מה קורה אחרי שמתים?

זה כואב למות? הנשמה של הנפטר יודעת כמה אנחנו מתאבלים על לכתו מהעולם הזה? האם היא יודעת להעריך את מה שעשינו עבורה? את הצדקה שאנחנו תורמים למענה? לאיפה היא הולכת? מה עובר עליה?
הגדל

אחד הנושאים שתמיד העסיקו את בני האדם הוא נושא המוות. אף אחד לא אוהב לעסוק בנושא זה, רבים מאתנו משתדלים אפילו להדחיק את הסקרנות הטבעית שמתעוררת מדי פעם ומעוררת תהיות רבות: זה כואב למות? הנשמה של הנפטר יודעת כמה אנחנו מתאבלים על לכתו מהעולם הזה? האם היא יודעת להעריך את מה שעשינו עבורה? את הצדקה שאנחנו תורמים למענה? לאיפה היא הולכת? מה עובר עליה?

כמה שננסה להדחיק את השאלות הללו, מדי פעם הן ישובו ויצוצו. פעם זה קורה כשאנחנו מאבדים חלילה חבר קרוב או בן משפחה, לפעמים מגיעות המחשבות הללו כשאנו עוצרים לרגע ממרוץ החיים השוטף ומתחילים לחשוב על מה שבדרך כלל אין לנו זמן להשקיע בו מחשבה, ולעיתים זה קורה כשהאדם מתחיל להתבגר ולהתעניין במה שמצפה לו אי שם, כשיגיע זמנו להיפרד מהעולם הזה.

אז לפני שנתחיל לענות על כל השאלות הללו, בואו נקווה שהן לא יהיו רלוונטיות עבורנו עוד זמן רב, ושנזכה כולנו לחיים טובים וארוכים, תוך קיום התורה והמצוות.

את התשובות שנרכז כאן לכל השאלות הללו, לא אנחנו המצאנו חלילה. הכל מלוקט מתוך ספרות חז"ל הענפה, במשנה, בתלמוד הבבלי ובזוהר הקדוש.

אומרים חכמנו זכרונם לברכה במסכת 'כלה רבתי': "אדם מת באים עליו שלשה מלאכי השרת, אחד שהוא מלאך של מות, והשני סופר, והשלישי שממונה עליו. אמר לו 'קום הגיע קצך!' אמר לו 'איני בא ועדיין לא הגיע קצי...'. מיד יושב הסופר ומחשב ימיו ושנותיו, מיד פתח בשר ודם את עיניו ורואה את מלאך המות ומזדעזע ונופל על פניו.

"חכמים אומרים: מלאך המות ארכו מסוף העולם ועד סופו. מכף רגלו ועד קדקודו כולו עיניים. לבושו אש. כסותו אש. רגליו אש. בסכין אש שבידו טפה של מרה תלויה בו. ממנה מת. ממנה מסריח. ממנה פניו מוריקות".

התיאור שהבאנו כאן אינו נחמד בכלל. הוא מתאר את הפחד האוחז בנפטר רגע לפני מותו, את הניסיון שלו להתווכח עם המלאכים והרצון שלו להיאחז עוד קצת בארץ החיים.

אבל מיד אחרי השלב הלא נעים הזה, מגיע עולם חדש, עולם מואר ונחמד. עולם של טוב ושל שמחה. בהמשך מתארים חכמנו זכרונם לברכה שברגע הפטירה עצמו הנשמה זוכה לראות את בורא העולם, מה שאי אפשר לזכות לו בעודנו בין החיים, ואפילו הצדיקים הגדולים ביותר אינם יכולים לראות את בורא העולם בחייהם. הזוהר הקדוש מוסיף שברגע שהקדוש ברוך הוא מתגלה אל הנשמה, היא מתמלאת שמחה ויוצאת לקראתו בחדווה ובאהבה גדולה.

עוד מתאר הזוהר הקדוש: בשעה שהאדם נפטר הוא מתחיל לראות דברים שלא יכול היה לראות בעודו כלוא בתוך הגוף הגשמי. הוא רואה את קרוביו ואת מכריו שכבר הלכו לעולמם ונמצאים בעולם הבא. הוא מזהה אותם, מכיר אותם ואם הוא זכאי לעולם הבא הוא גם יכול לראות שהם שמחים ומאושרים על כך שהוא מצטרף אליהם.

