ד"ר עופר גרליץ: הייתי מעדיף לשבת ללמוד יומם ולילה

החוקר שגילה את גן העקרות מדבר לראשונה: "למדע יש הילה, אבל אברך שלומד תוספות חשוב יותר מכל עבודה שאני עושה במעבדה"
בתמונה: דר' עופר גרליץ (הגדל)

 יתוש קדמך

 

חריג בנוף ככל שיהיה, ד"ר עופר גרליץ הוא בשר במשרה של האוניברסיטה העברית. את לימודי התואר הראשון שלו בביולוגיה, כמו גם את לימודיו במסלול הישיר לדוקטורט, מסלול לסטודנטים מצטיינים שבו הם עובדים ישירות על הדוקטורט שלהם תוך 'דילוג' על שלב התואר השני, הוא למד באוניברסיטה העברית. את הפוסט-דוקטורט עשה באוניברסיטת ציריך, ולאחר מכן, לפני שתיים עשרה שנים וחצי, כבר שב לעבודה כחוקר בתחום ביולוגיה ההתפתחותית וחקר הסרטן בפקולטה לרפואה ב'עין כרם'.

במעבדתו ב'עין כרם' גילה לאחרונה, ביחד עם צוות המעבדה שלו, תגלית מחקרית שעוררה סערה בעולם המדע. לראשונה הוא גילה חלק ממנגנון הפעולה של המערכת ההורמונאלית, תגלית ששופכת אור על אחד הגורמים המשמעותיים שהופך נשים לחשוכות ילדים. התגלית הזו היא לא תיאורטית, היא מאפשרת כבר כעת לזהות חשש לעקרות בשלב מאד מוקדם, ובעתיד היא תביא, כך הוא מקווה, אף למניעת עקרות ולריפוין של מחלות שונות.

התגלית של החוקר החרדי בעל החיוך הצנוע, נחשבת להישג ענק בכל קנה מידה. ההישג הזה הזניק באחת את ד"ר גרליץ לצמרת העולם המדעי, והפך אותו למועמד בולט להכרה והוקרה עולמיים. אבל הכל התחיל בכלל במחקר בזבוב הפירות.

ד"ר גרליץ, אתה חוקר מחלות בבני אדם, מה להן ולזבוב הפירות?

"אני לא זאולוג ולא מתענין בזבובים", מחייך גרליץ. "אני מתעניין בבני אדם. אבל אנחנו משתמשים בזבוב כמערכת מודל ללמוד איך בעצם התהליכים מתרחשים באדם ולהבין תהליכים נורמליים של מחלות, מסרטן ועד מחלות דגנרטיביות (מחלות שנובעות מהתנוונות עצבית. מא"ש), וכך גם המחלה הזו שעכשיו גילינו. הזבוב משמש אותנו כי כמו שחז"ל אמרו 'יתוש קדמך', ואכן אנחנו כחוקרים יכולים לבצע בזבוב מחקר כזה שהוא כל כך משפיע על בני אדם וזה בגלל שהתהליכים בזבוב דומים מאד לתהליכים בבני האדם, בצורה די מפתיעה. אנחנו משתמשים בזבוב הפירות בתור מערכת גנטית שאין לה אח ורע מבחינת היכולת לעשות מניפולציות בגנום ולהעמיד מערכות שאי אפשר להעמיד במערכות מודל אחרות. בעזרת הגנום של הזבוב אנחנו יכולים לשאול שאלות קשות ולקבל עליהן תשובות. יש כלים גנטיים מולקולאריים מיוחדים בזבובים שמאפשרים לשאול שאלות, ולענות ולקבל עליהן תשובות".

"כמובן", הוא מוסיף, "אני לא מתעניין בזבובים מצד עצמם – הרי הם מטילים תולעים בפירות, גם אותי הם מטרידים".

    

"רגע", אנחנו מוטרדים. "אתה אומר שהגנים של הזבוב דומים לשל האדם? כמה גנים יש בזבוב הפירות וכמה בבן אדם"?

"בזבוב הפירות יש כ-14,000 גנים ובבן אדם יש כ-25,000 גנים, ובאורז יש יותר גנים מאשר בבן אדם, אז זה לא המדד למורכבות..." הוא ממהר 'להרגיע'. "בדרך כלל בזבובים המערכות יותר פשוטות. אם בבני אדם יש מאותו גן שניים או שלושה דומים או אפילו ארבעה, אז בזבוב יהיה רק גן אחד. במחקר באדם תהיה בעיה איך תתמודד למשל אם אתה רוצה לבטל פעילות של גן מסויים, כי קשה הרבה יותר לבטל ארבעה גנים – אבל בזבוב אתה צריך לבטל רק גן אחד ויכול לקבל תוצאה דומה. זו אחת הסיבות שהזבוב הוא מודל אידיאלי בשבילנו. מצד שני זבוב הפירות פחות דומה לאדם מעכבר, זו מגרעה, עכבר דומה לנו ב-95% מהגנים, למרות שאנחנו לא מכרסמים... זה רק מראה לנו שהקוד הגנטי הוא קרוב אבל לא זה שקובע באופן עצמאי או יחידי את התוצאה הסופית.

