מי ישלם את הנזק?

מה הקשר בין רכב מתדרדר לבין ''אש''?
בוא לגלות עומק תלמודי מרתק בסוגיה ממסכת בבא קמא הנוגעת לכל אחד מאתנו
shutterstock (הגדל)

לא היתה לו כל ברירה אחרת. כבר חצי שעה איתן מסתובב סביב עצמו ברחובות תל אביב ומחפש חניה לרפואה, הוא מיהר מאוד ולא נותרה לו ברירה אלא לנסות להשתחל לתוך מקום חניה קטן ומדויק, היחידי שנותר באזור. אך כמו תמיד, דווקא ביום כזה, כשהשעון נושף בעורפו והוא מאוד ממהר, איתן הנהג הוותיק ואלוף החניות טעה בגדול. לא באמת היה לרכב שלו מקום להיכנס שם. לרוע מזלו, הוא קלט זאת שניה מאוחר מדי, כאשר הוא כבר נתן מכה קלה לרכב שחנה מאחוריו. מכה קלה, אך תלוי באיזה רכב מדובר. איתן יצא החוצה כדי לגלות שרכב הפאר היקר שחנה מאחוריו ניזוק בפח, נזק שעלותו כנראה יקרה בהתחשב בשווי הרכב ושהוא למרבה הצער, אחראי על זה. בעל הרכב שהגיע די מהר כעס מאוד. הוא דרש מאיתן לשאת באחריות מלאה לנזק ולשלם לו תיקון במוסך מורשה, אך איתן לא מיהר להסכים לזה: ''מה אתה רוצה? עשיתי חניה בזהירות ככל שיכולתי, קורה!"

את הדי הצעקות וחלופי הדברים שהיו שם, אנחנו יכולים לתאר לעצמינו, אך בוא ננסה לחשוב: מי באמת צודק? האם איתן טועה כשהוא חושב שהוא לא צריך לשלם על נזקים שהוא עשה ''בטעות'', בגלל ראות לקויה, בגלל שהיה כמעט בלתי אפשרי לעשות את החניה או מסיבות דומות?

אם יש לך דעה מגובשת לגבי מקרה זה, בוא לבחון מקרה קצת שונה:

אורית סיימה לבצע את החניה, אספה את תיקה, את כל המסמכים שהיו דרושים לה ומיהרה לצאת מהרכב, אבל קורה לפעמים , היא שכחה להרים את ה'אנד ברקס'. בהתחלה הרכב עוד עמד במקומו, אך רוח שהגיע בשעות שלאחר מכן, הזיזה אותו ממקומו ודרדרה אותו במורד הרחוב אל פגושו של הרכב שחנה כמה מטרים לפניה.

האם אורית צריכה לשאת בנזק שחולל רכבה? האם היא צריכה לשלם את מלוא שווי התיקון לבעל הרכב שלפניה?

כדי לדעת מה אומרת התורה במקרים אלו ומה הדין בהם לפי ההלכה, עלינו ללמוד ביחד סוגיה מרתקת בתלמוד, העוסקת באחריות אדם על נזקים הקורים כתוצאה ממעשיו.

בואו נקרא את הפסוק הבא המופיע בתורה בחומש ויקרא:

וּמַכֵּה בְהֵמָה יְשַׁלְּמֶנָּה וּמַכֵּה אָדָם יוּמָת

נתמקד בחציו הראשון של הפסוק, בו מלמדת אותנו התורה כי אדם שהזיק במעשיו לבהמה של חבירו ובכך הפסיד לו את כל הכסף שהיא שוה, עליו לשאת בנזק ולשלם את כל ההפסד - ''מכה בהמה - ישלמנה"= ישלם אותה, את שוויה.

כמובן, מכה בהמה זו רק דוגמה וכך גם יהיה דינו של אדם שהזיק בצורות אחרות, חפצים מסוגים שונים של אדם אחר.

מה קורה כאשר החפץ לא ניזוק כליל אלא רק איבד חלק משוויו או זקוק לתיקון?

