נודר באמא'שך? כדאי שתפסיק!

נדרים ושבועות אינם משחק ילדים. לאורך כל הדורות הקפידו יהודים תמיד לומר 'בלי נדר' ולא העלו שבועה על שפתיהם אפילו כשדיברו אמת.
הגדל

לא פעם אנו נקלעים לוויכוח סוער אודות מקרה שאירע או התרחשות שצפויה לקרות בקרוב. לפעמים הוויכוח הוא על כסף, לפעמים על השאלה אם הכדור שנבעט לעבר השער במשחק עם החבר'ה נגע בידו של אחד השחקנים או לא, ובמקרים רבים מדובר בוויכוח על עניינים של כבוד.
בלהט הוויכוח, אנו עשויים לנסות ולחזק את הטיעון שלנו באמצעות שימוש בשבועה או בנדר: "נשבע לך שהכדור לא נגע לי ביד", או "אני נודר באמ'שלי שלא אני נגעתי שרטתי לך את הרכב".

על ההבדל בין נדר לשבועה נרחיב אולי בפעם אחרת. הפעם נדבר על עצם הנושא של השימוש הנפוץ בנדרים ובשבועות.

חכמנו זכרונם לברכה מזהירים מאוד על חומרת עוון נדרים ומגלים לנו ש"בעוון נדרים בנים מתים כשהם קטנים", כלומר מי שרגיל לנדור נדרים ולא לקיים אותם עלול להיענש חלילה בכך שילדיו ימותו כשהם קטנים. אפשר להתחכם ולומר: "אבל אין לי ילדים", אבל הרי העונש האמור מראה לנו עד כמה חמור הנושא הזה של עוון נדרים. תסמכו על הקדוש ברוך הוא שאם הוא רוצה להעניש מישהו חלילה וחס, הוא כבר מוצא הדרך לעשות זאת....

בעיקרון, מי שנשבע על דבר שהוא אמת גמורה, אינו עובר על איסור כלשהו וגם לא ייענש על כך. אבל למרות זאת, יהודים נזהרו לכל אורך הדורות שלא להישבע אפילו על אמת. למה? כי לפעמים אתה יכול לטעות גם במה שנראה לך אמת, ואתה בטוח בו במאת האחוזים. אני בטוח שאם נהיה כנים עם עצמנו נוכל למצוא כמה דוגמאות שבהן היינו בטוחים בדבר כלשהו, ולבסוף התברר לנו שטעינו. מי שמתרגל לנדור ולהישבע, בסופו של דבר אין ספק שהוא ייפול גם לשבועת שקר ולעוון נדרים.

חכמנו זכרונם לברכה מספרים סיפור מזעזע, על איש אחד שהפקיד מטבע יקרת ערך בידיה של שכנתו, והיא הטמינה את הכסף בכד קמח בביתה. לאחר תקופה שב האיש וביקש לקבל את כספו בחזרה, אך השכנה לא מצאה את המטבע. בעל המטבע החל לחשוד שאולי היא השתמשה במטבע לצרכי עצמה אבל האשה קפצה ואמרה: "אני נשבעת בילד הגדול שלי שלא נהניתי מהמטבע שלך אפילו מעט". כעבור זמן קצר מת בנה. החלו כולם לחשוד בה שהיא נשבעה לשקר ועל כך נענשה, אבל היא היתה בטוחה בטענתה וחזרה ונשבעה פעם נוספת: "אני נשבעת בבן השני שלי שלא נהניתי מהמטבע שלך אפילו מעט", וכעבור זמן מה מת גם בנה השני.

רק אחרי תקופה נזכרה האשה שהיא הטמינה את המטבע בקמח, ושיום אחד היא אפתה מהקמח הזה לחם לעני שדפק על דלת ביתה וביקש צדקה. ובגלל שהמטבע היה מעורב בקמח, היא השתמש במעט פחות קמח ממה שהיתה צריכה, וכך בעצם נהנתה הנאה קטנטנה מהמטבע.
הסיפור הזה מדגיש את הזהירות שצריך להיזהר משבועה. היא היתה בטוחה במאת האחוזים שלא נהנתה מהמטבע, אבל ללא ידיעתה היא נהנתה הנאה קטנטנה ולכן נענשה בגלל שבועת השווא שנשבעה.

לכן, גם אם אנחנו מאוד מאוד בטוחים בצדקת הטענה שלנו, גם אם אין לנו שמץ של ספק שאנחנו אכן צודקים, כדאי שנוציא משימוש את השבועות והנדרים. במקום זאת נשתמש באוצר המילים הרחב שמעמידה השפה העברית לרשותנו כדי לטעון את טענותינו, מבלי שנזדקק למילים הבעיתיות הללו הכוללות נדר ושבועה.

חשוב לציין שגם אם לא משתמשים במילה "שבועה" או "נדר", עצם השימוש בביטוי שנהוג לצרף אותו אליהם נחשב לשבוע. מי שיאמר למשל "באמא שלי, לא נגעתי בחפצים שלך", אמר בעצם שבועה, גם אם הוא לא הזכיר זאת במפורש.

שאל את הרב
דלג על שאל את הרב

שאל את הרב

 

 

 כאן תוכל להפנות לרב את שאלתך, הרב ישתדל לענות בהקדם האפשרי.
התשובות נשלחות ישירות למייל השואל. לשליחה יש למלא את הטופס המופיע כאן:

*
רשימת תפוצה


 

מאמרים חדשים
דלג על מאמרים חדשים

מאמרים חדשים

     

 

הצחוק יפה לבריאות

אז מה, זהו? יותר אסור לצחוק? תשובה עפ"י ההלכה

 


    

 הוראות יצרן 

האם זה תקף גם ביחס לחיינו? קרא את ההוראות!


   

 

מחפשים סגולות? 

שלשה ספורים, סגולה אחת! אף פעם לא יזיק לדעת!


    מבחן בגרות

היכן נמצאת הבגרות האמיתית? אקטואלי להיום


   

חשיבות עניית אמן

אז שכחתי לענות אמן. מה כבר קרה? כנסו ותקראו ספור

עבור לתוכן העמוד