האור שבתוך החושך

המצב הביטחוני במדינת ישראל אינו טוב במיוחד, בלשון המעטה. המצב הכלכלי גם הוא לא זוהר במיוחד. בעולם שונאים אותנו, ובארץ דוקרים אותנו. זה ידוע ש"קשה להיות יהודי", זה אף פעם לא היה קל.

אבל להיות 'לא יהודי' זה עוד יותר קשה. ההיסטוריה מוכיחה שבכל פעם שיהודים ניסו לנטוש את דתם ולהיטמע בין העמים האחרים, זה לא הסתיים בצורה נחמדה, בלשון המעטה. הדוגמה האחרונה והטראגית ביותר היא זו שנרשמה לפני 75 שנים באירופה, כשיהדות גרמניה היתה רגע לפני התבוללות מוחלטת, ובתגובה החלו חוקי נירנברג להופיע ועוד ועוד.

אבל לפני שנשקע בפילוסופיות על גורלו של היהודי בעולמו של הקדוש ברוך הוא, כדאי שנעיף מבט על החסדים שהקב"ה עושה אתנו בתוך כל החושך ומסע הרדיפות הזה.

במאמר שהתפרסם ב'יתד נאמן' הובאו דוגמאות שונות לניסים הרבים שהמתחוללים בתוך התופת ושרשרת הפיגועים שנראית אינסופית. ובכלל, עצם העובדה שכל כך הרבה מחבלים מנסים בכל יום לרצוח יהודים, כמעט ללא הצלחה, מלמדת על כך שיש עלינו השגחה שמימית נפלאה, ושהקב"ה אוהב אותנו ודואג לנו. אז למה הוא כן מאפשר להם להרוג בנו מדי פעם? כנראה שאנחנו צריכים להתחזק, כל אחד באופן אישי, וכולנו יחד כעם מאוחד.

השורות הבאות הן ציטוטים שלקחנו מתוך המאמר שהתפרסם בעיתון, עם שינויי עריכה קלים:

בזכות 'קריאת שווא' שער שכם, ירושלים

"היינו בבית הורי במרכז העיר מרחק כרבע שעה מאזור הפיגוע בשער שכם וקיבלנו קריאה על פצוע המוטל ברחוב במרחק של כ ”8 דקות מאיתנו” – מתאר הרופא ד”ר יפה: ”זה היה כרבע שעה לפני שאירע הפיגוע והתלבטתי יחד עם אחי הצעיר שגם הוא מתנדב, אם לצאת, ובסופו של דבר החלטנו שצריך לצאת. כשהגענו למקום התברר לנו, כי האדם המוטל על הכביש הוא ככל הנראה מחוסר בית המנסה לגייס תרומות מרכבים עוברים. הוא לא נזקק לטיפול רפואי.

"בעזרת המשטרה שהגיעה למקום, הזזנו אותו לעבר המדרכה. התכוונו לעשות 'אחורה פנה', אבל תוך כדי קיבלנו אינפורמציה על אירוע ירי ודקירות בשער שכם, כ-500 מטר מאיתנו, וקלטנו שהייתה סיבה אחרת בשלה נשלחנו למקום. מכאן ואילך אני מרגיש איך יד מכוונת סייעה באורח ניסי להביא אותנו במהירות הגדולה ביותר כדי להעניק לפצועים את הטיפול המיטבי מציל החיים. 'צירוף המקרים' ונוכחות של משטרה שהייתה לצדנו, אפשרה לנו להיות הצוות הראשון שהגיע למקום ולהתחיל מידית בטיפול החירום. חסכנו דקות יקרות מפז.

"בנוסף, היה איתנו ציוד רפואי שאפשר לי לבצע פעולות חיוניות והוא זה שאפשר להשלים את משימת הצלת החיים שכולה התגלגלה בהשגחה פרטית מופלאה”.

