חוף מבטחים

 

כקליפת אגוז, מיטלטלת הספינה,

מונפת אל על, מטה יורדת,

נרעדת, מתנודדת אנה ואנה,

גל ועוד גל, מערבולת סובבת.

שחקים לבשו קדרות, מתעממת התקווה,

לקויה הראות, אין מקום לחדווה,

מרפה היאוש את הכוחות, משרה חשכה,

גם עתה אל תשכח, כי לה' המלוכה.

אם ניסיונות גברו, ומוצא אין,

אם חטאים השתרגו, מעוורים את העין,

זכור אל תשכח, לכל סיפור יש סוף,

חזק מותניים, אמץ כח, את הפירות תוכל לקטוף.

דומים הם החיים לספינה בלב ים.

מאיימים האירועים, להטביע האדם.

הבט נכחך, אל התורה – מגדל אור,

שאב חיזוק ויציבות, מדברי גדולי הדור.

כי גם אם היום מאיים הנחשול,

כאשר בכל יום, אתה חושק באתמול,

זכור אל תשכח, את היושב בשחקים,

אותך הוא ייקח, אל חוף מבטחים.