המפגע הבודד והגאולה הקרובה

גלי הטרור הפוקדים את ארצנו הקטנה גורמים לנו ללא מעט פחד וחרדה, ובצדק. כולנו מהלכים ברחוב ומביטים מאחורי הכתף, חוששים שמא האדם החשוד הצועד בעקבותיו עלול לשלוף פתאום סכין ולדקור אותנו חלילה.

טובי המוחות במטכ"ל ובמודיעין, בשב"כ ובמוסד, אינם יכולים לתת מענה של ממש לאיום הטרור המרחף מעלינו פעם אחר פעם. אפשר להיאבק בצבא מסודר, אפשר להילחם בארגון טרור, לסכל פיגועים מתוכננים, אבל אי אפשר לעצור אדם בודד שפתאום מחליט להפוך מטכנאי למחבל. פתאום!

אבל דווקא הרגשה זו של חוסר האונים המוחלט, דווקא החרדה מהפתע פתאום שמתרגש עלינו מבלי דעת ותכנון, זה הפתח להתרומם, להתמלא תקוה, להתעודד ולקוות לישועתו של הקדוש ברוך הוא.

גילו לנו חז"ל הקדושים, ולפניהם כבר ניבא הנביא מלאכי, שישועת ה' תבוא בפתע פתאום: "פתאום יבא אל היכלו האדון ה'", הגאולה תבוא פתאום כערף עין……..

צרות קשות ויסורים אופפים את עם ישראל, במבט שטחי זה נראה שאין פתח אור לישועה, הכל שחור, הכל אבוד, בלב נשארה נקודת אור קטנה של תקוה של אמונה שהנה תבא הגאולה, אבל המציאות היום יומית מחשיכה ומכבה את האור, המציאות מרדימה את האמונה היוקדת בלב כל יהודי, בניו של הקב"ה עם ישראל נרדף כצאן לטבח בידי חיות ישמעאל צמאות הדם, והוא ללעג וקלס בעיני כל אומות העולם…

אבל כאן מתגלה לנו סוד הגאולה – פתאום יבא אל היכלו האדון ה'. כן. במצב הכי קשה שנראה כי אין תקוה, אז בפתע פתאום תצמח הגאולה.

ידועה אמרתו של מרן החזו"א זיע"א, 'שישועת ה' באה ברגע שהאדם כבר לא רואה בדרך הטבע מקום לישועה'.

דווקא כשאנחנו מרגישים שכבר אין לנו שום סיכוי להצליח בדרך הטבע, או אז באה הישועה העל טבעית, ישועת ה' כהרף עין.

כתוב בספרים הקדושים, שכל הולדתו של עם ישראל היתה באופן שהיה נראה כאבוד. כשאברהם ושרה זקנים באים בימים, כבר לא נראה שיש להם המשך באופן טבעי, אז הביא להם הקב"ה את הישועה והעניק להם בן, בדרך לא טבעית.

כך גם תבוא הגאולה העתידית, כשהחושך יכסה ארץ, ועם ישראל נתון ללעג וקלס בידי אויביו, ואין מציל מידם, או אז תזרח השמש, ויראה כבוד ה' על כל הארץ בגאולה השלמה.

וכדי לחזק דברים אלו בלבנו נביא מדברים שאמר ה'חפץ חיים' הקדוש, שתיאר את מלחמת ארם על שומרון:  העיר שומרון היתה נתונה במצור, מחסני המזון התרוקנו עד תומם, הרעב התגבר עד כדי כך, שאַפַס רגש הרחמנות ואבות אכלו בשר בניהם, האנשים היו מדוכאים, לבושי בגדים קרועים, ועל סף מוות ברעב.

לפתע מתגלה אלישע הנביא ומודיע בשם ה', שמחר ייווצר שפע עצום של מזון בשערי השומרון, וכל אחד יוכל לאכול כאוות נפשו. פקיד אחד שהיה שם לעג לנביא כלא מאמין ואמר: אפילו אם ה' יעשה ארובות בשמים וישקה את השדות בכמויות עצומות של מים, איך תוכל התבואה לצמוח ביום אחד? מששמע הנביא דבריו אמר לו "הנך רואה זאת בעיניך, ומשם לא תאכל". וכך היה, למחרת קרה הנס הגדול: הקב"ה הפחיד את חיילי ארם שמיהרו לברוח והשאירו אחריהם את כל הצידה והאוכל שהביאו איתם, והעם יצא מהעיר למחנה של ארם ובזזו אותו ואת המזון הרב שהיה שם, ומרוב הדוחק נרמס הפקיד שלגלג על הנביא למוות, אחרי שראה שהתקיימו דברי הנביא.

 
וסיים החפץ חיים את דבריו: כך היא דרכה של ההשגחה, משנדמה שהמצב הוא כה רע, עד ששום הטבה לא תתכן, אז מופיעה בפתע פתאום ישועת ה', לעולם אסור להתייאש ולאבד את האמונה והביטחון באלוקי ישראל.