 

האוטובוס התרוקן 'לכבוד' המחבלים רמה ג', בית-שמש

 

"כל מי שעוקב אחד האירוע בשבוע שעבר בבית שמש, מבחין ברצף ניסי בלתי נתפס” – אומר לנו ר' יוסי כהן המתגורר ברמה ג' – "שני מחבלים מגיעים לאזור הכי מרכזי בשכונה בשעה הכי עמוסה בבוקר בה צועדים הילדים למוסדות הלימוד ויש תנועה ערה מתפללים השבים מהתפילה. המסלול שלהם החל בכיכר היושבת על בית הכנסת הכי גדול ופעיל ברמת בית שמש, שבכל רגע נתון יש בו עשרות מתפללים. אבל הם מדלגים עליו 'משום מה' וממשיכים הלאה.

 

"150 מטר לפני בית הכנסת 'קול יהודה', בתחנה של חבקוק הנביא, שבה עולים בדרך כלל נוסעים רבים לירושלים, עלו המחבלים על האוטובוס. הנהג ברר עימם לאן הם צריכים והשניים, שנשלחו מכפר צוריף השורץ טרוריסטים ולא בדיוק היו בקיאים במקום, ענו שהם רוצים להגיע לבית שמש…בינתיים הם סרקו את האוטובוס וכשראו שהוא ריק יחסית ולא יאפשר להם לבצע פעולת ראווה, כפי שרצו, הם ירדו ממנו.

 

"שכנה שלי, שראתה אותם בתחנה הראשונה ודווחה לבעלה טלפונית על החשודים הוא ביקש ממנה לחזור הביתה והיא התקדמה לתחנה הבאה. היא ראתה אותם יורדים מהאוטובוס וכשהוא הגיע שאלה את הנהג מה הם רצו, כשהיא משתפת אותו בחשדותיה הכבדים. הוא אמר לה שכאשר שמעו שהוא בדרכו לירושלים החליטו לרדת. רבע שעה לאחר מכן התקשר בעלה לספר על הפיגוע ומרוב הלם וחרדה לא הצליח הנהג להמשיך בנסיעה. "זה היה נס גלוי” – מחדד כהן – "אם הם היו נשארים, האוטובוס היה מתמלא בינתיים. הסיבה שויתרו הייתה דלילות הנוסעים, שאיננה אופיינית כלל לשעה. אפשר לאמת זאת עם נתוני 'אגד' ולוודא שזו שעת שיא באותו יום בלבד 'נעלמו הנוסעים' ונמנע אסון גדול".

 

הכוננים רק 'חיפשו את הנעדרת' שער שכם, ירושלים

 

מישהו שאל עצמו מהיכן הגיעה קבוצת כוננים המונה למעלה ממניין חובשים ומטפלים, שכאילו "ירדו מהשמיים” לטפל בפצועים הקשים בפיגוע בשער שכם ? נחום ברנשטיין, סגן ראש סניף ”איחוד הצלה” ירושלים, מספר ל'יתד השבוע” את סיפור הנס הגדול שטרם נחשף: "באותו יום היינו בעיצומם של חיפושים מתמשכים שהחלו בשתיים בצהרים אחר ילדה שנעדרה מבית מארחיה במאה שערים. המצב המתוח הגביר את החרדה ולכן הוזעקנו בכוח גדול לחפש אחריה.

 

בדרך כלל לא תמצאו ריכוז כוחות הצלה כה גדולים בו זמנית, אבל כאשר קיבלנו את הקריאה על הפיגוע הקשה בשער שכם היינו בנוכחות מיוחדת, שאפשרה לתת מענה לאירוע פח”ע מסוג שפגשנו. על כל פצוע קשה נדרשו כ־4-3 מטפלים ותרי-עשר הכוננים שהיו שם יכלו לחלוק את תפקידי ההצלה הקריטיים. להעניק החייאה לפצועים קשה, לטפל בתינוקת הפגועה וכדו'. הנעדרת נמצאה, ברוך השם, לאחר שהחיפושים אחריה סייעו לטפל בפצועי הפיגוע…

 

