ומה יהיה ביום ראשון?

הימים ימי הצנע, תקופה קצרה אחרי מלחמת העצמאות. בביתו של הגאון הצדיק רבי יהודה צדקה זכר צדיק לברכה, כמו בבתיהם של רבים אחרים מתושבי ירושלים, שרר מחסור חמור, וכמעט הגיעה המשפחה לפת לחם.

והנה מתקרבת שבת המלכה, רעייתו של הרב הצליחה להשיג קמח לאפיית חלות לשבת, ואולי גם מעט ירק כדי לענג את השבת, אך כשבאה לבשל מאכלים לכבוד שבת לא הצליחה הרבנית למצוא בבית דבר. רק מעט אורז עמד במזווה.

הרב רואה שהכירה אינה דולקת, ושהסירים אינם מבעבעים כפי שהורגל מדי ערב שבת. "מה קרה היום?", שאל הרב את רעייתו, "האם אין לנו דבר בבית כדי שנוכל לבשל אותו לכבוד שבת?".

– "יש רק מעט אורז", השיבה לו הרבנית. "לשבת יש לנו מעט חלות ואת האורז חשבתי לשמור ליום ראשון, כדי שהילדים לא ירעבו".

– "לא ולא", השיב רבי יהודה צדקה לרבנית, "את האורז תבשלי לכבוד שבת. מחויבים אנו לענג את השבת במאכלים משובחים ובמיני תבשילים. זה לא ראוי כך לנהוג כלפי שבת קודש".

– "ומה יהיה ביום ראשון", שאלה הרבנית, "האם נבזבז את כל האוכל על סעודות השבת, ונרעיב את הילדים שלנו ביום ראשון?".

– "חלילה וחס", השיב לה הרב. "ביום ראשון הקדוש ברוך הוא כבר ידאג לנו לאוכל. אנחנו צריכים לסמוך עליו שהוא יקיים את ההבטחה שלו למי שמכבד את השבת, "לוו עלי ואני פורע", כלומר הקדוש ברוך הוא משלם בחזרה את כל מה שאנחנו מוציאים לכבוד שבת קודש".

שמעה הרבנית את הרב, ועשתה כדבריו. בני המשפחה כיבדו את השבת בשירה ובזמירות, ואף הטיבו את ליבם באורז הטעים. הרב חיזק אותם והזכיר להם שהקדוש ברוך הוא זן ומפרנס את כולם, ובעזרתו יתברך יגיע אוכל גם ביום ראשון.

בשעות הבוקר המוקדמות של יום ראשון, עוד לפני שהספיקו הילדים להרגיש את תחושת הרעב מתחילה לקנן בקרבם, לאחר שסעדו היטב ביום האתמול, נשמעו לפתע נקישות על דלת הבית. אורח מבגדד הגיע במפתיע לבקר את רבי יהודה צדקה ועמו הביא שק מלא וגדוש במאכלים טעימים, ובו כמובן גם כמות לא מבוטלת של אורז.

בני המשפחה שמחו שמחה גדולה, והרב ששמח יחד עימם הדגיש כי אין זו הפתעה או אירוע יוצא דופן: "ככה זה סדר העולם", אמר להם הרב, "כשאדם מכבד את השבת, הקדוש ברוך הוא דואג שהוא לא יינזק מזה ולא יפסיד שום דבר ממה שהוציא עבור שבת המלכה".