אז למה אנחנו מצטערים על פטירתו של אדם, אם הוא עובר מיד לעולם שכולו טוב? כי אנחנו מתגעגעים אליו, וקשה לנו להישאר בלעדיו. לא בהכרח בגלל שהוא עצמו סובל אחר מותו. עם זאת, חשוב שנדע ונזכור שמי שלא שב בתשובה על חטאיו בעודו בעולם הזה, כבר אינו יכול לשוב עליהם כשהוא בעולם הבא. המועד האחרון לכפר על החטאים כבר עבר, וכעת הוא ייענש עליהם אם חלילה לא זכה לכפר עליהם. אבל גם העונש אינו נצחי. רק רשעים מופלגים שחוטאים בכוונה כדי להכעיס את בורא העולם, ועוברים על מצוותיו ברצון ומתוך מרדנות ברורה, עלולים להגיע למצב שבו עונשם הוא נצחי חלילה וחס.

אנשים רגילים שלא השכילו לשוב בתשובה ולשמור את התורה והמצוות כראוי, נענשים במשך 11 חודשים בגיהנום, ולאחר מכן הם עוברים לגן עדן שם הם מקבלים שכר על המצוות הרבות שקיימו בעולם הזה. על כל אמירת 'אמן' לאחר שמיעת ברכה הם זוכים לשכר שאנחנו לא מסוגלים אפילו לדמיין. על כל עזרה לחבר, מילה טובה ליהודי, על כל מעשה טוב, הם מקבלים שכר גדול מאוד. ובשונה מהעונש שהוא זמני בלבד, השכר הוא נצחי כמובן.

עוד כתוב במקורות: אחרי המוות נקלעת הנשמה למבוכה גדולה. היא עדיין רגילה להתיחס אל עצמה כחלק המקושר עם הגוף הגשמי. היא לא מסתדרת עם העובדה שהיא הולכת ומתרחקת ממנו, בזמן שאותו סוחבים אלי קבר ומכסים בעפר. בימים הראשונים היא מתקשה להסתגל אל המצב הרוחני החדש שלה, בו היא לא תלויה בכלל בגוף גשמי.

אבל אחרי הקבורה הקשר בין הנשמה והגוף מתחיל להתנתק, ואט אט היא שוכחת את הגוף ומסתגלת למצבה החדש. לכן ביהדות משתדלים לקבור את המת ללא עיכובים מיותרים, בשונה מבני עמים אחרים שמשמרים את הגופה ימים ואף שבועות לפני שהם עורכים הלוויה וקוברים את המת.

זו גם הסיבה לכך שביהדות מצווים לשמור על כבוד המת, להימנע מנתיחת הגוף לאחר המוות או מצורות אחרות של ביזיון המת. הנשמה עדיין קשורה בו, והיא מצטערת צער רב אם הגוף חווה קשיים כביכול בעולם הזה.

אבל גם אחרי הקבורה עדיין לא נפרדה הנשמה לחלוטין מהמת. היא נודדת בין הקבר ובין הבית בו התגורר הנפטר. בוכה על הגוף ומחפשת תנחומים. זו הסיבה שאנו יושבים שבעה, ומשתדלים שיהיה זה בבית הנפטר. אנשים באים ומנחמים את האבלים, כשהם בעצם מנחמים גם את הנשמה של הנפטר עצמו.

אבל יותר מהתנחומים שמנחמים המבקרים, מוצאת הנשמה מנוח אם אנו עושים מצוות לזכותה. אם אנחנו נותנים צדקה, מדליקים נר נשמה מתפללים ואומרים פרקי תהילים ומשניות עבורה, היא רווה נחת רב מאתנו ומקבלת על כך תגמול הולם מאת בורא העולמים. הדברים אמורים כלפי כל אדם, אבל אם ילדיו של הנפטר הם אלו שמקיימים מצוות לזכותו – הנחת שלו והשכר שהוא מקבל גדולים שבעתיים.

תהליך ההתלעה של גופת הנפטר גם הוא גורם לו לכאב. בחלק מהמקרים מדובר אפילו בכאב גדול ונורא אפילו יותר מאש הגהינום. בספר "נפש החיים" נאמר: "עונש הגהינום איננו, בעצם, לא עונש ואף לא נקמה, אלא החטא עצמו מעניש את האדם. כל המעשים רשומים, והאדם מקבל את עונשו מן הכוחות הרעים שהוא עצמו יצר על ידי מעשיו".

