Time is money / זמן זה כסף

ידוע הפתגם האמריקאי 'טיים איז מאני'. זמן זה כסף. בעידן המודרני, האנושות כולה נעה סביב הפתגם הזה. השאיפה של כל ילד היא להרוויח כסף, וזו גם השאיפה של כל מבוגר. כולנו נמצאים במרוץ הזה של סגידה לעגל הכסף.

 

חלק מבני האדם ברי מזל הם. התמזל מזלם והצליחו למצוא עבודה מכניסה בתחום שבו הם נהנים לעבוד. חוקרים ומדענים למשל. אחרים עמלים ומתייגעים במלאכה מפרכת שמשברת את גופם ואך בקושי מרוויחים דולר ליום, ואף פחות מכך.

 

אבל יש גם אנשים מזן אחר. יחידי סגולה שבכלל לא משחקים במשחק הזה של המרוץ אחרי הכסף. ניזונים הם מפת במלח, כוס מים, ופעמיים ביום כוס קפה עם חלב. יותר מזה הם לא צריכים. את חייהם הם מקדישים לאהבת חייהם – התורה הקדושה.

 

האיש שבתמונה הוא הרב מרדכי ברים מירושלים. התמונה צולמה מבלי שהרגיש, בבית הכנסת של חסידי ויזניץ ברחוב נחמיה בעיר.

 

דבר ידוע הוא בקרב כל תושבי השכונה, שכמעט בכל שעה משעות היממה אפשר למצוא את הרב ברים יושב במקום הקבוע שלו בבית המדרש, ולומד תורה. קיץ, חורף, יום ולילה. הרב ברים תמיד שם.

 

בשעת לילה מאוחרת מאוד הוא קם ופונה לביתו, שם הוא אוכל קצת ושוכב לישון, רק כדי לקום לפנות בוקר ולשוב לבית המדרש בהליכה מהירה. הוא אינו יכול להתנתק מהתורה הקדושה ליותר ממה שהגוף חייב כדי לאכול ולישון.

 

חלק משעות היממה בית המדרש מלא מפה לפה, הרב ברים יושב בין כולם ולומד יחד אתם, בחלקים אחרים של היממה, כמו למשל אחרי חצות הלילה, בית המדרש מתרוקן לחלוטין, אבל הרב ברים עדיין כאן, יושב ולומד.

 

אם תשאלו את הרב ברים, הוא בכלל לא מבין מה אנחנו מתרגשים מזה. ברור שהוא מקדיש כל רגע ללימוד התורה, איך אפשר בלי זה??

 

והרב ברים הוא לא היחיד. כמוהו ישנם עוד מאות ואלפי יהודים, כל אחד בבית כנסת אחר, בשכונה אחרת, בעיר אחרת. אבל כולם ביחד חולקים במשותף את אותה הערצה לתורה הקדושה, את האהבה העצומה הזאת שעומדת בבסיס החיים שלהם. בשבילה הם קמים בבוקר, ובעבורה הם הולכים לישון בלילה.

 

הרב ברים אומנם מכונה בתואר "הרב", אך בפועל הוא אינו נושא משרה רבנית כלשהי. הוא סתם יהודי "פשוט", שאוהב ללמוד תורה.

 

ולמה הוא אוהב ללמוד תורה, כי התורה היא הקשר בין היהודי לבין בוראו. התורה היא דבר ה', ומי שאוהב את ה', אינו יכול שלא להתגעגע ללימוד התורה, אם לא 20 שעות ביממה, לפחות 20 דקות. מדי ערב, לקחת ליד ספר יהודי, חומש, משנה או גמרא, הלכה או מוסר, ולעיין בו מעט. קצת להעשיר את עולם המושגים התורני שלנו, ולפחות להחזיק במעט מן המעט של עבודת ה' הזו, לימוד התורה.