ביקור קטן, לימוד גדול

"האמת היא שאצלי מאז ומעולם לא היה שום חיבור לדת", מספר לנו משה. "גדלתי במשפחה שבה קידוש היה הסממן היחיד ליהדות במשפחתנו, כאשר אפילו לאחר הקידוש בליל שבת היינו נוסעים עם הרכב לחברים או משפחה לארוחת שישי. ככה החיים עברו לי במשך השנים, כשאני עובר מכיתה לכיתה וממשיך הלאה, ודווקא די מצטיין בלימודיי ב"ה".

משה ירון מצטנע. חבריו מספרים לנו שהוא היה אחד מהמצטיינים בכל השכבה בידיעת הלימודים והוא ניכר בהישגיו ובציונים הטובים שקטף בזה אחר זה, אך משה לפחות מצטנע.

עברו השנים, משה ירון עובר כאמור מכיתה לכיתה ביחד עם חבריו, ומגיע לגיל 15. "בגיל 15, החלטתי לנסוע עם כמה חברים באחד מסופי השבוע, לירושלים. אני גר בתל-אביב, ובירושלים בקושי הייתי עד לגיל הזה, ואחרי שכבר היינו באילת ואפילו בחו"ל בטיולים שונים, החלטתי לעשות עם חברים טיול בירושלים. עשינו לנו רשימה של כמה מקומות שבהם נבקר, ובהם קניונים גדולים, האזורים היפים והישנים של ירושלים, וגם בכותל המערבי ובעיר העתיקה, למרות שאלו במפורש לא היו מטרת ביקורנו.

"לאחר נסיעה של כשעה, הגענו אני ועוד ארבעת החברים שנסעו איתי יחד, לירושלים. באנו בשעת בוקר די מוקדמת, טיילנו בעיר, הלכנו לקניון 'מלחה' ולשכונות הישנות והיפות של ירושלים, כמו 'משכנות שאננים', ומאד נהנינו. לקראת אחר הצהריים ישבנו לאכול באחת המסעדות הטובות בעיר, ובה ישבנו בערך כשעתיים, ולקראת שעת ערב, החלטנו ש'נקפוץ' גם לכותל המערבי. נכון אמנם שממש אף אחד מאיתנו לא היה דתי, אך הכותל המערבי הוא כנראה מושג אצל כל יהודי, ואם מבקרים בירושלים – חייבים לבקר וגם להתפלל בכותל.

"בערך בשעה 9 הגענו לכותל, שהיה די עמוס, נשאנו תפילה קצרה, טמנו פתק בכותל והתכוננו לצאת. אחד החברים הציע, שמכיוון שעוד לא הספקנו להיות בעיר העתיקה, יכול להיות שזה הזמן המתאים – לצאת דרך שם אל העיר ואל קו האוטובוס שייקח אותנו לתל-אביב. הסכמנו לדבריו, עלינו את המדרגות לרובע, והתחלנו לטפס. שוטטנו בכמה מרחובות הרובע, כאשר שמתי אני לב, שבאחת הפינות, בוקע מאחד החלונות קול רעש רב. האזור כולו היה נראה שקט למדיי, ולא הבנתי מה זה הרעש הזה. חשבתי שאולי מתקיימת במקום איזו הופעה. כשהצצתי בחלון, נדהמתי: היה זה מין בית-כנסת גדול (שמאוחר יותר התברר לי כישיבה) ובו למדו מאות תלמידים, בשעת ערב מאוחרת זו, בשיא החשק והכח.

"לא ידעתי שיש דבר כזה, של לימוד תורה בכזה חשק ורצון, ולמעשה זה הכניס אותי למין שוק שכזה, שבהדרגה הפך לרצון לשנות את אורח החיים שלי ולדמות לאותם בחורי ישיבה נערי חמד שלמדו תורה כשהאור מאיר את פניהם".

לא לקח הרבה זמן, ומשה ירון החליט כי ברצונו ללמוד תורה, והחל ללמוד בערבים יחד עם רב מקומי בתל-אביב, בשכונה בה הוא גר. עוד זמן קצר עבר והוא התקדם והתקדם, וכיום הוא חובש את ספסליה של אחת הישיבות הטובות ביותר. "אין סיפוק כמו הסיפוק כשאני לומד תורה", הוא אומר,

 

ומוסיף: "אין כמו זמן לימוד התורה בערב, כשכל העולם נם כבר את שנתו. כל ערב שכזה מזכיר לי את הבחורים שלמדו אז, בישיבה בעיר העתיקה בירושלים, באוירה המיוחדת שהושפעה מהסמיכות לשריד בית מקדשנו – הכותל המערבי".

 

כתבות נוספות: