גוי… שומר אמונים

"חביב אדם שנברא בצלם". התורה מלמדת שיש להתייחס לכל אדם באשר הוא במידת החסד והרחמים. יש לזכור שגם הגוי נברא בצלם אלוקים, ואין לדעת אימתי תשוב ותגלגל זכות החסד שעושים עימו כדי להיטיב לעם ישראל.   

 

אחד העסקנים הבכירים של ארגון 'אגודת ישראל' באמריקה היה הרב נפתלי נויברגר. לאחר המהפכה האיסלמית  הגיע הרב לפגישה עם פקיד בכיר ב'סטייט דיפרטמנט' האמריקאי בקשר למאמציו לסייע בהצלת יהודי איראן. הפקיד התייחס באדישות מופגנת לבקשתו של הרב נויברגר עד שפקיד אחר, זוטר ממנו, נכנס לחדר וקידם את הרב בחמימות יוצאת דופן. מתוך הכבוד הרב שהעניק לו עמיתו הבין הפקיד הבכיר שהוא עומד לפני אישיות מיוחדת במינה ובסופו של דבר הגיב בחיוב לבקשתו של הרב.

 

מה הסתתר מאחורי הלבביות הרבה של הפקיד השני? מסתבר ששנים רבות קודם לכן הוא והרב נויברגר נפגשו בכנס כלשהו. הרב הבחין בכך שהפקיד מוטרד ממשהו ושאל במה מדובר, הנהגה אותה למד מיוסף הצדיק שהתעניין במצוקתם של שר האופים ושר המשקים.

 

הפקיד הגוי השיב לו שלאחרונה נודע לו שהוא סובל מבעיה רפואית רצינית. לרב נויברגר היו קשרים מסועפים בעולם הרפואה והוא הפעיל אותם באופן מיידי כדי לסייע למכרו החדש.

בדומה לכך מספר הרב ברל ווין שפעם הוזמן לפגישה עם עורך עיתון חשוב היוצא לאור בדטרויט. האיש שאל את הרב ויין אם הוא "ראביי אורטודוקסי"? לאחר שהלה השיב לו בחיוב, סיפר לו העורך את הסיפור הבא: 

 

אימו היגרה מאירלנד בגיל צעיר כאשה פשוטה וחסרת כל השכלה. שכרו אותה לעבוד כמשרתת אצל משפחה אורטודוקסית שאביה היה נשיא בית הכנסת המקומי. מרי המשרתת לא ידעה מאומה על יהדות וקרוב לוודאי שמעולם לא פגשה יהודי לפני הגיעה לאמריקה. יום אחד יצאה המשפחה היהודית לחופשה שתוכננה להסתיים ביום בו מתקיים יום אידם של הנוצרים. המשרתת התמימה הוטרדה מכך שבסלון הבית לא יעמוד עץ מפואר שיקדם את בני המשפחה בשובם מהחופש, כמנהג הגויים,  ולכן השתמשה בכסף שהותירו לה בני המשפחה כדי לקנות עץ  ולקשט אותו בכל מיני עיטורים וקישוטים.

 

בערב נדהמו בני המשפחה למראה העץ הענק והססגוני הניצב במרכז הבית והקישוטים הרבים שנפרסו גם על הכניסה ושביל הגישה. מבוכתו של אבי המשפחה גברה שבעתיים כשנוכח לראות שכל המתפללים בבית הכנסת מן הסתם עברו ליד הבית בדרכם לתפילה והבחינו בעץ הנוצרי המקושט המזדקר אצלו  באמצע הסלון…

 

בהיכנסו לבית זימן אבי המשפחה את מרי למשרדו. הוא אמר לה: "מעולם לא עשה עבורי אדם דבר כה יפה כפי שאת עשית עבורי", והעניק לה שטר של מאה דולר, סכום גדול מאוד בימים ההם. רק לאחר מכן הסביר לה שיהודים אינם מתקינים עצי אשוח  בבתיהם.

כאשר סיים את הסיפור אמר העורך הגוי להרב ווין: "זו הסיבה לכך שמעולם לא התפרסם בעיתון הזה מאמר מערכת ביקורתי נגד ישראל, וזו גם הסיבה שהדבר לא יקרה כל עוד אני כאן העורך".