הסוד הכמוס בארוחה

חודשים של כישלונות, מה יהיה?
חודשים ארוכים הוא מנסה להתחיל משהו אך בכל פעם מחדש הוא לא מצליח. פעם הוא החליט לקבוע לעצמו שיעור תורה, דווקא היה מעניין אך אחרי כמה פעמים 'פתאום' יצא לו כל החשק. פעם הוא החליט באומץ להעניק לשבת שלו צורה יהודית, אך איכשהו זה 'התפספס'. ובפעם האחרונה, ממנה הוא נשבר כמעט סופית, הוא רק החליט להקדיש כמה דקות של הבוקר להנחת תפילין מהירה, אך למרות שהוא כלל אינו ממהר לעבודה, הוא מוצא את עצמו מתחמק מלקיים זאת, בלי להבין למה. כשהוא חיפש את ההסבר וניסה לגלות מה מפריע לו ואיך הוא יכול לפצח את הקוד של השער שיוביל אותו אל היעד, הוא גילה את ההפתעה הבאה: ההתקרבות ליהדות מתחילה מה…אוכל! איך זה ייתכן? בואו נקרא:

סודן הכמוס של מנות המזון
מבחוץ הן נראו ממש אותו הדבר. והאמת? גם מבפנים. מבקרי המסעדות המפורסמים בעולם ומומחי הטעימות הגדולים לא יצליחו להבחין בהבדל בין שתי המנות המונחות להן בצורה שווה על השולחן ונראו זהות לחלוטין במראה, בעיצוב המנה, בריחן ואפילו בטעמן. אך למרות זאת, אחת מהן תעשה אותך אדם ערכי ומוסרי יותר והשנייה דווקא תעשה את ההיפך. איך זה ייתכן? אתה חייב לקרוא על השרשרת של תהליך עיכול המזון.

'ביס' קטן ותמים שאנו נוגסים, מכניס אל גופנו את המזון ומתחיל בכך תהליך שרשרת ארוך ומדהים: ה 'ביס' נכנס אל הפה, שם הוא נטחן באמצעות השיניים והופך למזון טחון ודחוס הזוחל דרך מערכת הבליעה אל מערכת העיכול. שם, ממתינים לו מערכות עיכול מתוחכמות המופקדות להפריד בין רכיבי המזון הרצויים לגוף ואותם להשאיר בפנים לבין שאר הרכיבים הנותרים שעוברים אל אגף הפסולת ומשם מוצאים את דרכם החוצה.

זה מה שקורה למזון כשהוא חודר לגופנו
נתקרב עם הזום אל השלב בו רכיבי המזון הנצרכים לגוף מועברים 'פנימה'. מה קורה איתם? מובן לכולנו שהם לא נותרים מוצקי מזון וגם לא משקים שונים, כן, הם הופכים לחלק מובנה מהדם שלנו. למעשה – המזון הוא הדם. כך ביס הפלאפל הקטן הפך להיות, במילים אחרות, חלק מאיתנו (!).

כעת, אנחנו כבר יכולים להבין איך המזון שלנו קובע את תכונות האופי שלנו. האופי שלנו = הנפש שלנו = הדם שלנו. נסביר: אם אי פעם עלתה למישהו המחשבה בראש שאם הוא יבתר את הגוף לחלקים, הוא ימצא בתוכו איזה גמד קטן האחראי לתכונות האופי או לרצונות שצצים באדם, הוא טעה בגדול. אין שום מרכיב פיזי ומוחשי בגוף שניתן לומר כי הוא זה שמפעיל את התכונות. התכונות כולן קיימות רק בנפש, הלא היא רוח החיים שלנו – שעושה את ההבדל בין האדם החי לגוף המת. והמסקנה מתבקשת: אם בלי זרימת דם אין חיים, ואם עם זרימת דם יש חיים, מתברר כי החיים= דם, אם כן ברור כי רכיביו השונים של הדם, המגיעים מהמזון שלנו, יכולים בהחלט לקבוע איזה אופי יהיה לנו. אך לא רק-

המזון שלנו מחזיק בכוחות עם עצמה מיוחדת
התורה מבהירה כי במזון הוטמעו כוחות מיוחדים המשפיעים לא רק על תכונות הנפש שלנו, אלא גם על רמתנו הרוחנית והמוסרית. העיקרון הוא אחד – ככל שמקורות המזון שלנו משתייכים למקומות גבוהים יותר, כך הם ישפיעו עלינו להיות רוחניים יותר. ככל שמקורות המזון משתייכים למקומות נמוכים יותר, הם יורידו את רמתנו הרוחנית והערכית ויקרבו אותנו צעד נוסף אל עבר בעלי החיים.

העיקרון הוא אחד אבל הדרכים בהן הוא מתממש רבות ומגוונות. התורה פירטה לנו את סוגי המזון הכשרים ושאינם כשרים, שנקבעו על פי העיקרון הזה, גם אם היא נמנעה מלפרט מדוע בעלי חיים אלו טמאים יותר מבעלי חיים אחרים שהינם טהורים. העובדה הבסיסית שכותב התורה הוא גם זה שיצר את בעלי החיים וקבע את טהרתם או טומאתם, יכולה להבטיח לנו כי הקביעה של התורה אינה שרירותית אלא מעוגנת חזק במציאות בשטח.

אם נקפיד על המזון, נוכל להצליח!
כך, שתי מנות זהות לחלוטין המונחות לפניך על השולחן יכולות להעניק לך תכונות שונות ואפילו הפוכות, כשלמרות הדמיון החיצוני ביניהן, אחת מהן עברה את התהליך ההלכתי הנדרש כדי להקראות כשרה והאחרת – לא. מזון לא כשר משפיע לרעה על כל הרמת ראש רוחנית שלנו בכוונו של אלוקים. הוא מדרדר לנו את הנשמה מבפנים בכוחות שאנו לא מודעים להם אל עבר השקיעה בחומריות. גם אם אנו לא מבינים או מסכימים להיגיון, נאמין בזה כי כך קבעה התורה מפורשות – מזון לא כשר סותם את ליבו של האדם מלקבל עליה חיזוק ביהדות.

***
רק לאחר שהוא הפנים זאת והתחיל להקפיד על כשרות מאכליו, צעדי ההתקרבות שלו הפכו להיות יציבים יותר ומשמעותיים יותר. הלב היהודי נפתח והוא קיבל בשמחה את מי היהדות המרעננים.
בהצלחה!