התמרור בפתח הארמון

מסר מאלף שניתן ללמוד מהשלט המוצב בכניסה לארמון מפואר, אי שם בנסיכות זעירה באירופה, בה ביקר מיודענו הרב ד"ר צבי דיסטניק.

 

לפעמים שווה להגיע עד לקצה העולם, כדי ללמוד שם לקח בענייני יהדות, גם אם מוסר ההשכל הזה נשאב מקירותיו של ארמון נסיכותי במדינה קטנטנה על פני הגלובוס.

 

את הפרטים דלהלן קיבלנו מרופא העיניים החרדי, תושב בני ברק, הרב ד"ר צבי דיסטניק.

 

ד"ר דיסטניק השתתף בקונגרס רפואי שעסק בענייני רשתית העין, והתקיים בעיר ניס, בדרום צרפת. לקראת תום ביקורו במקום, נקלע עם אחד מחבריו הרופאים למדינה עצמאית קטנטנה בשם 'מונקו' הגובלת בערי דרום צרפת, ומשם הוא הביע עימו את 'המסר' שברצוננו להעביר כאן.

 

מהמידע, והתמונות, שהעביר לנו ד"ר דיסטניק, הישר מהטרקלין המפואר של הארמון בנסיכות 'מונקו', אפשר היה לנעול אחת ולתמיד את כל ה'דיונים' בסוגית הצניעות… 'האמת היא שגם אני הייתי צריך לשפשף את עיני לכמה דקות כדי להיות בטוח שאני רואה טוב', אומר הד"ר, אבל התמונות שהוא מציג בפנינו אומרות את הכל.

 

מונקו היא ניסכות זעירה בקצה המזרחי של חוף היום התיכון בצרפת, ומרבית תושביה הם אנשים אמידים ביותר. אחת האטרקציות המרכזיות של התיירים המגיעים למונקו הוא ביקור בארמון, הניצב כאן כבר מאות שנים. גם הד"ר החרדי הגיע לביקור בארמון, והתרשם מצורתו הארכיטקטונית והפאר הרב המצוי בכל חדר. בשלב מסוים, הוא מספר לנו, הבחנתי בדבר מוזר, אפילו מוזר מאד. בניגוד לאווירה השוררת ברחובותיה של הנסיכות, הממוקמת כאמור לחופי הים התיכון, על כל המשתמע מכך, כל התיירים שביקשו לבקר בארמון היו לבושים בצניעות רבה. אף אחד מהם לא התקרב לארמון כשהוא בבגדי-שחץ. לא ידעתי מה קורה כאן, ואיך מבצעים מנהלי הארמון את ה'הוקוס פוקוס' הזה, המחליף באחת את מלבושי המבקרים. עד שהתקדמתי סמוך-ונראה אל שערי הארמון. ואז הבנתי הכל. בפתח הכניסה היה תלוי שלט גדול, שאי אפשר היה להתעלם מקיומו. המילים שנכתבו בשלט היו צבועות באדום חזק, ומשני צידיו של ה'תמרור' האדום הופיעו שתי תמונות.

 

אחת מחוקה באיקס אדום, והשנייה מסומנת ב'וי'. בתמונה השני נראה קלסתרו המתבקש של המבקר – כשהוא לבוש בצניעות, בבגדים המכסים את כל גופו. לומר: רק כך מותר לך להיכנס לארמון המלוכה של מונקו. אין כל פשרות בנושא זה. מי שאינו לבוש בצניעות, ועונה על הקריטריון של התמונה הראשונה, אין מקומו בארמון.

 

לצד התמונות הופיעו כיתובים בכמה שפות, המגדירים במדויק את סוגי הלבוש בהם ניתן להיכנס. ד"ר דיסטניק מספר שבפתח הארמון מוצבים זקיפים וחיילים חמושים, ומי שאינו עונה על נתוני הביגוד המתבקש, פשוט נשאר בחוץ. לא יעזור לו שום צידוק.

התייר שאינו צנוע לא יכנס, וחסל סדר ויכוחים והתדיינויות. על פניהם הקשוחות של זקיפי הארמון כתוב לומר: 'אנחנו קובעים את צורת הביגוד ולא אתם; אם התביעה שלנו לא נראית לכם – אתם יכולים לשוב כלעומת שבאתם. ויכוחים – לא כאן. לעומת צורת הלבוש הנראית ברחובותיה הציוריים של הנסיכות, מדובר בפערי ביגוד ענקיים. והנה, למרבה הפלא, אף אחד לא מעיז לדבר מילה וחצי מילה.

 

לא שמעתי אדם אחד המתווכח עם שומרי הארמון, וטוען שהבגדים שלו הם צנועים דיים. כל אחד מבין שכאשר נכנסים לארמון, צריך להתלבש בצניעות, אומר ד"ר דיסטינק. ושם בארמונה של נסיכות מונקו, עולה ומזדקרת השאלה הכאובה: הרי בת ישראל – בת מלכים היא! מקום משכנה הקבוע הוא בארמון המלך! ומדוע צריכים לפעמים 'להתווכח' על צורת הביגוד, ולהתדיין על אופי הצניעות המתבקשת מכל בת ישראל, ומכל אישה יהודייה כשרה?

 

והדברים קל וחומר: אם כל האורחים והתיירים הנכנסים בשערי הארמון, מצוים להתלבש בצניעות, על אחת כמה וכמה תושבי הקבע שלו! וקל וחומר, בן בנו של קל וחומר, שהדבר מחייב כל בת ישראל, שארמונה אינו ממוקם באיזו נסיכות זעירונת באירופה, אלא בלב ליבה של האומה היהודית!

 

[עלון קול ברמה – מתוך הספר החדש ברכי נפשי]