כללים בברכה ראשונה מברכות הנהנין

קיצור שולחן ערוך | סימן נ' | ט"ז סעיפים


סעיף א
כתיב לה' הארץ ומלואה שהכל הוא כמו הקדש, וכמו שאסור ליהנות מן ההקדש עד לאחר הפדיון, והנהנה מן ההקדש בלא פדיון מעל, כמו כן אסור ליהנות מן העולם הזה בלא ברכה, והברכה היא הפדיון, והנהנה בלא ברכה כאלו מעל בקדשי ה' יתברך שמו. ואין שיעור לברכה ראשונה שאפילו אוכל או שותה כל שהוא, חייב לברך ברכה ראשונה.



סעיף ב

אף על שבדיעבד אם טעה ובירך שהכל על כל דבר, אפילו על פת או יין יצא, לכתחלה אסור לעשות כן, אלא צריך ללמדו להבין איזה ברכה יברך על כל מין ומין. ואך בדבר שאי אפשר לו להתברר מאיזה מין הוא, שנסתפקו הפוסקים ואי אפשר להכריע אז יוצאין בברכת שהכל, ואם הוא דבר שיכול לפטרו בתוך הסעודה עדיף טפי.



סעיף ג
הדבר שמברכין עליו, לאכלו או לשתותו או להריח בו, או לעשות בו מצוה, צריך שיקח אותו קודם הברכה ביד ימינו, ויכוין איזו ברכה הוא צריך לברך עליו, כדי שכשיזכור את השם שהוא עיקר הברכה ידע מה שיסיים ויברך. ואם לא אחזו כלל, אלא שהיה לפניו כשבירך עליו יצא, אבל אם לא הי לפניו כלל כשבירך, אלא שהביאו לו אחר כך, אף על פי שבשעת הברכה היתה דעתו עליו, לא יצא, וצריך לברך שנית.


סעיף ד
נטל בידו פרי לאכלו ובירך עליו, ונפל מידו ונאבד או נמאס עד שאינו ראוי לאכילה, וכן אם בירך על כוס משקה ונשפכה הכוס, אם יש לפניו עוד ממין זה וגם דעתו היתה לאכול או לשתות יותר ממה שלקח בידו, ואם כן היתה הברכה גם על הנשאר, ואינו צריך לברך שנית, אבל בסתם לא חלה הברכה רק על מה שהיה בידו, וצריך לברך שנית. וכן אפילו אם היתה דעתו לאכול או לשתות יותר, אלא שלא היה לפניו בשעת הברכה, והובא לו עתה צריך לברך שנית, אפילו בענין שאם היה אוכל או שותה את הראשון לא היה צריך לברך על זה שהובא לו, הכא שאני.


סעיף ה
צריך שלא יפסיק יותר מכדי דיבור בין הברכה לאכילה, ואפילו בשעת לעיסה אסור להפסיק עד שיבלע (דהא על הלעיסה אינו צריך ברכה). ואם הפסיק בדיבור בין הברכה לאכילה שלא מענין האכילה, צריך לחזור ולברך, אבל אם שהה בשתיקה אינו צריך לחזור ולברך, ושהיה שהוא לצורך האכילה לא חשיב הפסק כלל. ולכן כשרוצה לאכול פרי גדול ולחתוך ממנו חתיכות, יברך כשהפרי שלם, משום דמצוה לברך על השלם, והשהיה לא הוי הפסק משום שהוא לצורך האכילה, אך כשרוצה לאכול איזה פרי ואין לו יותר, ויש לחוש שמא פרי זו מתולעת שאינה ראויה לאכילה, יפתחנה ויבדקנה קודם הברכה.



סעיף ו

השותה מים ושופך מעט קודם שתייתו, משום חשש מים הרעים, ישפוך קודם שיתחיל לברך ולא אחר הברכה משום בזיון הברכה.
 


סעיף ז
הטועם את התבשיל אם צריך מלח וכיוצא בו ופולט, אינו צריך לברך אבל אם בולע יש ספק אם צריך לברך כיון שהוא בולע, או אין צריך לברך כיון שאין כוונתו לאכילה, ולכן יזהר שיכוין ליהנות ממנו בתורת אכילה ויברך עליו ויבלע.


סעיף ח