על כך אומרת הגמרא במסכת בבא קמא דף י עמוד ב:

אמר ר׳ אמי דאמר

קרא": מכה נפש בהמה ישלמנה"אל תקרי 'ישלמנה' אלא 'ישלימנה'

כלומר, התורה לא מחייבת רק לשלם את כל הבהמה או החפץ שניזוק, אלא גם להשלים את ערכו במידה והוא עדיין קיים אבל שווה פחות.

כעת נלמד יחד משנה במסכת בבא קמא המלמדת אותנו מה הדין כאשר אדם הזיק בשוגג או ללא כוונה וכך כתוב בה:

''אדם מועד לעולם בין שוגג בין מזיד בין ער בין ישן''

כלומר: אדם שהזיק יקבל לעולם יחס כאילו היה מועד והיה צפוי שהנזק יקרה וממילא היה מוטל עליו להשתדל ולמנוע את ההיזק ולכן אפילו אם הזיק בשוגג או אפילו כשהוא ישן, יהיה עליו לשאת בתשלום מלא של הנזק.

ההלכה הזו שנכתבה במשנה, העמידה את חכמי התלמוד - הגמרא על הרגליים והם נדרשו לתת לה הסבר:

''מנא הני מילי? אמר חזקיה: אמר קרא ''פצע תחת פצע"לחייבו על השוגג כמזיד ועל האונס כרצון''

הסבר המילים: שואלת הגמרא, דברים אלו שכתבה המשנה מנין לה? מסביר חזקיה: בתורה נאמר ביחס לחיובי אדם המזיק ''פצע תחת פצע"ממנו למדה המשנה שאדם המזיק חייב על נזקו אפילו אם עשה זאת בשוגג או תוך כדי שינה.

 כיצד למדה זאת הגמרא מהפסוק, אתה בודאי מעוניין לדעת?

רש"י מפרש זאת כי המילים הללו מיותרות ואין בהן צורך לעניין המדובר בגוף הפסוק, לכן הסיקו חכמים כי נאמר כאן רמז לחייב אדם המזיק גם כאשר הוא עושה זאת בשוגג ובאונס. דרך דרשה זו מצויה היא מאוד בגמרא ובדרך כלל דרשות אלו מבוססות על קבלה איש מפי איש עד משה רבינו שקיבל זאת בעל פה בהר סיני.

אחרי שלמדנו את הגמרא, נסיק את המסקנא:

מכאן, שכאשר אדם מבצע מעשה ישיר של היזק לאחרים או לממון של אחרים, הוא חייב לשלם אפילו אם מאוד השתדל למנוע את הנזק או שלא חשב ולא העלה על דעתו כי נזק כזה אכן יכול לקרות.

לכן, בסיפור הראשון, על איתן, שנהג ברכב ופגע ברכב שמאחוריו, גם אם אכן לא היה מסוגל לראותו, או להעלות על דעתו כי נזק כזה אכן יקרה, עדיין יהיה חייב לשאת באחריות מעשיו ולשלם את הנזק, עם כל הקושי וההפסד הכספי שבדבר.

כעת, נעבור אל הסיפור השני, בו אורית שכחה את האנדברקס וכתוצאה מכך התדרדר רכבה ופגע ברכב אחר. האם המסקנה הקודמת תהיה נכונה גם כאן? או שאולי יש הבדל בין המקרים?

שים לב: בעוד שבמקרה הראשון איתן עשה בעצמו ובאופן ישיר את הנזק, במקרה השני אורית כבר מזמן הלכה מהמקום כשהנזק קרה ואמנם היה הנזק תוצאה של מעשיה, אך לא עשתה אותו בפועל כמו בסיפור של איתן.

ההבדל הזה מוביל אותנו לסוגיה אחרת, בה עוסקת הגמרא בסוג הזה שלה הנזקים ומגדירה זאת כנזקים שאמנם חייבים עליהם בתשלום, אבל לא מדין אדם המזיק אלא מדין אחר - דין ''אש''.

