עצות לסילוק המחשבות הטורדות

כאשר מתחיל האדם לפקוח את עיניו ולהיות רציני בעבודתו בתורה ובתפילה, דוקא אז צצות מחשבות כפירה המציקות מאוד לנפש העובד, ועולים ומתרוצצים במוחו ספקות באמונה, או שאר מחשבות אסור בהרהורי עברה המטרידות אותו תכופות ללא מנוח וגוזלות בכך את החשק והמרץ להמשך העבודה.

 

לבעיה זו נציג כמה עצות לתרופה:

 

א) מקור סיבת המחשבות הטורדות

 

על פי רוב מחשבות אלו נצמחות כתוצאה מעוון חטאת נעורים המעלים בלבול והטרדות, וזה תיקונך-להצטער מהם תקופת מה עד כלותם. ולכן יש להסתכל עליהם כיתר היסורים המכפרים על נפש החוטאת, וברור שזהו מכוחות הרע, שניתן להם רשות לבלבל ולהפריע לשב בתשובה שלמה, כי בהתגברותו על נסיונות אלו, הרי הוא בעל תשובה גמור.

 

ומכאן נלמד, ששמירת העינים וכל יתר עניני הקדושה יש בכוחם לזרז לאדם את ישועתו מהטרדות אלו, כי הם מקור הסיבה לטירדה, ובהעדרם תבוא המנוחה.

 

ב) כיצד יש להתיחס למחשבות טורדות?

 

החשוב ביותר-לא להתפעל ולהתעצבן מאותן מחשבות טורדות, לא לראות בכך את עצמך כרשע, אין לך מה להתביש מעצמך. אל תחקור למה ומדוע באות אלו המחשבות אליך שלא לרצונך, ובפרט יש להיזהר שלא להאשים את עצמך מאיזו סיבה שהיא כאילו ובאשמתך באות מחשבות אלו לטורדך.

 

ראה מחשבות אלו כבאות מבחוץ, כלומר, שזה בעצם לא ממך, לא אתה הכופר חלילה, לא אתה מהרהר בעריות, אלא אלו כוחות הרע המזמזמים לך באוזן, ותדמה לעצמך כאילו איזה טרדן מבחוץ מטרידך בכל מיני דיבורים, שאד בודאי לא היית נשבר כי היית מבין: זה לא אני בעצם-זה הוא המדבר והמפטפט דבורים אלו.

 

כמו כן אין לך להתיאש כשעולות לך בליבך מחשבות אלו, אלא שיהא לך ברור: זה לא אתה! אתה יהודי טוב, כשר ומאמין! אלא ישנה רשות, כאמור, לכוחות הרע לבלבל ולהציק לך לצורך שלמותך.

 

אין שום גאונות בשאלות וספקות אמונה הצצים במח האדם, כי מה חוכמה יש בשאלות "מי אמר?" "תוכיח לי!" וכיון שאין בכך שום חוכמה, טבעי שיעלו מחשבות אלו בלב הרוצה לעבוד את עבודתו ברצינות.

 

לכן להתיחס להטרדות אלו בקרירות ובאדישות, ולא במתח ועצבנות, כיון שמתח ועצבנות מאותן מחשבות רק יגבירו את תכיפותן וחוזקן, כי לרוב נובעות המה מעצבים.

 

וככל שתהיה עצבני ומתוח מאותן מחשבות: מדוע עולים המה בליבי? אין רצוני בהן! מתי כבר יסתלקו ממני? אז להיפך-יתגברו ביותר, ורק בהרגעה ובאדישות יש סיכוי שיסתלקו מהר.

 

ג) המגרש מחשבות טורדות, מקיים מצות לא תעשה

 

אדם שעולות לו מחשבות כפירה או עריות שלא לרצונו, אין לו בכך שום חטא ועוון כלל, ואדרבה-בזה שדוחה אותן ואינו מתיחס אליהן, מקים מצות "ולא תתורו אחרי לבבכם", שלא להרהר בהרהורי מינות.

 

על כן, כשעולות מחשבות אלו לאדם, יבין שמזדמנת לו קיום מצות "ולא תתורו", שהרי ישב אדם ולא עשה עבירה, נחשב לו כאילו קיים מצוה. וקימא לן, דוקא כשבא דבר עבירה לידו ופרש ממנו. וזהו ממש גם במקרה זה, שבאו לידו מחשבות אסורות ודוחם מליבו, הריהו מקים מצות לא תעשה "ולא תתורו אחרי לבבכם". וכמו כן כשמזדמן לאדם הרהורי עריות.

 

ראיה אסורה או מחשבה אסורה, ומסיר מחשבתו מכך-לא די שאינו חוטא ואין לו שום עוון, אלא גם מקים מצות "ולא תתורו…אחרי עיניכם". והוא כלל גדול שלא להישבר ממקרים אשר לא טובים שפוקדים את האדם, כי מאחר וזה שלא לרצונו, מזדמנת לו בכך מצוה גדולה בכל פעם ופעם.

 

ד) סוף שיעלמו אותן מחשבות והיו כלא היו

 

להטרדת מחשבות מעין אלו יש סוף. מנסיונות של רבים שהתחזקו בשלוה וברגיעות, לאחר תקופה חלפו ועברו מחשבות אלו והפסיקו להציקן. יש אחד שסובל מכל יותר, ויש אחד פחות, אבל הברור הוא-שככל שיהא אדיש כלפיהן ויעשה את מלאכתו על אף אותם בלבולים-יחלפו להם אלו כענן הכלה.

 

ה) סכנה לבוא במשא ומתן עם אותן מחשבות

 

המתחיל במשא קושיות ותרוצים למחשבות הספקות באמונה וכיוצא, הרי מביא עצמו לידי סכנה, כי לכל תשובה תצמח שאלה אחרת וסתירה אחרת, ומי שחושב לפתור שאלות אלו בדרך זו, מפלתו מובטחת. בשום אופן לא זו הדרך! ועל זה הזהירונו הרבה (ראה בספר "שומר אמונים").

 

והעצה היא, להעסיק את המחשבה בדברי תורה או במוסר, והרע והחושך ממילא יסתלקו מחמת ריבוי האור, והכל לא בא ביום אחד ולא ביומים-רק בהמשך הזמן, והעיקר-להתחזק בסבלנות, כי נדמה לו לאדם: למה לי לסבול? אם תעלה לי קושיה מסוימת, אחקור ואתור אחר תרוץ, ותיפסק הקושיה.

 

וזו עצת היצר כדי להראותך שדרך המשא ומתן מועילה למחשבות הטורדות, ולכך נדמה לך שנרגעת בתירוץ מסוים, אבל תהא בטוח שלאחר מכן שוב תותקף בקושיה אחרת, מכיון ששיטה זו היא רק כדי לסחוף ולמשוך אותך למערבולת של קושיות ותרוצים ולסבך אותך לגמרי.

 

ולכן אין עצה אחרת-רק "אל תען כסיל כאולתו", פשוט לא לענות ולא לבוא במשא ומתן, רק להרבות במחשבות טובות, ויסתלקו בכך הרעות