הפקיד הזוטר שהציל את טייס הקרב

צ'רלי היה טייס קרבי בצי האמריקני במלחמת וייטנאם . לאחר 75 משימות , מטוסו הופל על ידי טיל, צ'רלי הפעיל את כיסא המפלט וצנח לתוך שטח האוייב, הוא נשבה ונכלא במחנה שבויים כמעט שש שנים, ולאחמ"כ שוחרר, כיום הוא מרצה את סיפורו האישי ברחבי העולם,

 

 יום אחד, כאשר ישבו צ'רלי ורעייתו במסעדה, ניגש אליהם אדם משולחן אחר ואמר: "אתה צ'רלי, נכון?  במלחמת וייטנאם הטסת מטוסי קרב מנושאת המטוסים "קייטי הוק" איך אתה יודע? שאל צ'רלי, אני הוא זה שקיפל וארז את המצנח שלך נשימתו של צ'רלי נעתקה, מרוב פליאה והכרת תודה, האיש לחץ את ידו ואמר: זה כנראה הצליח, צ'רלי מיד אמר: כן ועוד איך! אילו נכשל המצנח, לא הייתי כאן היום…

 

 באותו לילה לא הצליח צ'רלי להירדם, כל הזמן חשב על האדם ההוא, איך היה נראה אז צעיר במדי חיל הים, חשב לעצמו כמה פעמים בטח ראיתי אותו ולא אמרתי לו אפילו בוקר טוב, מה שלומך? או מילה טובה כלשהי, שהרי אני הייתי טייס קרבי, והוא היה חייל פשוט צ'רלי חשב על השעות הרבות שבהן ישב החייל ליד השולחן מקפל בקפידה את שכבות הבד ומארגן את הרצועות, מחזיק בידיו את גורלם של אנשים שאינו מכיר.

 

היום צ'רלי שואל את הקהל בדרשותיו: "מי אורז את המצנח שלך"? לכל אחד יש מישהו שמספק לו את מה שהוא צריך כדי להגיע לסוף היום בשלום,לפעמים, אנו עסוקים בחיי השגרה שלנו ואז אנו מפספסים דברים חשובים. אנו שוכחים להגיד: שלום, בבקשה, תודה. מדלגים על הזדמנויות לברך במזל טוב אדם שקרה לו משהו נפלא.