שיחה לא ממתינה

מה עלול להיות הגורם לכך שתפילותינו אינן מתקבלות?

שניים מגדולי הרבנים בדורנו התייחסו לאחרונה לשאלה זו והעניקו לה תשובות שונות.

הגאון הרב משה שטרנבוך שליט"א, ראב"ד העדה החרדית בירושלים, צוטט לאחרונה כמי שאמר שהגורם העיקרי בימינו לכך שתפילות אינן מתקבלות הוא חוסר ההקפדה על איסור שעטנז – כלומר לבישת בגד המכיל בתוכו תערובת אסורה של חוטי צמר ופשתן.

בדברים שנשא בפני קבוצת מחנכים מחו"ל שהגיעו לביקור בביתו, התייחס הרב שטרנבוך לנושא והאריך בחובת הזהירות הראויה מאיסור שעטנז: "איני יודע מנוח לנפשי איך נשכח ענין חמור זה שהיו נזהרים בו הקדמונים במסירות נפש עד קצה האחרון, אף בדברים שאין החשש בהם מצוי, ומה נאמר אנחנו שאין אנו שמים לב לבדוק תדיר כל בגד, ומי יודע אם אין חוסר זהירות זו מעכבת בעד תפילת הרבים?!".

בהמשך דבריו הרחיב על הזהירות שנזהרו הגר"א ותלמידיו מכל חשש כלאי בגדים, וביקש מציבור המחנכים לחנך ולהרגיל את התלמידים בחובת זהירות זו, שהיא מאיסורי תורה החמורים.

השבוע התבטא בעניין זה הגאון הרב שמואל הלוי וואזנר שליט"א ראש ישיבת חכמי לובלין. לפי דבריו המחסום העיקרי לקבלת התפילה היא העובדה שרבים מפטפטים בשעת התפילה, עוסקים בדברים המסיחים את הדעת מהתפילה או משאירים טלפונים פעילים שקולות הצלצול שלהם מפריעים למתפללים האחרים. מלבד ההפרעה לתפילה עצמה יש בהתנהגות זו גם משום זלזול בכבוד בית הכנסת.

בדבריו השווה הגר"ש וואזנר את המדבר באמצע התפילה לקו טלפון שמתנתק באמצע השיחה: "זה כמו מישהו שמשוחח בטלפון ובאמצע השיחה נקטעת בגלל חוסר קליטה או שיחה ממתינה, כך גם בתפילה – כאשר מסיחים את הדעת ומפטפטים השיחה נקטעת".

עוד הוסיף הרב וואזנר שהתחזקות בענייני כיבוד ומורא בית הכנסת יש בכוחה הסגולי להגן על האדם מפני מחלות קשות, ה' ירחם.