הרב שך שקוע בלימוד

סיפר אחד מגדולי גאוני דורינו שליט"א: בבחרותי למדתי בישיבת חברון בירושלים. באחד מלילות שבת קודש, יצאתי עם קבוצת בחורים מהישיבה להשתתף בשולחנו של האדמו"ר מגור, ה"בית ישראל" זצ"ל. אחרי ה"טיש" (השולחן), פנינו לכיוון שכונת רוממה. השעה היתה כבר אחת וחצי לאחר חצות, והרחוב שמם מאדם. לפתע, הבחנו מרחוק בדמות בן אדם, שאינו הולך לכיוון מסויים כמו שהכל הולכים, אלא מתהלך לרוחב הכביש הלוך וחזור. תמהנו לעצמינו – מה זה? כשהתקרבנו, ראינו דמותו של הגרא"מ שך, והוא כל כולו שקוע בלימוד, ואינו מרגיש באף אחד, הולך הלוך ושוב, שקוע במחשבותיו הקדושות. הוא עמד שם באחת וחצי בלילה, ומי יודע כמה שעות הסתובב כאן… הגענו סמוך אליו, ופתאום אני מרגיש שהרב שך תופס אותי בחוזקה, לא רואה אותי כלל, ומבלי להכיר במי המדובר, אך תפס נפש חיה: "זאג מיר מיין טייערער, וואס איז פארט דער פשט אין תוספות…?" – "תגיד לי יקירי, מה בכל זאת הפשט בתוספות…?"

 הרב שך בהכנת השיעור

בערב שבת קודש, בלכתו לישיבה, מרן הגרא"מ שך זצ"ל נהג להאריך את דרכו דרך הרחובות ראב"ד וחפץ חיים, בנצלו את הזמן לערוך במחשבתו את השיעור. פעם נלווה אליו אחד מבני ביתו, ובמקום להפליג במחשבותיו, הרב שך שוחח עמו. הלה הופתע ושאלו: "הלא ראש הישיבה נוהג תמיד להכין השיעור בשעה זו?" השיבו הרב שך בפשטות: "וכי כשאני משוחח אתך, אינני מכין את השיעור…?!"