תפילת הצדיק בקול רם

תפילת הצדיק בקול רם

 

רבי דובריש היילפרין, מגיד מישרים בלובלין, נתפס למלכות בעלילת דם ונתפש בבית האסורים, השתדל מלפני הרָשות, שתינתן לו הרשות להכניס אתו טליתו ותפילין בכדי שיוכל להתפלל בכל יום, והתפילה הייתה תפילה שבאה לעזרת הרבים, ואכן התירו לו.

ודרכו בתפלה, שהיה מתפלל בקול רם, צועק ומדוע? לאביו שבשמים, ועל אחת כמה וכמה, כשהיה בצרה גדולה כזו. והיה הדבר לא לרצון שר בית האסורים.

– מפני מה – שואל אותו השר – אתה צועק בתפילתך?

אנחנו, בני ישראל, – משיב לו רבי דובריש – דרכנו להתפלל בקול רם.

– כלום – חוזר ושואל השר – אין אתם יכולים להתפלל בלחש? והרי אף אנו מתפללים ואין קולנו נשמע, ומדוע בתפילותיכם אתם צועקות בצעקות רמות.

– אף אני אומר לך, אדוני השר – מחזיר לו רבי דובריש – אלוהיכם קרוב לכם, תלוי הוא על הכותל לפניכם ודי לכם בקול דממה דקה בתפילתכם, ולכך התפילה היא בלחש, ואילו אלוקינו שוכן שחקים, רוכב ערבות ושכינת עוזו בגבהי מרומים, לפיכך אנו צועקים בתפילה ומשועים לפניו בכדי שישמע ויאזין לתפילתנו…

 

עוד

בקטגוריה

הלימוד לאור הנר בשבת המעיל טווי ומוכן אלא שהעם לא מצפה כראוי