 הפינגווין היחיד במעבדה


ר' עופר גרליץ הוא דמות ייחודית במסדרונות האקדמיה, במיוחד כאשר מדובר בתחום שלו, ביולוגיה התפתחותית. "אני חושב שבביולוגיה התפתחותית, בענף שבו אני עוסק אולי אין אף אדם חרדי בעולם חוץ ממני, ישנם דתיים אבל לא חרדיים, אדם שנראה כמוני כנראה אין, אני מניח שזה בולט, אבל אם הייתי נולד במסלול אחר, לא כחוזר בתשובה, כנראה לא הייתי היום יושב כאן".

ועכשיו, כאשר הוא שם, הוא מוסיף: "כל אחד צריך להשתדל לעבוד את השם במקום ובתפקיד שהשם נתן לו. אני בעבודתי רואה ביום יום את 'מה רבו מעשיך' ואיך זה ש'כולם בחכמה עשית'. התכנית הזו שמתגלה לעיננו מפעימה. כל החכמה האינסופית הזו. יש מי שמנסה להגיד שכל זה קורה במקרה, אבל זה לא רק נראה לי מגוחך, אני חושב שהטענה של מקריות לא עומדת במבחן ההגיון, או במבחן מתמטי. להפך.

"אבל כן, אני מתאר לעצמי שאני שונה, אבל גם באקדמיה מקבלים אותי ומכירים אותי לטוב ולרע. אם אין עוד אחד כמוני – זה לטוב ולרע, אני הנציג".

הביולוגיה היא הענף שממנו הגיעו כל התיאוריות הכפרניות שמזוהות כיום עם המדע, ויש רבים הסבורים שהן ומדע חד הן. כך שמיד נשאלת השאלה – איך מתמודד ביולוג שומר מצוות עם התיאוריות הללו. אלא שבתיאוריות הללו יש חורים רבים שממיסים אותם ומנתצים אותם לרסיסים – חורים שבלימודי המדעים הרגילים פשוט ממשיכים להתעלם ולא ללמד אותם.

"הסיבה שמלמדים תיאוריות כפרניות – לא נובעת מהידע ומהחומר שידוע לנו, אלא בכוונה תחילה מסבירים את הידע בצורה שתתאם לתפיסה החילונית הכפרנית. חלק גדול מאד מהממצאים הבסיסיים בביולוגיה, ביולוגיה התפתחותית וענפים דומים – יוצר ידע שבמבט מדעי סותר לחלוטין את האפשרות של היווצרות מקרית אקראית, אבל המבט הזה אף פעם לא בא לידי שימוש באקדמיה, כי אז זה יגרום לרעידת אדמה.

נהפוך הוא, נקודת המבט היחידה זה להראות איך זה מסתדר עם מה שמניחים מראש: שהכל מקרי, הכל התפתח באמצעות 'סלקציה'. יש המון הוכחות שזה לא כך, אבל אני חושב שאפילו אלה שמלמדים את זה, כבר לא מאמינים בזה ולא חושבים כך. הם פשוט לא חושבים ברצינות על הדברים שמזעזעים ומקעקעים את התיאוריות המקריות. חלק גדול מזה הוא פשוט אי ידיעה ומוסכמה כללית שנדחפת על ידי אלה שכבר מאמינים בה, וזה גלגל שמניע את עצמו".

וחוץ מזה אומר גרליץ: "אפילו מי שטוען את תיאוריות ההתפתחות, לא מצביע על אקראיות, אם נבדוק את זה – נראה שגם לשיטתם, גם תיאוריית ההתפתחות שלהם, לא יכלה להתפתח אקראית. המנגנון שמוצע היום שטוען שאפשר לקחת מידע כגון משפטים בדי.אן.איי. או אחרת, להפעיל עליו שינויים מקריים – כי הטענה היא שמקור המוטציות מקרי, להפעיל סלקציה טבעית ולקבל יצורים משופרים – כלומר לשפר את האינפורמציה המקודדת. אבל זה נבדק ונכשל ולא נכון. אנחנו יודעים היום שאין מצב שהתהליך הזה אקראי".

