כששב בתשובה מעלה כל התפילות הפסולות

כתב ב"זהר הקדוש": תפילת יחיד וכו' אינה יפה, דוחים אותה לחוץ ויורדת ומשוטטת בעולם ועומדת ברקיע התחתון מאלו הרקיעים שלמטה המנהיגים בעולם. וברקיע ההוא עומד ממונה אחד שמו סהדיא"ל הממונה על רקיע זה ולוקח כל אלו התפילות הנידחות הנקראות תפילות פסולות וגונז אותם עד שהאדם ההוא חוזר בתשובה.

 

ואם חוזר בתשובה לפני אדונו כראוי ומתפלל תפילה אחרת טובה, הנה התפילה ההיא הטובה כשעולה, לוקח ממנה ההוא סהדיא"ל את התפילה הפסולה ומעלה אותה למעלה עד שנפגשת בתפילה ההיא הטובה ועולות ומתערבות יחד שאר התפילות ונכנסות לפני המלך הקדוש. (זוהר "פקודי" רמה ע"ב)

 

"פנה אל תפילת הערער ולא בזה את תפילתם" (תהילים קב, יח). יש לדקדק למה התחיל בלשון יחיד ומסיים בלשון רבים. ונראה שמסופר שפעם אחת נתאחר הבעל שם טוב זצ"ל בתפילתו יותר מהרגיל, והתפלל בהתעוררות גדולה יותר מתמיד, ושאלו אותו החבריא לפשר הדבר. השיב להם שבעיר אחת היה פושע גדול שעבר על כל עבירות שבעולם, וזה כשלושים שנה שלא התפלל.

 

כאשר עבר בשוק של ישראל, ראה אותם מתעסקים בהכנות לכבוד החג ונתן אל ליבו לאמר: מה זאת הייתה לי? הלא גם אני מזרע ישראל, ואייך נשכח מליבי הכל?! וגנח על כך מעומקא דליבא, ועל ידי זה זכה שיסייעו אותו מן השמים בהרהור תשובה, וקיבל על עצמו לשוב בתשובה שלמה.

 

לעת ערב הלך לבית הכנסת להתפלל, אבל כיוון שלא התפלל זמן רב, נשכח ממנו נוסח התפילה וגם סידור לא היה לו, והיה בוש לקחת סידור. לכן גמר בדעתו להתחבא באחת הפינות שלא ירגישו בו, וכשהלכו כולם, לקח סידור של בית הכנסת והתפלל במסירות נפש ובהתלהבות מתחילה ועד הסוף. ובאמצע התפילה אמר בבכיה גדולה: "ריבונו של עולם, ידעתי כי אין עוד בעולם אדם שחטא כמוני, וחטאי מרובים משל הרשע הגדול ביותר". והתוודה בלב שבור ונדכא ובכה הרבה.

 

והוסיף הבעל שם טוב ואמר להחבריא: "דעו שהיה רעש גדול למעלה כשרשע גדול כזה שב בתשובה שלמה. והייתה התעוררות גדולה עד שתפילות מכמה מאות שנים העלה בתפילתו. ועם פושע זה רציתי להתפלל יחד, וזו הייתה סיבת איחור התפילה".

 

ובזה פרש הצדיק רבי יששכר דב האדמו"ר מבעלזא את הפסוק הזה: "פנה אל תפילת הערער", כשה' פונה לתפילת הרשע ששב בתשובה שלמה, על ידי זה "ולא בזה את תפילתם" של כלל ישראל, שעל ידי תפילתו עולות כל התפילות.