לכן חשוב שנזכור קודם כל לתקן את מעשינו, ולדעת שיום יבוא והתיאורים הללו יתקיימו גם בנו. אם אנחנו רוצים לזכות ולהגיע לעולם שכולו טוב בלי תחנות של כאב וסבל נורא בדרך, אנחנו צריכים כבר מעכשיו לצבור זכויות ולהימנע מהחטא. אנחנו צריכים גם להרבות זכויות. לתת צדקה, לעשות חסד, לומר מילה טובה לאנשים הזקוקים לה, לומר פרק תהילים מדי פעם, לתרום לישיבה שבה לומדים תורה ועוד.

אבל יש כאן גם מסר חזק עבור ילדיו ובני משפחתו של הנפטר – אבא שלכם סובל אולי סבל גדול. רק הוא והקדוש ברוך הוא יודעים אם הוא היה צדיק גדול או שחלילה הצטברו אצלו גם חטאים גדולים שמהם הוא צריך להתנקות ולהיטהר באמצעות הסבל הנורא שמתואר לעיל.

אם אנחנו רוצים לעשות חסד עם אבא ואמא, אם אנחנו רוצים לסייע לנפטר – ניתן צדקה, נאמר פרקי תהילים לזכותו, נקרא פרקי משניות, נתרום ספרים לבית הכנסת, נחלק ממתקים לילדים כדי שיברכו עליהם ברכת 'שהכל נהיה בדברו' והזכות הגולה תגן עליו, תשפר את מצבו של הנפטר ותציל אותו מהייסורים הקשים.

אחרי השבעה נפרדת הנשמה מהגוף עוד קצת. היא מתרחקת ממנו אבל עדיין קשורה בו. כעבור שלושים יום נוצר נתק נוסף, ובסיום השנה לפטירתו נפרדת הנשמה מהגוף ואינה שבה אליו עוד אלא ביום השנה לפטירתו, כשילדי הנפטר עולים על קברו, קוראים פרקי תהילים ואומרים קדיש (אם יש שם עשרה גברים) לעילוי נשמתו.

ובסיום המאמר הלא סימפטי הזה כדאי שנזכור שני דברים חשובים מאוד:

אחד משלושה עשר עיקרי האמונה היהודית הוא זה: "אני מאמין באמונה שלמה שהבורא יתברך שמו גומל טוב לשומרי מצוותיו, ומעניש לעוברי מצוותיו". מי שעובר על מצוות ה', ייענש על כך אלא אם כן הוא הספיק לשוב בתשובה לפני שנענש. הקדוש ברוך הוא מחכה ונותן לנו הזדמנות לחזור בתשובה, אבל אם אנחנו לא מנצלים אותה משך זמן רב, סופו של העונש לבוא חלילה וחס.

הדבר השני שחשוב שנזכור הוא שהקדוש ברוך הוא הוא אב רחמן. הוא מרחם עלינו ואינו מעוניין להעניש אותנו. העונש הוא תהליך של היטהרות מהחטאים המלכלכים את הנשמה ומזהמים אותה. כשיש לנו בגד שהתלכלך אנו חובטים בו ושוטפים אותו במים חמים עם סבון, מנערים ומסובבים, סוחטים ומשרים שוב במים עד שהוא הופך נקי ואנו פורשים אותו לייבוש. כך גם הנשמה צריכה לעבור תהליך של התנקות מהחטאים, עד שהיא הופכת נקייה לחלוטין, וזה הזמן בו היא מתחילה לקבל את השכר על המצוות והמעשים הטובים שעשתה.

שאל את הרב
דלג על שאל את הרב

שאל את הרב

 

 

 כאן תוכל להפנות לרב את שאלתך, הרב ישתדל לענות בהקדם האפשרי.
התשובות נשלחות ישירות למייל השואל. לשליחה יש למלא את הטופס המופיע כאן:

*
רשימת תפוצה


 

מאמרים חדשים
דלג על מאמרים חדשים

מאמרים חדשים

     

 

הצחוק יפה לבריאות

אז מה, זהו? יותר אסור לצחוק? תשובה עפ"י ההלכה

 


    

 הוראות יצרן 

האם זה תקף גם ביחס לחיינו? קרא את ההוראות!


   

 

מחפשים סגולות? 

שלשה ספורים, סגולה אחת! אף פעם לא יזיק לדעת!


    מבחן בגרות

היכן נמצאת הבגרות האמיתית? אקטואלי להיום


   

חשיבות עניית אמן

אז שכחתי לענות אמן. מה כבר קרה? כנסו ותקראו ספור

עבור לתוכן העמוד