ים של ניסיונות

גלי הים מתנפצים בעקשנות רבה אל החוף. בזה אחר זה הם מגיחים, קומתם מתנשאת אל על, ורגע לאחר מהן הם נעלמים, מותירים אחריהם שובל של קצף לבנבן, שגם הוא יעלם בעוד שניות אחדות.

 

מי לא מתגעגע לים? ההליכה לים טבועה עמוק בתרבות החופש הישראלית. תושבי ערי החוף, ויש ערים רבות כאלו בארצנו הקטנה, מכירים את התופעה, וגם מי שמתגוררים מזרחה מעט, בוודאי מבקרים לפחות פעם בשנה בחוף הרחצה הקרוב ביותר למקום מגוריהם.

 

אבל הים מסוכן מאוד. לא רק לגוף, אלא גם ובעיקר לנשמה. מטבע הדברים הצניעות אינה עומדת בראש מעייניהם של הרוחצים. חופי הים מלאים בניסיונות קשים מאוד עבור מי שמנסה לשמור על קדושתו, ולקיים את מצוות התורה.

 

הרב ירחמיאל קראם, מרצה ומחנך ידוע, מדבר בשיחה עם 'אחינו', על הצורך להקפיד על רחצה בחופים נפרדים בלבד, בהם קיימת הפרדה מלאה בין גברים ונשים.

 

"ידידי היקרים" אומר הרב קראם, "החופש אומנם כבר כאן, אבל זהו חופש מבית הספר, לא חופש מהיהדות. החופש הוא מהמסגרת. במקום לקום בשבע בבוקר אתה יכול לקום בשמונה, ובמקום ללכת לבית הספר אתה יכול להישאר בבית או לרדת לשחק במגרש הקרוב.

 

"אבל החופש בשום אופן לא מתיר לך לקחת חופש גם מהחובה לכבד את ההורים לדוגמה. החופש הוא לא חופש מהחובה של כל אזרח לציית לחוקי התנועה. מהדברים הללו אין חופש, ומכל מצוות התורה גם אין חופש.

 

"יהודי, יש לו הלכה, יש לו כללים, יש לו תכנית. כמו שאתה קונה טלפון אתה עובר על הוראות היצרן כדי לדעת איך להפעיל אותו בלי לקלקל ובלי לאבד מידע יקר ערך. כך גם בחיים, יש סדר ויש הוראות יצרן.

 

"דבר אחד חייב להיות ברור כשמדברים על ים וחופש. אף אחד לא יכול לקרוא לעצמו דתי, או שומר מצוות אם הוא הולך לחוף ים שאינו נפרד. אין דבר כזה, ההליכה למקום הזה פשוט מבטלת טוטאלית את העובדה שאתה שומר מצוות. זה לא משהו שאפשר להתפשר עליו. בשום דרך.

 

"ברוך ה', הודות למאמצים מרובים של נציגי הציבור בערים רבות, יש היום חופים נפרדים רבים ברחבי הארץ, יש באשדוד, בת ים, הרצליה, נתניה ועוד. אפשר ללכת לים בצורה כשרה ומסודרת.

 

"הדבר נכון גם לגבי טיולים לאתרים שונים ברחבי הארץ. כמו שלפני שיוצאים בודקים את המצב הבטיחותי והביטחוני, ודואגים לקבל אישורים מתאימים ולליווי של אדם חמוש, כמו גם של חובש עם ציוד עזרה ראשונה, כך צריך גם לוודא שהמקום אליו נוסעים לטייל יהיה נקי ממראות אסורים המטמאים את הנפש".

 

את דבריו מסכם הרב קראם בכלל ברזל: "אפשר וצריך לנפוש בצורה כשרה. חלילה לנו להביא לכך שהחופש יהפוך למדרון תלול ברוחניות, במקום לזמן של מנוחה שרק מכין אותנו להמשך העלייה הרוחנית שתבוא בעקבותיו".