מה זה דין אש? מדוע שיהיה קשר כלשהוא בין רכב מתדרדר לבין אש?

הבה נתעמק מעט בסיפור שמספרת התורה עצמה בפרשת משפטים על אדם שהדליק אש:

 ''כִּי תֵצֵא אֵשׁ וּמָצְאָה קֹצִים וְנֶאֱכַל גָּדִישׁ אוֹ הַקָּמָה אוֹ הַשָּׂדֶה שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם הַמַּבְעִר אֶת הַבְּעֵרָה''

התורה מלמדת אותנו כי כאשר אש התפשטה באמצעות קוצים שהיו בדרכה עד שהגיעה לגדיש תבואה ושרפה אותו, עלינו לאתר את האדם שהדליק את האש ולחייב אותו בתשלום על כל הנזק שהיא חוללה.

בואו נחשוב: האדם שהדליק את האש, סך הכול הניח את הגחל הבוער ברחוב, או סמוך ליער. כאשר קרה כל ההמשך בו הרוח ליבתה את האש, הוליכה אותה לכיוון הקוצים ומשם היא התפשטה אל שדה התבואה של האחר, הוא כלל לא היה בשטח וייתכן שהוא לא היה מודע לתוצאות מעשיו ובכל זאת, התורה מחייבת אותו, מדוע?

התשובה היא: כי הוא האחראי לכל הסיפור הזה, בכך שהוא הבעיר את האש.

מה הגמרא לומדת מכך? (תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף ג עמוד ב)

תולדה דאש מאי ניהו? אילימא אבנו סכינו ומשאו שהניחן בראש גגו ונפלו ברוח מצויה והזיקו, היכי דמי? אי בהדי דאזלו קא מזקי, היינו אש! מ"ש אש? דכח אחר מעורב בהן וממונך ושמירתו עליך, הני נמי כח אחר מעורב בהן וממונך ושמירתן עליך! אלא, תולדה דאש כאש,

פירוש המילים: הגמרא מבררת מהי התולדה של "אש", כלומר איזה מקרה אנו יכולים ללמוד מתוך הדין בתורה המדבר על אש ובכך דין זה ייחשב "תולדה"- בן של פרשת אש? מבארת הגמרא: כאשר אדם הניח אבן, סכין או כל משא אחר על מקום גבוה כמו ראש הגג ולאחר מכן רוח מצויה שהופיעה הפילה אותם והם הזיקו, הרי זו תולדה של אש, מדוע? משום שכאשר החפצים הללו הזיקו בדרך הילוכם על ידי הרוח, הרי זה עונה ממש על ההגדרה של פרשת אש, בה נאמר שכאשר אדם מניח דבר מה בפשיעה וכח אחר כמו למשל רוח שהופיעה התערב וגרם לנזק, הרי הוא אחראי על התוצאה וחיי בתשלום.

הרי לנו, כי חכמינו למדו מפרשה זו, דין גורף לכל מקרה הדומה במאפייניו לאדם שהבעיר אש והסיקו: שכאשר אדם מניח דבר מה או עושה פעולה כל שהיא, שבפני עצמו ובשעה שבה הוא עשה זאת לא חוללו כל נזק לאף אדם, אך לאחר מכן, הגיעה רוח, או כל כוח אחר מכוחות הטבע וביצעו את הנזק, האדם שהניח את החפץ או עשה את הפעולה, אחראי על הכול וחייב בתשלום.

לכן, בדיוק כמו ב'אש' שהמבעיר שהניח את הגחל הבוער, אחראי לכל ההמשך, כך גם אורית, שהניחה את הרכב במקום הזה היא זאת שאחראית לכל ההמשך, למרות שבשעה שהיא החנתה את הרכב לא קרה כלום ורק אחרי שהרוח הגיעה ודרדרה את הרכב הוא פגע ברכב השני, היא צריכה לשאת באחריות מדין ''אש''.