גרליץ מדגים דרך כלי המחקר שלו – זבובי הפירות, את הטענה. "עשו עליהם במשך 106 שנות מחקר, אינסוף שינויים, מוטציות ושינויים כימיים ופעולות ששוות למיליארדי שנות 'אבולוציה טבעית' ו'שינויים טבעיים' ועדיין כל מה שקיבלנו מהזבובים זה רק יצורים חולים, פגומים, חסרי איברים, לעולם לא משהו משופר.

דבר נוסף: במחשב, כשבודקים את האפשרות לקחת כל הקשר של אינפורמציה ולהכניס בו 'רעש' מסוג מוטציות אקראיות ואחר כך לעשות סלקציה טבעית, אבל טבעית", מדגיש גרליץ, "לא של אדם שבוחר, לא שהחוקר בעצמו בוחר מה הוא רוצה שיצא אלא תהליך טבעי של שיפור במוצר עצמו מצד עצמו, כפי שטוענות הטענות על תורת האבולוציה, זה אף פעם לא מצליח. את הסימולציה של זה ערך פרי מרשל, מומחה עולמי לחקר מערכות מידה – התוצאה היתה הרס כל האינפורמציה! לא שרידות, כפי שטוענת התיאוריה, אלא הכחדה".

הוא עצמו, הוא מספר, מקבל בכל יום ויום חיזוק רוחני בעבודתו, כשהוא רואה את נפלאות הבריאה, וכשניסוחים מוגשים באופן כפרני, הוא מלקט מתוכם את העובדות כמות שהן, ועובר הלאה.

גרליץ אומר שבעבר, כשהאזין להרצאות, היה מתווכח ומעורר קושיות על ניסוחי המדע המדעי, אך החליט שבהקשר האוניברסיטאי, המלחמה אבודה ואולי גם חסרת טעם. בכל זאת, באותו מקרה שבו פתחנו את הכתבה, הוא החליט להתווכח. למה?

"היה חשוב לי שיבינו שאם האדם הוא בסך הכל ערימה של חומרים כימיים ופיזיים, אז אין הבנה ואין רצון חופשי אלא יש דטרמיניזם, ואין קשר אנושי – יש רק משיכה כימית וכן הלאה", הוא מסביר את עמדתו. הוא מספר שבעבר התפרסם במגזין נחשב מאמר מאת ביולוג בעל שם עולמי, שלקח את הגישה הזו צעד אחד הלאה: הוא הסביר שהגיע הזמן שהידע המדעי הנאור שלנו ישפיע על מערכות החיים שלנו, וזה כולל מערכת השיפוט שלנו. היות והכל באמת, לשיטתו, חומרי ופיזי, פעילות האדם מוכתבת מהמידע הגנטי שלו, ממה שעבר עליו, אין טוב ואין רע, אין רצון חופשי, ולכן אם אדם הרג, רצח, גנב, שדד או ביצע פשע אחר – זה לא כי הוא טוב או רע, אלא כי באותו סיטואציה בעצם היה מוכרח לעשות זאת על פי המבנה הכימי-פיזי שלו וכתוצאה מזה זה מה שעשה.

כל מה שהיה חשוב לאותו ביולוג, זו החברה. "לא ברור לי למה, כי אם הכל כימי-פיזי למה זה חשוב? אולי זה גם מסיבות כימיות ופיזיות", אומר גרליץ באירוניה. "על פי אותו ביולוג, השופטים צריכים רק לקבוע אם אדם עשה או לא מעשה מסויים ובהתאם לקריטריונים אם אשם או לא אשם, ואין שום מקום לנושא האופי, הכוונה או ההקשר. גם העונש איננו אלא מניעת פגיעה בחברה- אחר כך תהיה ועדה של כל מי שנמצא אשם שתקבע בהתאם למיטב המומחים איזה טיפול צריך לעבור על מנת שלא יפגע בחברה בעתיד: לערוף לו את הראש, להשליך אותו לכלא, לטפל בו טיפול פסיכיאטרי, אבל זה רק אמצעי להגן על החברה, אין טוב, אין רע, כי לשיטתו האמת היא רק כימית-ביולוגית וזה הכל".

את צורת החשיבה המזעזעת הזו שיכולה לנבוע רק מאותה גישה שמתעלמת מהממצאים שמנפצים את התורות הכפרניות, ביקש גרליץ למנוע באותו ויכוח. הוא מספר כי פעם, כאשר קבוצת סטודנטים למשפטים מאוניברסיטת בר אילן התארחה בשכונת מגוריו בית וגן הוא התבקש לדבר בפניהם – הוא הציג בפניהם את אותו מאמר שהכה אותם בתדהמה, והביא לתסיסה רבה, למרד, וגם להסכמה. "הם הבינו שאין אמצע. אם הכל חומרי וסיבתי וכך התנהגות האדם, זה עומד בסתירה, רצון חופשי סותר את 'הכל חומריות'".

