זריזות בקיום מצוות פירעון חוב

היה זה ביום חורף קשה, בחוץ ניתך גשם עז, שלא הותיר מקום לדמדומי חמה להראות בשמים, קולות הרעמים החרידו את שמי ברנוביץ, והבזקי הברקים שהופיעו חלופות על פני השמים האירו את שביליה המפותלות של איזור הישיבה.

ראש הישיבה הגאון רבי אלחנן ווסרמן נראה היה צועד כשהוא מתעטף בצעיף מפני הקור העז ששרר בחוץ, מעטה רך של שלג צחיח רק הקשה על הליכתו בשובו מן השיעור היומי לביתו, אך מיד כשנכנס לביתו, הודיע לרעייתו הרבנית כי יש בידו עתה מעט מהכסף שחייבים הם לפרוע את חובם לקצב העיר, בעד הבשר שרכשו אצלו, וכי הוא מתכונן מיד לצאת ולשלם לו זאת.

משראתה הרבנית את מזג האוויר הזועף ששרר בחוץ, ניסתה להניא אותו באמרה כי ינוח קמעא והיא תלך מחר בבוקרו של יום להשיב לו את סכום ההקפה.

למרות שידוליה הרבים הבחינה הרבנית כי רבי אלחנן עומד על דעתו והוא אף פתח את דלת הבית לנוע מעברו השני לעבר בית הקצב, הבינה הרבנית כי בנפשו הדבר, וביקשה מאחת מבנות המשפחה ששהתה אותה עת בבית שתתלווה אליה, ובמאמצי שכנוע נטלה את הכסף מבעלה, ומיד יצאו השתים לבית הקצב ופרעו לו את החוב.

מששבו לביתם חזרו ומצאו את רבי אלחנן יושב וקורן, אושר נסוך היה על פניו, והוא באצילותו מסביר לרעייתו הרבנית – "כמה שמחה היא לי שיכולנו להשיב הכסף מיד ולא נזקקנו להלין הכסף בביתנו, שכן פריעת בעל חוב מצווה היא ככל המצוות, ושמח אני לקיימה!!".