כך תכתוב נכון את התוכנה

כבר שעות הוא מביט על המסך עובר שוב ושוב על השורות הארוכות של רצף המספרים והסימנים, אך ללא הועיל. הכל נראה מדויק ונכון, התכנה אמורה לפי כל הגיון לפעול, אז מדוע הכל תקוע כבר כמה ימים? החברה שכרה אותו במיוחד כדי להבין מה עצר להם את תוכנת הדגל שאיתה כבר חודשים הם מתכוונים לצאת לשוק, אך לאחר עבודה של שנים על ידי טובי ההנדסאים, כשהכל היה נראה מושלם, הם לא מצליחים להריץ אותה מהתחלה עד הסוף. משהו לא טוב. אך מהו? הוא שוב עובר על הרצף ושוב עובר. ואז דווקא ברגע של היסח הדעת כשהוא כבר היה מיואש, הוא פתאום קולט: יש פה נקודה אחת שלא היתה צריכה להיות. כל רצף המספרים והאותיות בנוי כל כך להפליא, אך הנקודה הקטנה הזו, שבשה את הכל. הוא מחק אותה ובקריאות של שמחה יצא לעבר מנהלי החברה: "עליתי על הנקודה" צעק.

כל מי שמכיר את עולם התכנות יודע כמה חשובה לה כל נקודה ונקודה. כל מי שיכיר באמת את עולם המצוות יידע  להבין עד כמה גדולה ערכה של הנקודה. לפעמים אדם יכול לקיים את המצוה, עם כל הרצון הטוב ועם כל ההידור, אבל בגלל נקודה אחת לא במקום, הוא מפספס את הכל. התכנה לא עובדת. המצווה לא התקיימה. בבניית המצווה כמו בבנייה של תוכנה, התוצאה הסופית מורכבת מהמון המון פרטים קטנים שיחד נאספים להוות את השלמות הרצויה. אין ביכולתינו להגיע לתוצאה ללא שנעשה בשבילה את כל הפרטים הקטנים, ללא יוצא מן הכלל, ללא לפספס אף נקודה.

כך למשל לוח הזמנים היהודי. אנחנו יכולים לראות אותו בלוח השנה. יש בו זמן לנץ החמה וזמן לצאת הכוכבים, זמן לעלות השחר וזמן לשקיעת החמה. זמן לחצות היום וזמן לחצות הלילה. משמעותם היא, שאם אדם יקיים את התפילה או כל מצווה אחרת שתלויה בזמן, אך לא יעשה זאת בזמן הנכון, הוא פספס את הנקודה. התכנה לא תעבוד נכון והתוצאה תרד לטמיון.

הבה ונעשה הכרות בסיסית עם לוח הזמנים היומי:

שעון הזמנים היהודי בנוי על "שעות זמניות". שעות אלו בנויות על בסיס חישוב שעות היום החל מזריחת החמה ועד לשקיעתה (חישובם של אלו נעשה על פי תצפיות שמחושבות עם משתנים שונים כך שיהיו נכונים לאורך כל השנה קדימה ולכל אזור בארץ בהתאמה) ושעות הלילה משקיעת החמה ועד זריחתה למחרת ולאחר מכן חלוקה שלהן לשתים עשרה. כאשר אנו יודעים כמה זמן זו יחידה  אחת חלקי שתים עשרה משעות היום או משעות הלילה באותו יום, יש לנו שעה זמנית אחת. למשל: אם ביום מסויים היום מתחיל בשעה שש בבוקר ומסתיים בחמש בערב, ניקח את אחת עשרה השעות הללו נחלק אותן לשתים עשרה וכך נגיע לתוצאה ש- 55 דקות הן יחידה של שעה זמנית באותו יום.

מכאן נדע לנכון מהו הזמן המתאים לפי ההלכה לקיום כל מצווה:

מצות קריאת שמע של שחרית זמנה הוא מ"עלות השחר" עד שלוש שעות כלומר שלוש שעות זמניות ומכאן השעה הרשומה בלוח השנה כ"סוף זמן קריאת שמע". (משום מחלוקת בדעות הפוסקים בצורת חישוב הזמן לקריאת שמע ולתפילה יש לנו שני זמנים: זמן "מגן אברהם" המוקדם יותר וזמן "הגר"א" המאוחר יותר"). יש לציין כי גם לאחר הזמן אף שאין בקריאת הפרשיות קיום של מצוות קריאת שמע יש בהן קיום מצוות לימוד תורה.

תפילת שחרית זמנה הוא מ"הנץ החמה" (תפילת עמידה) עד ארבע שעות זמניות ומכאן השעה הרשומה בלוח השנה כ"סוף זמן תפילה". לאחר זמן זה אפשר עדיין לומר את תפילת העמידה עד "חצות היום". זוהי שעת האמצע של סך השעות הזמניות של היום.

תפילת מנחה מתחילה מחצי שעה לאחר "חצות היום" (חצי שעה זו נועדה כדי לצאת מידי ספק הקיים לפי שיטות שונות) ועד "שקיעת החמה". אם במקרה פספסת את זמן שקיעת החמה, עדיין אפשר להתפלל עד 15 דקות אחריה, שאז הוא בעצם סיום פעולת שקיעת החמה.

תפילת ערבית וקריאת שמע של ערבית, מתחילות ב"צאת הכוכבים", כאשר זמן זה מהווה את תחילת הלילה כי בו נראים בשמיים שלושה כוכבים בינוניים, וזמנם עד עלות השחר שבו מתחיל הבוקר. יודגש, כי תקנו חכמים שלא לאכול או להתעסק בדברים אחרים עד אחר תפילת ערבית, כדי שלא ישכחנה האדם. כמו כן תקנו חכמים לקרוא קריאת שמע של הלילה עד חצות הלילה (שעת אמצע הלילה) ולא לאחרה יותר מכך. אם קרה ולא קראת עד אז, עדיין אתה יכול לקרוא עד "עלות השחר".

הכרנו את לוח הזמנים היהודי ומכאן נדע גם להביט בו בזמן כניסת השבת וזמן יציאתה כאשר כניסתה היא בתחילת יום ה"שבת" – שקיעת החמה של יום שישי שבו מסתיים יום שישי ומתחיל הלילה השייך, לפי היהדות, ליום שלאחריו ולא לשלפניו, ומסתיימת בצאת הכוכבים של יום שבת, כאשר בזמן זה מסתיים יום השבת ומתחיל הלילה ששייך כבר ליום שאחריו – יום ראשון.

בתפילת החגים אנו מברכים "מקדש ישראל והזמנים", לציין שקדושתו וגדולתו של עם ישראל, מתבטאת בעובדה כי ביכולתם לדעת את הזמנים הנכונים והמתאימים לקיום כל מצוה ומצוה, כך שתעשה נחת רוח לבורא עולם ולא שתחמיץ חלילה את זמן השפעתה. ההקפדה על הזמנים גם מביאה אותנו ליצוק משמעות ייחודית ותפקיד מתאים לא רק לחיינו בכלל אלא לכל חלק וחלק מהיום ומהלילה בפרט. זוהי נקודת המוצא של ההשקפה היהודית ששווה לחיות אפילו בשביל רגע אחד וכמו שאמרו חכמים "יפה שעה אחת של תורה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא".