן טראגי. "האם פספסתי את חלום חיי האמיתי?".

 

אני יושבת מול אם צעירה שמגדלת את שלושת ילדיה בדרך ישראל סבא, אך היא אינה יודעת מי הסבא שלהם. האם תזכה היא לעלות לקבר אמה ולמצוא את משפחתה האמיתית???

תגובות
מס. התגובהתוכן התגובה
1. נוגה (30/08/2010 04:06:55)
שאל את הרב
דלג על שאל את הרב

שאל את הרב

 

 

 כאן תוכל להפנות לרב את שאלתך, הרב ישתדל לענות בהקדם האפשרי.
התשובות נשלחות ישירות למייל השואל. לשליחה יש למלא את הטופס המופיע כאן:

*
רשימת תפוצה


 

מאמרים חדשים
דלג על מאמרים חדשים

מאמרים חדשים

     

 

הצחוק יפה לבריאות

אז מה, זהו? יותר אסור לצחוק? תשובה עפ"י ההלכה

 


    

 הוראות יצרן 

האם זה תקף גם ביחס לחיינו? קרא את ההוראות!


   

 

מחפשים סגולות? 

שלשה ספורים, סגולה אחת! אף פעם לא יזיק לדעת!


    מבחן בגרות

היכן נמצאת הבגרות האמיתית? אקטואלי להיום


   

חשיבות עניית אמן

אז שכחתי לענות אמן. מה כבר קרה? כנסו ותקראו ספור

עבור לתוכן העמוד