"תחנונים ידבר עמך"

שוב התפוצצה רקטת קאסם במועצה האזורית חוף אשקלון ובתגובה תקפו מטוסים ישראליים מנהרה המשמשת להברחה בדרום רצועת עזה ומטרה נוספת במרכז הרצועה. על פי הדו"ח השנתי שפירסם השב"כ, בשנה האחרונה נרשם אמנם המספר הנמוך ביותר של שיגורי רקטות ופצצות מרגמה מרצועת עזה לעבר ישראל, אך בחודשיים האחרונים יש עלייה מתמשכת במספר השיגורים.

 

גם "השקט היחסי" ששרר עד כה, נחשב כגורם מטעה, שכן בד בבד ממשיך החמאס בהתעצמות הצבאית שלו. השב"כ מגדיר את מדבר סיני כאיזור נרחב שהפך ל"חצר האחורית" של ארגוני הטרור ברצועה, כאשר הדבר בא לידי ביטוי בשני מקרים של שיגור רקטות לעבר העיר אילת. בשטח גם ניכרת עליה בהברחת אמצעי לחימה דרך המנהרות ברפיח. השב"כ מדווח, כי החמאס הבריח בשנה שעברה לעזה מאות רבות של רקטות לטווחים של 20 ו-40 קילומטרים, כאלף פצצות מרגמה, עשרות טילים נגד טנקים וטונות של חומרי נפץ וחומרים גולמיים ליצור פצצות. הדבר הבולט בהברחות האחרונות הוא הדגש על אמצעי לחימה באיכות גבוהה יותר מבעבר. המקור הוא כמובן איראן, שגם עוסקת, יחד עם סוריה וארגון החיזבללה, בהכשרה מתמדת של פעילי החמאס בהפעלת הנשק ובטיפוח לוחמי טרור שיתמחו בטכניקות של לחימה טורדנית בשטח.

 

איום הפיגועים וירי הטילים שב לסדר יומה של ישראל, כשמקביל נמשך הדפוס המוכר של תגובה מיידית על כל ירי, בדרך כלל באמצעות תקיפה אוירית של תשתיות הטרור. החשש הכבד הוא, שמא נחזור ח"ו אל אותו "מעגל קסמים" מוכר ומאיים: תקיפה צבאית בשטחי האטונומיה הפלשתינאית, תגובה חריגה של ארגוני הטרור שמבקשים להצהיר בגאווה כי הם מסוגלים להמשיך ולפעול, ואף בעוצמה רבה יותר, למרות המבצע הצבאי; תגובה צבאית נוספת, איום אוטומטי בפיגועי נקמה וחוזר חלילה.

 

בעבר כבר גרם מצב מעיק זה, לתחושת חוסר האונים המוכרת, בשל ההיקלעות למצב אינסופי של מלחמה חסרת תוחלת בטרור הערבי, המאיים עלינו מכל עבר. במצב זה, כשיותר ויותר מגיעים למסקנה כי ההשתדלות הארצית אינה מועילה כלל, יש לקיים את העצה היהודית העתיקה ולדעת כי הפתרון נמצא רק במישור הרוחני, בהתחזקות בתורה ובמצוות ובתפילה לבורא העולם.

 

אמנם, אין להמעיט בחיוניות פעולות ההשתדלות, שהרי היא מחוייבת ע"פ ההלכה, להסרת סכנות ומניעת שפיכות דמים. הצו הא-לוקי של "וחי בהם", מחייב לעשות הכול למען שמירת כל נפש יהודית, עד כדי פיקוח נפש דוחה כל התורה, מלבד ג' עבירות החמורות. אדרבה, פעמים רבות נטען, כי הזלזול בחיי יהודים והאדישות לנוכח סכנת נפשות נובעים מן ההתרחקות ממצוות התורה וההדבקות באידיאות זרות, המייחסות לערכים לאומיים או אוניברסליים חשיבות רבה יותר, מאשר לשמירת חיי היהודים יושבי ארץ הקודש. דווקא שומרי התורה הם אשר התריעו תמיד מפני זלזול בחיי אדם, שכן הערך התורתי העליון של שמירת הנפש עמד לנגד עיניהם, הרבה יותר מאשר נלקח בחשבונם של פורקי עול ועוזבי דרך התורה.

 

אך בד בבד, כיהודים מאמינים בני מאמינים, מחובתינו להבהיר לאחינו התועים, כי את מעגל הדמים של הטרור, שמטיל חיתתו על יושבי ארץ הקודש, לא נצליח למנוע באמצעים חומריים והשתדלות טבעית גרידא. כל יהודי מאמין יודע, כי "תשתית הטרור" המפילה בנו חללים, המעיקה ומאיימת על חיינו, אינה מתמקדת במפעלי תעשיית המוות באיראן, בעזה ובלבנון, אלא בנו האשמה ועלינו מוטלת האחריות. "כאשר ייסר אב את בנו, כן ד' מייסרך", וכאשר מכים ופוגעים בנו, עלינו להכיר בכך שמן השמים מלקים אותנו, לטובתנו ולתיקוננו, כדי שנשכיל להבין, שסרנו מדרך התורה ומחובתנו לחזור ולמלא את ייעודנו כעם שזכה לקבל תורה מן השמים.

 

המבקשים לעמוד על משמר עם ישראל השוכן בארץ הקודש, יודעים כי השמירה וההגנה היחידה הטמונה בשפיכת שיח לפני בורא עולם.

 

[יתד נאמן]