הציפיה לבניית בית המקדש היא מביאתו

הגה"צ רבי אברהם וילנר זצ"ל שנודע כאחד מצדיקי העיר ירושלים, נודע בשנינותו ובחכמתו הרבה.

באחד הפעמים פגש באחד מקלי הדעת שראה את המוני בני ישראל מתאבלים על חורבן הבית ואבלים בצער ימי החורבן ומנהגיו השונים, והתריס לנגדו, לשם מה נדרשת לנו אבלות זו שנוהגים אנו בבין המצרים ובתשעה באב, וכי צער ואבל יש בו להקים בנינים מחדש, ומה תורם הוא אותו אבל לבנייתו של בית המקדש. השיב לו רבי אברהם, וניחוחות על פניו, משל למה הדבר דומה, לדליקה שנפלה בעיר, והחלה לכלות את בתי היהודים ולהעלות את תכולתם בלבת האש אל על, וכמה בעלי בתים יצאו מבתיהם ומביטים על רכושם שכלה ועלה באש מאחוריהם.

בהבטה מן הצד למול פניהם המיוסרות של בעלי הדירות ובני משפחותיהם ניתן להבחין בדבר ברור, מי שנותן דעתו על המתרחש ומחפש בין רגבי האפר, אוסף ואוגר את השיירים שנשתיירו מאותה דליקה, חזקה עליו שיבנה ביתו בקרוב, ויזכה עד מהרה לשוב ולישב בביתו שיהיה חדש ומחודש כיאות, אך מי שאינו נותן דעתו על השריפה, מפקיר את השיורים שנשתיירה מאש המאכולת, בידוע הוא שאין דעתו על בנין ביתו.

אף אנו, כל זמן שאנו מתאבלים על חורבן ירושלים ועל שריפת בית המקדש, מובטח לנו, שיבנה המקדש במהרה בימינו, שכן מראה הדבר שדעתינו ורוחינו בבניינה.

 

 

עוד

בקטגוריה

החזרה על הלימוד בשבת גאוותו של ר' לוי יצחק מבארדיטשוב