תפילה נרגשת ממעמקי הבונקר

כשהוא מסתתר בבונקר מבודד, פוחד מכל רחש, אמר דוד המלך את התפילה המפעמת עד ימינו אנו

 

הוא הרגיש ממש נורא. עד אתמול היה הוא מהאזרחים המבוקשים במדינה, מאות מבכירי המשק המתינו חודשים לפגישה קצרה איתו, כותרות החדשות הזכירו כמעט בכל יום את שמו וההצלחה הייתה מסחררת. מהיום בבוקר הכול השתנה לחלוטין. השתנה? יותר נכון: התהפך.

היום, כשהחברה שבבעלותו הסתבכה בקשיים גדולים, היחס אליו התהפך לחלוטין. חברות ענק מכל רחבי העולם רודפות אחריו, הבנקים ממררים את חייו וכשהוא פותח את העיתון היומי הוא חש כאילו מישהו מעוניין לעשות לו לינץ'. "רוקדים לי על הדם" הוא אמר לאשתו היום. "אז נכון, הסתבכתי, העסקאות האחרונות לא הצליחו, הסיכון של החברה עלה, אבל מה פתאום להפוך אותי לאדם כל כך נוראי? תמה בליבו, אבל הוא הרגיש שכל העולם נגדו.

דווקא אז, כשכל חבריו עזבוהו, כשכל המחזרים אחריו נדמו והוא מרגיש מאוים, בודד ומסכן מתמיד, פוחד מכל רחש שלהטלפון וממי שעומד מאחוריו, הוא פתח את ספר התהילים והתחיל לשפוך את ליבו במילותיו של דוד המלך, כשהוא, דוד עליו השלום, הסתתר ופחד מאויביו השונים.

"משכיל לדוד בהיותו במערה תפילה". זוהי התפילה שדוד נשא ממעמקי ליבו כשהוא נחבא מכל אויביו, מסתתר בתוך מערה אפלה.

"קולי אל ה' אזעק, קולי אל ה' אתחנן". את קולי איני יכול להשמיע בחוץ, אם מישהו יקשיב לי זה יהיה רק כדי להוציא דברים מהקשרם ולהוציא אותי קטן, חשב, אבל יש אחד שאליו אני יכול לדבר, איתו אני יכול לפתוח את כל המתחולל בליבי. בשבילו אני לא איש עסקים קשוח ונצלן, אני בן אדם זערורי וקטן. אליו אני יכול לזעוק. אליו אני יכול להתחנן.

"אשפוך לפניו שיחי צרתי לפניו אגיד". לפניו אני יכול לשפוך את שיחי, לפרט את צרותי. הוא יקשיב לי, הוא לא יעשה ממני צחוק.

"בהתעטף עלי רוחי" – כשרוחי עצובה עלי ואני נפול מבפנים, "ואתה ידעת נתיבתי" – רק אתה יודע באיזו דרך אני הולך, האם אני עושה את הדברים הנכונים? האם אני טועה? האם אני מסכן את עצמי? "באורח זו אהלך טמנו פח לי" – אתה יודע אם בדרך זו בה אני הולך (אורח = דרך) מחכים לי מוקשים נסתרים שהטמינו לי המתנגדים והאויבים הרבים שפתאום קמו נגדי, הזדהה רוני היטב עם המילים.

"הבט ימין וראה ואין לי מכיר" – הבט לצדדי, האם מישהו עדיין זוכר אותי? האם מישהו עדיין מכבד את מעמדי? האם מישהו מוכן להודות שהוא מכיר אותי ושיש לו קשר איתי? כולם בגדו בי! הרגיש רוני בליבו.

"אבד מנוס ממני, אין דורש לנפשי" אין לי לאן לברוח ואין אדם שידרוש את שלומי וטובתי. ולכן –

"זעקתי אליך ה', אמרתי אתה מחסי, חלקי בארץ החיים". אני מתחנן אליך, אתה המחסה והמסתור שלי, רק בזכותך ובכוחך אני יכול להחזיק במקומי ובמעמדי ולשמור עלי שלי. רק אתה תציל אותי.

"הקשיבה אל רינתי כי דלותי מאוד" אנא השם, הקשב לתפילתי, החשב אותה בעיניך כמו רינה ושירה, ראה אותי איך נעשיתי דל מאוד, התחנן רוני.

"הצילני מרודפי כי אמצו ממני" רודפי הדם והכסף שלי חזקים הרבה יותר ממני, אז אנא ה' אם באופן טבעי והגיוני אין לי מפלט, היה אתה קרש הצלה עבורי.

"הוציאה ממסגר נפשי להודות את שמך" לכל מקום שאפנה ומה שלא אנסה לעשות רק אסתבך, חשב רוני והרגיש כמו אסיר הנמצא מאחורי הסורגים. אנא השם, התחנן בכל ליבו, הוצא אותי מהמסגר כדי שכשאצא מכל הסיפור הזה, אוכל להודות לך ולשבח את שמך הגדול.

"בי יכתירו צדיקים כי תגמול עלי" הצדיקים, הזוכים לראות בכל ישועה והצלה שמתרחשת בעולם את יד השם ומודים על כך (יכתירו = הודאה והכרה במלכות השם, מלשון כתר מלכות) לפניו, יעשו זאת כשיראו שתרחם עלי ותגמול עמי את החסד והרחמים הללו. סיים רוני לקרוא את מילותיו המטלטלות של דוד המלך, מילים שאמנם נכתבו לפני אלפי שנים ומתארות את בריחתו של דוד עצמו, אך נדמה היה לו כאילו נכתבו במיוחד בשבילו, במיוחד עבור המצב האישי שלו.

וזו אכן המטרה, הפנים רוני. אם אשכיל להפוך את מצבי הקשה ממשהו מפיל ומייאש למנוף של התקרבות והתחזקות להשם, אוכל להודות להשם אחר כך בפה מלא. להודות לו לא רק על הישועה, אלא גם על הצרה שבנתה את אישיותי הרוחנית.

אם גם אתה מרגיש שאתה נמצא במיצר, תקוע, משהו לא הולך, בסכנת נפילה. פרק קמב' של התהילים מזמין אותך אל שורותיו בחום.