קבלת עלבונות

בס"ד

פעם אחת נסע הצדיק רבי שלמה זלמן מוילנא ז"צל עם אחיו רבי חיים מוואלז'ין זצ"ל לנסיעה ארוכה. בדרך, נכנסו האחים הקדושים לבית מלון על מנת ללון שם. והנה, בעל המלון, כשראה אותם, התחיל לחרף ולגדף אותם, ולא נתן להם מקום ללון.

כאשר פנו ממנו ונסעו, מצא רבי חיים את אחיו רבי זלמן בוכה. "הגד נא לי" פנה אליו, "למה אתה בוכה? עשה כמוני והתעלם מהאיש בעל המלון המגדף!"

ענה רבי חיים ואמר: "אין אני בוכה חלילה על דברי הגנות והדופי שדיבר עלינו האיש, חלילה לי. אולם, כאשר הרגשתי שדבריו מצערים אותי קימעא, הבחנתי שלא הגעתי עדיין למעלה הכתובה בגמרא הנעלבין ואינם עולבין, שומעין חרפתן ואינם משיבים, עושים מאהבה ושמחים ביסורים – עליהן הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו. ועל זה שלא הגעתי בשלמות למעלה הזו, על זה אני בוכה, ועל זה ודאי יש מה לבכות".

("תולדות אדם", מובא מתוך "מורשת אבות" פרשת בשלח)