להפוך מנוטל לנותן

 

המילה "הב" – תן, נובעת משורש משותף למלה "אהבה".הכוונה היא שהנתינה בונה את האהבה.

 

"על שלושה דברים העולם עומד – על התורה, על העבודה ועל גמילות חסדים".

 

עולמו הפנימי של האדם מורכב משלושת היסודות הללו שהמשנה מציינת. מושג התורה כולל בתוכו את כל תרי"ג המצוות, מדוע אפוא מצינת המשנה בנפרד את "גמילות חסדים"? הרי גמילות חסדים כלולה כבר במושג התורה?

נראה שדבר זה בא ללמדנו עד כמה גמילות חסדים צריך להיות יסוד מרכזי בחיי האדם, כאילו הוציאו אותו מתוך מכלול מצוות התורה והעמידו אותו כיסוד נפרד.

 

חשיבותה של גמילות חסדים נובעת מכך שבאמצעות מצוות החסד האדם מרומם את עצמו ומגביר את כוחה של הנשמה על הגוף. הגוף הוא בעל סגולת הנטילה. כל מבוקשו לקחת ואילו הנשמה בהיותו "חלק אלוקא ממעל", כוחה הוא בנתינה (כמו אלוקים שהוא שיא הנתינה).

 

הדרך היעילה ביותר להפוך לאהוב, היא להעניק לאחרים. כשאתה נותן הנאה פיסית, חומרית, רוחנית, רגשית – שלא על מנת לקבל תמורה – אתה מקבל בתמורה אהבה. וכיצד אדם הופך ל"נותן"? בכך שהוא מתחיל לתת.

 

יש אנשים שאומרים: "אני מסוגל להעניק רק למי שאני אוהב". זה לא מדויק. המלה העברית "הב" – תן, נובעת משורש משותף למלה "אהבה", כשהכוונה היא שהנתינה בונה את האהבה. כשאני נותן לך, אני משקיע בך חלק מעצמי. באופן זה אתה הופך ליקר יותר עבורי, וממילא אני אוהב אותך יותר.

 

מסיבה זו הורים אוהבים את ילדיהם יותר מכל – זוהי ההשקעה הגדולה ביותר של חייהם.  האדם מצווה לחקות את הקב"ה ולהיות נותן. וככל שאדם מרבה בנתינה גם כוח האהבה שבו לזולת מתגבר ומתחזק.