קריסה חינוכית טוטאלית

כמה שווים חיים של בן אדם במדינת ישראל? לא הרבה, כנראה. בוודאי לא יותר מ-380 שקלים. זהו החוב שבעטיו נקפד פתיל חייו של עוד אזרח במדינה, ה-22 במספר בתוך כחודש ימים.

גל האלימות הנורא הפוקד את המדינה, כבר הפך כמעט לדבר שבשיגרה. כולם מחפשים את הסיבות. את האשמים. נשיאת בית המשפט, השופטת בייניש, יודעת לפחות מי אינו אשם. וכך היא אמרה בנאום בטקס פתיחת שנת המשפט של לשכת עורכי הדין:

"הציבור בישראל נחשף לתופעות של אלימות קשה, לאווירה של זילות בחיי אדם וחשוף לפגיעה בגופו ובכבודו מצד עבריינים 'עצמאיים' הפועלים ללא מעצורים, באכזריות כלפי קרבנותיהם". היא כינתה את מקרי הרצח והאלימות "טרור עברייני" ואמרה שהוא "מערער את הביטחון במקומותינו, בערינו, ברחובותינו ואפילו בבתינו". היא הדגישה כי לדעתה לבתי המשפט תפקיד מרכזי וחשוב בשם הגנה על הציבור, להרתעת העבריינים והענשתם, אבל דחתה את הביקורת על כך שתופעת העבריינות נגרמה בשל קולת העונשים המוטלים על ידי בתי המשפט. "הסיבות לעבריינות נטועות בין היתר בכשלים חברתיים, ברקע חברתי, ברקע סוציו-אקונומי קשה ובתופעות שונות שלא כאן המקום והזמן להרחיב עליהן את הדיבור", אמרה.

 

מה הם אותם "כשלים חברתיים"? על כך לא הרחיבה הגב' בייניש את הדיבור. מהיכן נובעים אותם מעשים נוראים, שדומה כי העם היהודי לא ידע כמותם במשך אלפיים השנים בהם היה בגלות? כיצד הידרדר מצבו עד לשפל נורא, בו חיי אדם איבדו כל משמעות, וכל סכסוך שולי ופעוט, יכול להסתיים בטרגדיה נוראה? כיצד נעשים מעשים נוראים שלא ניתן אפילו להעלות אותם על הדעת ולא רק על ידי מי שמוגדרים "עבריינים"?

 

זהו אינו "כשל חברתי" גרידא, אלא "כשל חינוכי" נורא. כאשר בית ספר ממלכתי מציב "מכונת שיקוף" בשעריו, כדי לוודא שאף תלמיד אינו מכניס כלי נשק קר או חם, זו פשיטת רגל חינוכית טוטאלית. כמה טוב להם לטובי הפובליציסטים הנאורים, שהם יכולים להתעסק בהפגנות שוליים חרדיות ולתלות את האשם לשפל הנורא בציבור החרדי. כמה מאושרים הם שיכולים הם לישון עם מצפון שקט, כאשר באו חשבון עם החרדים, "המשתמטים", במקום לערוך את חשבון הנפש האמיתי מערכת החינוך הישראלית, שקרסה בקול רעש גדול ולא הותירה אחריה אבן על אבן.     

עבור לתוכן העמוד