המזון של הנשמה

היה זה לפני כמה שנים, כאשר התארחתי אצל חבר בתל אביב בסעודת שבת וכמוני התארחה אצלם גם אחת מהשכנות בבנין.

בידה היתה שקית אטומה והיא הניחה אותה חגיגית על השולחן. הסתקרנו מאוד לדעת מה יש בתוך השקית, בכל זאת, לא בכל יום אדם מניח על שולחן הארוחה של המארחים את השקיות שלו. מיד לאחר ברכת 'המוציא לחם מן הארץ', נפתרה התעלומה. בעוד אנחנו מתחלקים בפרוסות החלה, היא מוציאה בגאווה מהשקית – לחם. מסתבר שהיא אפתה בעצמה לחם מקמח מלא או משהו כזה, בריא ומרזה. אני לא אשכח איך היא נזעקה לראות אותנו מכניסים לפינו את החלה: "מה? אתה מכניס את ה"ג'אנק" הזה לפה? אתה יודע מה אתה עושה לעצמך?"  

 

האמת, אני אדם בריא בדרך כלל ומעולם לא שמתי לב לרכיבים השונים והמגוונים שמכילים מוצרי המזון שלנו. לכן, בפעם הראשונה בה ביקרתי אצל תזונאית בכדי לערוך לעצמי דיאטה, הייתי ממש מופתע. נדהמתי לגלות את עשרות הוויטמינים השונים, הברזל, החלבונים, השומנים, צבעי המאכל, חומרי הטעם והריח, החומרים המשמרים ועוד ועוד. למדתי על ההשפעות הייחודיות לכל רכיב ורכיב על מערכת מסויימת בגוף, הרכיבים המשפיעים על הדם, אלו מהם המשפיעים על תפקוד הלב, אותם שעל תפקוד המוח ואלו שעל תפקוד הכבד והמעיים. עולם שלם של תזונה נגלה בפני. פתאום קלטתי, שההבנה שהאוכל מזין את הגוף, היא כללית ושטחית. התזונה מורכבת מכל כך הרבה פרטים ואם חסר אחד מהם או יש יותר מדי מאחד מהם, מערכות הגוף עלולות להשתבש. ברור, כי אדם שמעוניין לשמור על גופו, עליו לוודאות כי הוא מזין את גופו במכלול המרכיבים הדרושים לו.

 

החוויה הזו עולה בראשי כשאני חושב על תרי"ג המצוות שהצטוינו עליהם משמיים. כל כך הרבה פרטים, כל כך הרבה נושאים וסוגים, מדוע? האם יש צורך בדיוק ב613 מצוות לא פחות ולא יותר? האם זה משמעותי בשכר שנקבל עליהם, איזו מצווה עשינו, מתי ואיך?

 

מצוות התורה הן המזון של הנשמה. כן, ממש כשם שגופינו זקוק למזון כדי לקבל ממנו את כל אותם חומרים ורכיבים שהוא זקוק להם להמשך תפקודו התקין, כך, מגלים לנו חכמינו, הנשמה שלנו גם היא זקוקה לחומרים ורכיבים, רוחניים כמובן, בכדי לחיות לתפקד ולהיות. נכון, במהלך חיינו בעולם הזה, אנו לא תמיד יכולים להבחין ולשים לב לתפקודה התקין של הנשמה, מאחר והיא אינה נראית ואינה מורגשת, אולם בעולם הבא, בו נחיה חיים אחרים, רוחניים, חיים של נשמה, בהחלט נשים לב ונבחין אם הנשמה שלנו שלימה ובריאה או שחלילה לא. המזון של הנשמה, כך קבע הקב"ה, הוא מצוות התורה. כאשר אדם מקיים מצוה או נמנע מעבירה, הוא מאכיל את הנשמה שלו, ברכיבים החיוניים לתפקודה ושלימותה.

 

מעניין במיוחד, הגילוי אותו מגלים לנו חכמי הקבלה, כי מספרם וסוגיהם של המצוות הרבות, אינו לחינם. כשם שהגוף מורכב מאיברים וחלקים רבים, כך גם הנשמה היא איננה יחידה אחת אלא מורכבת מחלקים רוחניים רבים ושונים. לכן, הם אומרים, ציווה אלוקים על המצוות השונות כי בדיוק כמו במזון הגוף שכל רכיב ממנו מספק צורך אחר בגוף, כך כל אחת מהמצות מספקת מרכיב חיוני אחר לנשמה ורק ההצטרפות של כולן יחד מאפשרת את תפקודה המלא ושלימותה. באופן מדהים, המספר של איברי הגוף, המספר של חלקי הנשמה, והמספר של מצוות התורה הוא זהה ועומד על: 613 – תרי"ג. כך שלכל אבר ואבר בגוף ולכל חלק וחלק מהנשמה יש את המצווה שקיימת במיוחד עבורו לספק לו את התזונה הדרושה לו. זו הסיבה לתרי"ג המצוות.

מתוך כך נבין כי משמעות מיוחדת ישנה לאיבר שבו מקיימים את המצוה. כמו הנחת תפילין שהיא על היד או שמירת העיניים שהיא בעיניים. באמצעות המצווה שאנו מקיימים באיבר המסויים הזה, אנו מזינים את חלק הנשמה שכנגדו ובעקיפין את האיבר בגוף עצמו כבר בעולם הזה.

 

לידיעתכם, אומרים לנו חכמי הקבלה, השכר והעונש בעולם הבא על קיום או אי קיום המצוות, אינו פרס ונקמה, כמו שניתן להבין במבט ראשוני. אלא החוויה המענגת שהאדם יחווה מכך שנשמתו תהיה שלימה בכל חלקיה, זהו השכר עצמו ואילו העצב הגדול שהוא ירגיש אם חלילה יהיו חסרים בה חלקים שונים, זהו העונש. כך שהעונש אינו נקמת אלוקים במי שאינו עושה את רצונו, אלא האדם עצמו עושה זאת לנשמתו כאשר הוא אינו מזין אותה ברכיבי המזון החיוניים לה.

לכן, כל מצוה ומצוה חיונית והכרחית לצורך חיי ובריאות הנשמה, אין לזלזל באף אחת מהם וחבל מאוד לוותר על איזו מהן. בואו לא נאכיל את הנשמה שלנו "ג'אנק פוד" וניתן לה את מה שהיא צריכה.

 

לתגובות והערות: rmvitman@gmail.com