אולם, להשוואה הזו לדין ''אש"ישנה השלכה נוספת:

אם נשים לב למילות הגמרא שהבאנו קודם, נשים לב כי הגמרא מספרת על אבן סכין ומשא שנפלו ב''רוח מצויה'', מכאן, שאם הם נפלו ברוח שאינה מצויה, לא תהיה אחריות תשלום על האדם והוא יהיה פטור מלשלם.

ההסבר לכך הוא כי בדיוק כמו שב''אש"הסיכוי שהרוח תוליך את האש אל הקוצים ומשם אל התבואה הוא גבוה ואדם שמניח גחלת בוערת בצורה כזו ניתן להגדירו כ''פושע'', כך גם בכדי לחייב כל מקרה אחר דומה של אדם שמניח דבר מה ובאמצעות הרוח נגרם ממנו נזק, מדין 'אש', הסיכוי צריך להיות גבוה כדי שיהיה אפשר לחייבו בתשלום. את ההבחנה הזו מבצעת הגמרא באמצעות הנוסחה ''רוח מצויה"ו ''רוח שאינה מצויה''. אם כל רוח מצויה יכולה לעולל את הנזק, הרי הוא חייב בתשלום. אך אם יש צורך ברוח חזקה במיוחד ''רוח שאינה מצויה"כדי לעשות זאת, אין להטיל עליו את האחריות והוא פטור מלשלם.

המסקנה שאליה מובילה אותנו הגמרא, כי כאשר אנו רואים מקרה שקורה באופן ישיר ומיידי על ידי מעשי אדם והוא חייב לשלם מכח דין אדם המזיק, הרי חיובו יהיה גם אם עשה זאת בשוגג ואפילו תוך כדי שינה. אבל כאשר המקרה אינו ישיר ומיידי אלא כתוצאה נגרמת ממעשיו, חיובו הוא מדין אש, שבה נאמר החיוב רק אם הנזק היה שכיח וצפוי כמו רוח מצויה.

לכן במקרה שלנו, יהיה צורך לבחון ולהחליט אם הסיכוי שהרכב יתדרדר הוא גבוה ומספיקה לכך ''רוח מצויה" או שאולי נדרשת לשם כך "רוח שאינה מצויה" ובמידה שאכן כך, אורית תהיה פטורה מלשלם.

לסיכום: למדנו על שני דינים נפרדים אך קצת דומים ביניהם מחלקת הגמרא - דין "אדם המזיק" שחייב אפילו בשוגג ובאונס, לעומת דין "אש" שבו חייבה התורה רק בפשיעה וברוח מצויה. ראינו שהדרך לשייך את המקרים שלפנינו לאחת מפרשיות אלו היא בשאלה אם מעשה ההיזק נעשה בידי האדם באופן ישיר או באופן עקיף, בכך שעשה מעשה או הניח דבר מה וכלשון הגמרא "כח אחר מעורב בו" וכך ארע הנזק.

 

 

שאל את הרב
דלג על שאל את הרב

שאל את הרב

 

 

 כאן תוכל להפנות לרב את שאלתך, הרב ישתדל לענות בהקדם האפשרי.
התשובות נשלחות ישירות למייל השואל. לשליחה יש למלא את הטופס המופיע כאן:

*
רשימת תפוצה


 

מאמרים חדשים
דלג על מאמרים חדשים

מאמרים חדשים

     

 

הצחוק יפה לבריאות

אז מה, זהו? יותר אסור לצחוק? תשובה עפ"י ההלכה

 


    

 הוראות יצרן 

האם זה תקף גם ביחס לחיינו? קרא את ההוראות!


   

 

מחפשים סגולות? 

שלשה ספורים, סגולה אחת! אף פעם לא יזיק לדעת!


    מבחן בגרות

היכן נמצאת הבגרות האמיתית? אקטואלי להיום


   

חשיבות עניית אמן

אז שכחתי לענות אמן. מה כבר קרה? כנסו ותקראו ספור

עבור לתוכן העמוד