את מי אני אוהב?

הקושיה הזו היא קושיה ידועה אותה כבר שאל הרמב"ם. אך כבר חכמי ישראל תירצו על כך שכמו שיש לנו כח לכוף את היצר שלנו לא לשנוא יהודי אחר, כמו שנאמר: "לא תשנא את אחיך בלבבך", וכן שלא לנטור, או שיש לנו כח לא לחמוד.

כבר כתב על כך הרבי מגור ה'שפת אמת' שהקושיא היא עצמה התירוץ. כלומר, מזה שיש חיוב לאהוב את ה', מזה נלמד שיש בטבע של כל יהודי לאהוב את ה' יתברך בכל לבו ובכל נפשו. אלא מה? שזה טמון בעומק הלב ועל ידי הרצון והתשוקה למצוא את האהבה הזאת על זה נאמר: "יגעת ומצאת תאמין".

ה'סיפרי' אומר שאם אדם רוצה באמת לאהוב את ה' – הוא צריך "שהדברים יהיו תמיד על לבבו, שנאמר: "והיו הדברים האלה על לבבך", שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם". וכבר ביארו כי שאם נסתכל היטב על העולם ועל מה שהוענק לנו על ידי ה', תבוא האהבה בהכרח.

לסיכום, אם לא הייתה לנו את האפשרות לעשות זאת, ה' לא היה מצווה אותנו לעשות זאת. אם ה' ציווה עלינו לא לשנוא את אחינו בלבבנו, סימן שיש בכוחנו לעשות כן. ומכאן נלמד שגם לאהוב את ה' בלב יש בכוחנו.

כל אחד מאיתנו מחליט את מי לאהוב ואת מי לא, הכל תלוי בנו. אם נרצה נאהב את כולם ונמחל לכולם. זה לא קל וזו עבודה קשה, אבל זו מדרגה עצומה.