הכלב הרומאי

למה הכלב הפך את ערימת המגשים כולה כדי להרוויח כיכר אחת של לחם ?
הגדל

רומי, המטרופולין של העת העתיקה הפעימה את רוחו, הוא התהלך בה בעיניים בוחנות של מי שרוצה ללמוד על החיים ולהתבונן לעומקם, בסקרנות של מי שמבין שמאחורי כל תופעה מסתתרים עומק ומשמעות.

 

היה זה רבי תנחום בר מריון, חכם יהודי שביקר ברומי, ומאוחר יותר סיפר את שראו עיניו.

ברומי יש כלבים חכמים, אמר רבי תנחום וסיפר:

 

רובץ לו כלב בצד מאפיה גדולה, לשונו משורבבת החוצה ועיניו כמעט יוצאות מחוריהם למראה שלל המאפים והלחמים הטריים שיוצאים מתנורו של האופה.

הכלב רובץ ובעל הבית משגיח, הוא יודע שכשיש כלב בחוץ אורבת סכנה למאפים, הוא משגיח על המאפים שלו היטב, והכלב יודע שעליו לתכנן נכון, שהוא חייב לשמור על סבלנות וקור רוח ולחכות לרגע המתאים.

הוא מרכין את ראשו ומעמיד פנים כאילו הוא מנמנם ונהנה מקרני השמש החמימות, הוא מכשכש קלות בזנבו להבריח זבובים טורדניים וממתין.

האופה נרגע, הוא מתרגל לנוכחותו של הכלב ומחליט שלא נשקפת סכנה של ממש למאפים מצידו של כלב תמים שכזה, ומסיח את דעתו.

האופה שלף זה עתה כיכרות לחם טריות היישר מן התנור הלוהט, והניח אותם על מגשי עץ גדולים, תוך כדי שהוא מפזם לעצמו שיר עממי עליז.

בדיוק לרגע הזה חיכה הכלב. הוא מזנק מרבצו בקפיצה חדה, מתנפל על ערמת המגשים הקורסת תחתיה בקול רעש גדול, חוטף כיכר אחת ובורח.

האופה המום, השיר עדיין בשפתיו, ומאחוריו מהומה שכזו. הוא מסתובב בבהלה, וכשהוא רואה את הכלב נמלט ובפיו כיכר אחת בלבד, הוא נאנח לרווחה ואומר: "נו, טוב, שיהיה. כיכר אחת, זה לא כל כך נורא.

 

זה סיפורו של רבי תנחום מביקורו ברומי.

 

וכאן אנו שואלים את עצמנו:

 

מדוע סיפרו לנו חז"ל את הסיפור המוזר הזה?

מה למדנו מהכלב הרומי?

ובכלל, למה היה צריך הכלב להפוך את ערימת המגשים כולה כדי להרויח כיכר אחת של לחם, למה לא לקח לעצמו כיכר והסתלק?

 

רבי חיים שמואלביץ', מחכמי הדור האחרון, היה דורש ומסביר את מניעיו של הכלב:

 

אילו היה הכלב מסתפק בכיכר אחת בלי לעורר מהומה, ייתכן ובעל הבית היה מתעשת ורודף אחריו, מוציא את בולעו מפיו ועוד מכה אותו מכות נמרצות, הוא היה נשאר רעב ופצוע. אבל אחרי שהפך את המגשים ועורר מהומה בחנות, למי יש פנאי לרדוף אחרי כלב קטן שבסך הכול ברח עם כיכר אחת של לחם?!

 

וגם לנו יש כלב אחד כזה.

 

היצר הרע כמובן.

 

בתורה כתוב: "לפתח חטאת רובץ".

 

היצר הרע יושב ורובץ בפתח לבנו, כאותו כלב הממתין לרגע של חוסר שימת לב כדי לשלול שלל. הוא מחכה שנעצום עיניים לרגע, שלא נהיה ערניים מספיק, ואז, הוא קופץ ומתנפל, הוא מעורר מהומה, וסערה מתחולל תבלבנו. אנחנו מבולבלים, נסערים ונרעשים, נראה לנו שהיצר הרע הצליח להפוך עלינו את כל עולמינו. אבל אז אנו מתעשתים ובודקים, מסתכלים ומחליטים שלא כל כך נורא, בסך הכל הוא לקח רק משהו קטן, הנפילה לא היתה כל כך גדולה, אין צורך להתרגש.

 

אז זהו, שיש. כי זה בדיוק מה שהוא רצה להשיג מאתנו, את הנפילה הקטנה הזו, את התחושה הזו שלא נורא שאפשר להסתדר, שזה בסדר, שלא הפסדנו.

 

אז בבקשה מאתנו. לא להרפות. לא להרדם בשמירה. לא להפקיר את נכסינו הרוחניים, את נשמתנו הקדושה לחסדי הכלבים האורבים.

 

 

['שלום לעם']

שאל את הרב
דלג על שאל את הרב

שאל את הרב

 

 

 כאן תוכל להפנות לרב את שאלתך, הרב ישתדל לענות בהקדם האפשרי.
התשובות נשלחות ישירות למייל השואל. לשליחה יש למלא את הטופס המופיע כאן:

*
רשימת תפוצה


 

מאמרים חדשים
דלג על מאמרים חדשים

מאמרים חדשים

     

 

הצחוק יפה לבריאות

אז מה, זהו? יותר אסור לצחוק? תשובה עפ"י ההלכה

 


    

 הוראות יצרן 

האם זה תקף גם ביחס לחיינו? קרא את ההוראות!


   

 

מחפשים סגולות? 

שלשה ספורים, סגולה אחת! אף פעם לא יזיק לדעת!


    מבחן בגרות

היכן נמצאת הבגרות האמיתית? אקטואלי להיום


   

חשיבות עניית אמן

אז שכחתי לענות אמן. מה כבר קרה? כנסו ותקראו ספור

עבור לתוכן העמוד