הזאטוט 'התעקש' ללכת לבית הכנסת…. פיגוע בדרך לכותל המערבי, ירושלים

נחום ברנשטיין חווה על בשרו עוד נס מרשים בפני עצמו, בפיגוע בשבת בבוקר, בו נדקרו שני אברכים שהיו בדרכם לכותל: "בכל שבת בשעה כזו, אני כבר מצוי בעיצומה של התפילה בבית הכנסת המרוחק מהזירה, ללא אופנוע ובלי ציוד רפואי. מדובר בשעה מאד בעייתית בה רוב המתנדבים נמצאים בבתי הכנסת ואינם נגישים לכלי תחבורה” – מתאר ברנשטיין – ”באותו בוקר השכמתי כרגיל אבל היה לי עיכוב לא שגרתי. בני בן החמש, שלרוב אינו מתלווה אלי לתפילה, ביקש מאד להגיע. הבהרתי לו שההמתנה תגרום לי לאיחור אבל הוא התעקש והבהיר שבתלמוד התורה עודדו אותם להגיע והשבת הוא לא מוותר על כך.

 

”לא יכולתי כמובן להישאר אדיש מול הפצרות שכאלו ונותרתי לחכות עד שיתלבש ויהיה מוכן. תוך כדי, אני מתעדכן על אירוע באזור שער שכם לכיוון הכותל שתי דקות נסיעה מביתי, מה שגרם לי לשנות מיידית את תוכניותי. הייתי הראשון להגיע למקום ולהגיש סיוע לשני הפצועים.  זהו נס מוחשי שלא צריך להתאמץ כדי לראותו. אילו הייתי בבית הכנסת הרגיל שלי, מרחק של כ-10 דקות מהבית, זמן ההגעה היה מתאחר בלפחות 12 דקות עד רבע שעה והמשמעות לגבי  הפצועים ברורה". כשהילד יגדל, יהיה מה לספר לו על מה שהשיג ב'עקשנותו' המבורכת…

 

הפצוע "שלא שם לב'"… מרכז ירושלים

 

הנס השלישי שבו חותם ברנשטיין, שמדבר בעד עצמו מתוך האירועים הרבים שהיה פעיל בהם, הוא נס הצלתו המיוחדת של יהודי בשנות ה-60, פצוע קל שנדקר בגבו ולא הבחין כלל שהוא מדמם ומצוי בסכנת חיים, עד שמצאו אותו באורח נס והבהירו לו שהוא חייב לקבל טיפול כאן ועכשיו!

 

”הוא היה מבוהל מאד ונכנס לטראומה, עד שלא הבין כלל מה ארע לו. מרוב פחד נמלט מהמקום והתחבא בצד כשהוא מביט המום במתרחש” – משחזר ברנשטיין "זה היה נס שהתחלנו פתאום לתשאל את הפצוע ולברר איתו האם היה לבדו בעת הדקירה. למרבה התדהמה, הבנו שחברו שהיה עימו נעלם והתפוגג פתאום כאילו בלעה אותו האדמה. ניסינו לאתרו וגילינו אותו מסתתר מהמהומה ומכונס בעצמו בוהה בכולם בלא אומר. הפצע שלו דימם והוא איבד דם בלי שחש שדבר מה אינו כשורה עימו. זהו תהליך מוכר של פוסט טראומה, שגרם לו למעין ערפול חושים. מצב העלול היה להסתיים באובדן הכרה ובאסון גדול. הבהרנו לו שהוא חייב להתפנות במהירות. רק אז קלטנו את גודל הנס שהיה לו בעצם התושייה שהכניסו לנו לדובב את חברו ולמצוא אותו”.

 

"נדודי השינה שהצילו" דרך בר לב, סמוך לעיר העתיקה ירושלים

 

לפעמים נדודי שינה הם נס בפני עצמו. תשאלו את מאיר פרום, מתנדב 'איחוד הצלה! בירושלים, שאחרי שבת מנוחה הרגיש ששנתו נודדת מעליו ועם כל מאמציו אינו מצליח לעצום עין.