 מדעי החיים האמיתיים


כחוקר העוסק בביולוגיה, היא מדעי החיים חשוב לגרליץ להדגיש מהם באמת מדעי החיים האמיתיים. "למרות שאני חוקר, מרכז החיים שלי זה התורה. ואני רוצה להגיד דברים חשובים בנושא הזה: אני חושב שיש חלישות הדעת בחברה החרדית לגבי כל מה שקשור למדע וזו טעות גדולה מאד. כי אני שמכיר את שני העולמות – חושב שהמדע עוסק בפן מאד צר של החיים שקשור בהתנהגות חומרים ומנגנונים שפועלים בתוך החומר וכדומה, בעוד שהתורה עוסקת בכל האסקפטים של החיים, ואפילו אם נתייחס לכל היחסים לכל הרמות בחיים.

אברך לא יודע שה'תוספות' שהוא מתמודד איתו הוא לאין ערוך יותר קשה מהבעיות הגנטיות שאני מתמודד איתן כאן במעבדה. הוא לא חשוף למידע הבסיסי אז לא יודע לעשות את החשבון. זה נראה לו רחוק אז זה יוצר בתוכו הילה. במיוחד שבמעבדה יש בסופו של המחקר תוצר שניתן לכמת, וב'תוספות' התוצר זה החיים עצמם: התעלות רוחנית. זה לא מוצר מוגמר שנראה כמו סיר או מכונית משוכללת יותר, המוצר זה אתה, החיים, הקרבה להשם.

לצערי בחברה החרדית יש חלישות הדעת בעוד שצריכים לדעת שהזמנים הכי פוריים, הכי חשובים שלי בחיים זה כשאני לומד. אני קם שעה לפני הנץ, לומד, מתפלל בנץ ולומד אחרי הנץ, אחרי זה הולך לעבוד כאן. אז יצא לי לעבוד בעבודה כזו שרואה את מעשי הבורא יום יום – ככה השם אפשר לי להתפרנס. אבל אני חוזר הביתה, יש לי במשך שעתיים בערב חברותא עם פיזיקאי מוכר שהוא חברותא אדיר, שזה מבחינת היעילות המדעית שלי הפעילות הכי מהנה, כמו שכותב האור החיים – 'לו היו בני אדם מרגישים במתיקות התורה היו משתגעים אחריה'. אלה השעות הגדולות שלי".

"החיים הם העיקר ומדעי החיים זה עוד אמצעי לחיים אבל זה לא ה-חיים, זה רק אמצעי בחיים. החיים עצמם זה התורה, המשפחה, הקרבה להשם", הוא מוסיף ואומר. נכון, יש מדי פעם תגליות מלהיבות כמו זו האחרונה שעוררה שם עולמי, "אבל אני לא רוצה שיווצר רושם חס ושלום איזו הילה יש, מרחוק נראה הרבה יותר הילה. בפועל, הרבה מהעבודה שלנו היא עבודה אפורה עם קשיים וכישלונות. בתורה, לעומת זאת, כל מה שאתה עמל ולמד הוא הישג. אני מתרגש מזה תמיד ונהנה מזה וזה מעסיק אותי, והסוגיות נמצאות בראש שלי כל הזמן. אלה החיים עצמם. אנשים צריכים לדעת את זה, לא להתבלבל ולחשוב אחרת. נכון אדם צריך, במקום שהשם שם אותו, להשתמש בזה בתור מנוף לעשות הכי טוב שיכול בדרך השם, אבל הרבה פעמים גם בעתונים – שאני לא קורא" הוא אומר בהערת ביניים, "גם בעיתונים הרבה פעמים נותנים את ההילה והרושם המוטעה שיש הצלחה וסחרור. זה השפעות מבחוץ של הצלחה במדע, בעסקים ובדברים של העולם הזה, זה הכל אמצעים קטנים להשיג את העיקר ולהשקיע בו, שזה לחיות בדרך השם. אסור שנשכח את זה, ואסור שהעיתונים יתנו את הרושם הלא נכון".

