זאב עם כבש

אחת מנבואות אחרית הימים היא: "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ".

המפרשים נחלקו אם יש להתייחס לפסוק זה כפשוטו או שמדובר במשל שבא להמחיש את השלום העולמי שישרור לעתיד לבוא כאשר גויי הארץ, הנמשלים לזאבים, יחיו בשלווה עם הכבשה – עם ישראל. לפי הדעה האחרת פראותם של חיות הטרף היא תוצאה של החסרון הקיים בעולם. לעתיד לבוא יתוקן החסרון הזה וחיות הטרף ישנו את התנהגותן ויהפכו ליצורים שקטים ואוהבי שלום.

פסוקי אחרית הימים אינם המקור היחיד בתורה המדבר על שינוי דרמטי בהתנהגותם של בעלי חיים. בסוף פרשת נוח, אחר המבול, נאמר לנוח שהקב"ה יפיל את חיתתו על חיות השדה והם לא יעזו לפגוע בו. בברכות המופיעות בפרשת בחוקותי נאמר שאם ילך ישראל בחוקות התורה "והשבתי חיה רעה מן הארץ".

מאידך, חז"ל אומרים שבעת מכת ערוב שפגעה במצרים גם בהמות מבויתות הפכו לתקופניות והתנפלו על המצרים הרשעים.

האם מבחינה מדעית שינויים דרמטיים כאלו בתכונותיהם של בעלי חיים היא אפשרית? 

למרבה הענין מסתבר שמחקרים מדעיים חדישים גילו כי ניתן לשנות את תקפנותם של חיות טורפות באמצעות שינוים בקבוצת גנים מסוימת השולטת בהתנהגות זו. בכתב העת 'גנטיקס' מתפרסמת דעתם של חוקרים המציינים כי בסוגים מסוימים של בעלי חיים קבוצת הגנים הזו מופעלת באופן טבעי ולכן קל לאלף ולביית אותם. אצל יצורים אחרים, כגון חיות טרף, הגנים התוקפנים מופעלים באופן מלא ולכן הם אינם ניתנים לביות. הם מוסיפים כי אם בעתיד תמצא דרך להפעיל את הגנים הללו ניתן יהיה לשנות באורח דרמטי את הרגלי החיים של בעלי חיים טורפים.

מחקר זה עשוי להסביר את ההשוואה המופיעה בפסוק בין זאב לכבש. מסתבר שכל מה שמבדיל בין היצורים שללו הוא  שינוי גנטי קל. לקב"ה בוודאי אין כל קושי להפעיל או לכבות את הגנים הללו בהתאם לרצונו ובכך לחולל בהם שינויים התנהגותיים מן הקצה אל הקצה.