 

"בשעה ארבע בלילה החלטתי להתלבש ולנצל את הערנות שלי למילוי דלק. זו שעה קצת מוזרה אבל רק אחר כך הבנתי שיד מכוונת שלחה אותי ממעל כדי להציל חיים ולהיות במקום הנכון ובזמן הנכון למען עוד נפש מישראל הזקוקה לעזרה קריטית. "כך הפכתי לעד ראייה לפיגוע דקירה במהלכו נער בן 15 נדקר בגבו בתחנת הדלק ברחוב דרך בר לב, בסמוך לעיר העתיקה בירושלים, לא רחוק מזירת הפיגוע שבו נרצחו הרב נחמיה לביא ואהרן בנט הי"ד ונפצעו אשתו ובנו בן השנתיים.

 

ראיתי את המחבל רץ אחרי הבחור ודוקר אותו והספקתי גם לדווח על כך למוקד וגם לטפל בו. רק אז הבנתי שלא במקרה הגעתי לתדלק בשעות הקטנות של הלילה. יש מנהיג לבירה שמכוון את הכל".

 

המחבל ביש המזל גשר המיתרים, בכניסה לירושלים

 

בימים האחרונים כולם מדברים על רגעי הפז היקרים ששווים חיים. שניות גורליות לכאן ולכאן שהן לכאורה המפתח לכישלון או חלילה להצלחתה של המפגעים. במשטרה מכנים אותן ”דקות הזהב” הזמן החולף עד לחמוש הראשון שמגיע לזירה ומסוגל להשיב מלחמה ולנטרל את המחבל. הניסים שבכל יום קשורים לשניות הזהב הללו, הזמן היקר שמבזבז המפגע בבחירה שגויה עד שהוא מחליט לדקור או לירות, ותוך כדי מאפשר לסובבים אותו להתארגן לחיסולו.

 

זה קרה באופן מובהק ובולט מאד בפיגוע בגשר המיתרים. מתאר בפנינו שוטר שומר מצוות, שהיה עד ראייה לפיגוע: "הייתי בסיור בניידת ברחוב כנפי נשרים כאשר קיבלתי דיווח בקשר על הפיגוע. בתוך פחות מדקה הייתי שם אלא שבחסדי שמיים לא נזקקו לי כיוון שקבוצת מג"בניקים כבר הצליחה לנטרל את המחבל ”ביש המזל", שניסה לדקור ולירות בתוככי קו 187. "היו פה ניסי ניסים” – מתאר השוטר – ”שכן המחבל שנסע באוטובוס וחיפש את שעת הכושר לפגע בחר בעיתוי הכי כושל כשהאוטובוס עמד ליד התחנה מתחת לגשר שבה שהו כוחות ביטחון רבים.

 

הוא קם בתזמון לא נכון, כשהאוטובוס היה ממש צמוד לשוטרים. הוא הצליח אמנם לחטוף נשק לשוטר אבל כיוון שהיו במקום עוד כ- 15-20 שוטרים שמיהרו לעלות לאוטובוס הם השתלטו עליו בנקל נטרלו אותו בתוך שניות ומנעו קטסטרופה.

 

הוא הרי יכל להמתין שהאוטובוס יתקדם לאמצע כביש ראשי במקום עמוס בו כוחות המשטרה והביטחון וגם כוחות ההצלה היו מתקשים להגיע ואז הכל היה מסתיים אחרת. אבל משמיים גרמו לכך שיבצע החלטה שהיתה מבחינתו פזיזה ואװילית: לנסות לפגוע במקום שלא יהיה לו סיכוי לבצע זממו, לדעתי זה נס אמיתי שראיתי במו עיני".

 

היס"מניקים הגיעו "במקרה". הפיגוע בקרית-גת

  

שרשרת הניסים הגיעה גם לקריית גת. מי שזוכר את ניסיון הפיגוע שהיה כרוך בהתבצרות בדירה, יכול לזהות שם אחד לאחד את נקודות האור בהצלה המופלאה של בני הבית, השכנים בבניין ושאר התושבים.

