השטר של 200 ₪ שנמצא אצל כל אחד בכיס, אבל צריך להיות בראש!!!

הנוער מאבד את הערכים, המדינה מתרחקת מהמורשת, ילדים היום כבר אינם יודעים לפתוח ספר ולהעביר את זמנם בקריאת סיפורי עלילה, הטלוויזיה, המחשב והאייפון כבר שולטים בחיים שלנו.

ובכל זאת, עדיין נותרה לה תקווה קטנה בלב, שאולי הנהגת המדינה תתעשת, תבצע רפורמה של ממש במערכת החינוך. אולי עוד יבוא כאן מנהיג שיחדיר לתוכניות הלימודים הממלכתיות קצת יותר ערכים, מסורת, חשיבה עצמאית וכדו'. אולי עוד יבוא כאן מישהו שילמד את הילדים ובני הנוער למצוא לעצמם תעסוקה שאינה קשורה בהכרח למסך הטלוויזיה או לאייפון.

אולי זה עוד יקרה מתישהו, אבל נראה שבינתיים אנחנו רק מתרחקים מהיום הזה. הנסיגה הזאת מורגשת בכל פינה, אפילו בדברים הקטנים. שימו לב למשל לשטר החדש של ה-200 שקלים, לעומת השטר הישן.

בשטר הישן שלכולנו יש בכיס, מופיע טקסט ערכי ובעל משמעות: "והלא ענין לנו", מצוטט בשטר הנשיא המנוח זלמן שז"ר, "עם האומה העברית, האומה שידעה את החוק של "ושיננתם לבניך" עוד מראשית עלייתה על הבמה ההיסטורית ואומה זו הן ידעה גם בשנות האפילה שלה לשמור על נכס זה של לימוד ילדיהם ועוד בימי  ר' שמעון בן שטח, בשעת התכנסותה מן הגולה חזרה לארץ ישראל, ידעה להושיב מלמדי תינוקות בכל עיר ובכל כפר, בכל גליל ובכל מדינה וקבעה שכל עיר שאין בה מלמד תינוקות אין דינה כדין עיר ואף בחשכת פזוריה, ובכל קהילותיה, ידעה להטיל על כל קהילה להכניס לקרבה מלמדי תינוקות על חשבון כל יושביה, עשיר ורש, בין עקר ובין מרובה ילדים, רווק ולא רווק – כולם יחד צריכים לשאת בעול לימוד התורה".

ומה כתוב על השטר החדש?

ציטוט קצר מתוך שירו של נתן אלתרמן: "אנו אוהבים אותך, מולדת, בשמחה, בשיר ובעמל".

אם תרצו – ההבדל בין השטר החדש והישן, הוא תזקיק מתומצת של ההוויה הישראלית בעידן הנוכחי.

ומה הפתרון? מה עושים כדי להילחם במצב הזה?

הפתרון צריך לבוא בדמות תנועה עממית, אני ואת, אתה והיא, כולנו יחד צריכים לפעול כדי לקדם ערכים ומסורת. כל אחד יכול להיות שגריר של רצון טוב בפייסבוק, בטוויטר, ברשת ובחיים שמחוץ לעולם הוירטואלי. כל אחד יכול לתרום לזולת, לדבר קצת על מסורת, לעודד אנשים ובעיקר בני נוער לקרוא ספרים, לעודד אותם להתוודע מעט למקורות היהודיים העשירים, שעמים רבים ניזונו מהם ולקחו מתוכם את ערכי היסוד שלהם.