 פינה של קדוש השם


הילת המדען, לפעמים, דווקא הופכת את האדם לצר אופקים, הוא אומר ויודע על מה הוא מדבר. כי לפני שניגש עופר גרליץ ללימודי ביולוגיה, הוא עסק בתחום אחר לגמרי.
"הייתי אינסטלטור במשך חמש שנים וחצי, לא חשבתי להיות סטודנט אף פעם והייתי אותו בן אדם, הייתי קורא המון ורכשתי השכלה רחבה אולי יותר ממה שיש לי היום. היה לי עסק ואחר התגלגל שהכרתי את אשתי ועברנו לירושלים, החלטתי ללמוד בגיל מאוחר, בגיל 28 עשיתי תואר ראשון".

תוך כדי לימודיו המתקדמים, חזרו בני משפחת גרליץ בתשובה. כשהגיע לציריך ללימודי הפוסט דוקטורט, והוא כבר אבא לשלושה ילדים, התקבל בחמימות בקרב הקהילה היקית במקום. הוא הצטרף לכולל של הגאון רבי נפתלי גוט, ואף למד חברותא עם ראש ישיבת לוצרן הג"ר משה קופלמן.

"במקביל למחקר שם, זכיתי הרבה ללמוד ולעלות. השם בעצם הוציא אותנו מכל הקשרים והמחויבויות ולקח אותנו לתכנית 'בוא לגדול איתנו'. זה היה ממש רחמי שמים, כל יום ראשון הייתי רק בכולל. הגענו לשם בעלי תשובה, התעלינו, וחזנו ברוך השם לארץ עם ארבעה ילדים".

את 'כולל יום ראשון' בציריך החליף 'כולל יום שישי' ושיעורי תורה אצל מרביצי תורה כמו הג"ר משה שפירא. "אנחנו משתדלים שהפוקוס יהיה בפוקוס", הוא מתפייט.

בעבר, בגל החזרה בתשובה המוכר של סוף שנות ה-70, היו בעלי תשובה רבים שעזבו את כל מה שעסקו בו ועברו לעסוק בתורה. כיום, רוב הרבנים מנחים שלא לעזוב את העבודה אלא להמשיך לעסוק בעיסוק הנוכחי.

האם היתה בך מחשבה כזו?


"התלבטתי, ובאיזשהו מקום אני לא יודע מה יותר טוב, ובחרתי מה שבחרתי. אבל אני משתדל להשתמש במה שאני יודע בתור מנוף להאיר עוד פינות בעולמו של הקב"ה, מי שרכון על דף הגמרא יש לו אולי יותר הישגים אישיים משלי, אבל בנישה הזו יש לי ייחודיות במובן הזה שאני יכול להאיר חלק מעולמו של הקב"ה שאולי מישהו אחר לא היה מאיר אותה. אולי בחשבון סופי זה טעות", הוא מתלבט בקול. "אבל אולי מצד קידוש השם להאיר דברים שבנישה הזו אף אחד אחר לא היה עושה את זה, זה יותר קידוש השם מה שאני עושה מאשר אם הייתי 'עוד אחד' בכולל.

אולי מצד עבודת השם האישית שלי, העליה שלי היא לשבת בכולל, לעסוק בתורה עצמה כל היום, עבורי זה היה יותר הישג, אבל אולי עבור קידוש השם איפה שאני היום זה הישג גדול יותר. בכל אופן, ברגע שהחלטתי – אני קובע עיתים לתורה זה אצלי החלק החשוב ביותר, בשעות אולי זה לא מספיק, כ-4 שעות ביום, אבל זה כרגע מה שאני יכול, מקווה שיהיו יותר, אני מנצל מאד את הזמן. וכמו שאמרתי – אני משתדל להיות פעיל 25 שעות ביממה – אני קם שעה מוקדם יותר. אז אני עייף אבל זה משתלם".

שאל את הרב
דלג על שאל את הרב

שאל את הרב

 

 

 כאן תוכל להפנות לרב את שאלתך, הרב ישתדל לענות בהקדם האפשרי.
התשובות נשלחות ישירות למייל השואל. לשליחה יש למלא את הטופס המופיע כאן:

*
רשימת תפוצה


 

מאמרים חדשים
דלג על מאמרים חדשים

מאמרים חדשים

     

 

הצחוק יפה לבריאות

אז מה, זהו? יותר אסור לצחוק? תשובה עפ"י ההלכה

 


    

 הוראות יצרן 

האם זה תקף גם ביחס לחיינו? קרא את ההוראות!


   

 

מחפשים סגולות? 

שלשה ספורים, סגולה אחת! אף פעם לא יזיק לדעת!


    מבחן בגרות

היכן נמצאת הבגרות האמיתית? אקטואלי להיום


   

חשיבות עניית אמן

אז שכחתי לענות אמן. מה כבר קרה? כנסו ותקראו ספור

עבור לתוכן העמוד