הריח המוזר של טבק ההרחה

לפני שנים רבות התגורר בצפת רבי דוד צבי שלמה בידרמן, שלימים התפרסם כאדמו"ר מלעלוב. הוא הגיע לירושלים עיר הקודש בעת שהיה ילד כבן שבע, ומאז התגורר בה עד הסתלקותו מהעולם, אך למשך מספר שנים התגורר בצפת, בסמיכות להורי אשתו.

הרבי היה הוגה בתורה שעות ארוכות ברציפות, וכמעט שלא היה עוצר מלימודו אפילו כדי לאכול. מדי פעם היו מגישים לפניו דבר מאכל, הוא היה מברך עליו בכוונה גדולה וטועם מעט כדי להחיות את גופו, ומיד שב לתלמודו במשנה מרץ.

חמיו של הרבי היה קונה לו מדי שבוע קפה, וטבק הרחה. את שניהם היו אורזים לו בשקיות נייר, ועל השקית היה כתוב בבירור אם היא מכילה קפה או טבק.

פעם אחת, כשהביא את השקיות לחתנו בסוף השבוע, הודה לו הרבי בחום, וציין כי משום מה לטבק ההרחה בשבוע שעבר היה ריח מוזר למדי. חמיו של הרבי מיהר לבדוק ולהריח את הטבק המדובר, אך כשררח מעט את האבקה השחרחרה, חשכו עיניו. הריח היה ריח של קפה. הוא פתח את שקית הקפה, ואכן, בשקית זו נותרו מעט גריגירי טבק…

"חתני היקר, כל השבוע שתית "קפה" שהיה עשוי מטבק הרחה ולא הרגשת שינוי בטעם", שאל החם ההמום, והבין אל נכון כמה גדולה פרישותו של הרבי מחיי העולם הזה ודבקותו בתורה הקדושה, עד שאפילו אינו יודע להבדיל בין הטעם של הקפה לטעם של הטבק.

וכיצד הצליח להרגיש את ההבדל בין ריח הטבק לריח הקפה? התשובה היא פשוטה למדי… הריח הוא חוש רוחני יותר, ואילו חוש הטעם היה גשמי מדי עבורו…