 

המחבל, שהגיע חמוש באם 16 שחטף קודם לכן מחייל, גילה מאוחר יותר בדירה בה התבצר שהוא לא יכול לשמשו, שכן הוא שכח ליטול ממנו מחסניות. אבל זו רק ההתחלה, שכן כוחות היס"ם שהגיעו וחיסלוהו כלל לא היו אמורים להיות במקום. אחד התושבים: "מדובר בשוטרים שסיימו יום עבודה בדרום והזדמנו למקום בהשגחה. הם לא היו אמורים להיות בזירה כלל, אחד מהם קפץ לבקר בן משפחה והשני התלווה אליו. לא מדובר בשוטרי סיור רגילים אלא ביחידה של לוחמים מיוחדים, האנשים הנכונים שנשלחו לשם ממש לא בטעות כדי לחולל את הנס לכל אנשי המקום”.

 

השיעור בוטל, האברכים ניצלו הפיגוע ברחוב מלכי-ישראל, ירושלים

 

רצף הניסים בפיגוע במלכי ישראל בגאולה ראוי לכתבה בפני עצמה וכבר רבות תואר ודובר בו, כולל בעצם העובדה שהוא בוצע מטרים ספורים מ'הסמינר החדש! חצי שעה קודם עוד היה המקום שוקק במאות בנות שנהרו כדרכן ללימודיהן. שעת שיא לכל הדעות, שמצמרר לחשוב עליה בהקשר לסיטואציה המחדירה שהתחוללה אחר כך.

 

אבל הסיפור המדהים, עוסק באותו טכנאי טלפון ברברי שתכנן מלכתחילה לבצע פיגוע בבית כנסת מרובה מתפללים. אלא שאותו יום בהשגחה גדולה, עקב נסיעתו של המגיד שיעור לחו”ל, לא התקיים שיעור והאברכים לא יצאו בשעה הרגילה בה הם יוצאים מידי יום. המפגע. שתצפת באזור שלושה ימים קודם היה מאוכזב לגלות ביום הפיגוע שהבית כנסת ריק יחסית ולכן החליט לשנות יעדו לאזור גאולה. הוא תכנן פיגוע המוני על עשרות אברכים וה' בחסדיו מנע ממנו לממשו. שכן לא רק שהתוצאה יכלה להיות מחרידה בהרבה אלא שזמן ההגעה למקום שאינו מצוי במרכז העיר ע”י כוחות הביטחון וההצלה, היה מתארך בהרבה, על כל ההשלכות הברורות.

לכל כדור יש כתובת (מדויקת) כל הארץ

ונסיים בנס ההצלה הקבוע שחוזר על עצמו במהדורה מפעימה בכל הפיגועים. אם כי לא הכל שמו לב אליו. כולנו עדים לניסיונות בלתי פוסקים לטבוח במה שיותר אנשים כדי לספק את ”הסחורה” לארגוני הרצח המצפים לתוצאות יוקרתיות, כפי שהם מכנים אותה בנבזותם. רק ששומר ישראל שולח לכל אירוע את בעלי התושייה הנכונים המתעשתים במהירות ומצליחים לבלבל את האויב, להרוויח זמן ולצמצם את ממדי הפיגוע.

 

כאן מתרחשת תופעה ניסית שגורמי הביטחון משתאים למראיה: עשרות רבות ואולי מאות כדורים מדויקים, נורו מידיהם הבלתי מנוסות של אזרחים או כוחות בלתי מאומנים, שאינם מורגלים בביצוע ירי יומיומי. כמעט כולם עשו דרכם נאמנה ומגיעים לכתובת האחת והיחידה: המחבל.

 

חשבתם פעם מה היה קורה אילו כדור תועה מיד רועדת ולא מנוסה ינדוד לכתובת הלא נבונה? העובדה שעד כה בדרך כלל הסתיימו הניסיונות בהצלחות נקודתיות טוטאליות, היא נס בפני עצמו שראוי להודות עליו ולהכניסו לספר הניסים הגדולים, שיירשם לתפארת האמונה וההודאה מכאן ועד סוף כל הדורות.

 

מי יתן ונראה את 'ניסיך שבכל יום עמנו', בלי שיהיה צורך להאיר לנו דוקא מתוך החשיכה.