הלימוד נותן לי את החשק לחיות ולעבוד

 

איציק רגובי, מנהל שווארמה 'מכל הלב' ברחוב החלוצים סמוך לקניון 'איילון' ברמת-גן, נראה לכאורה כאדם שהשווארמה, הכבדים והסטייקים סובבים את כל כולו.

וזה אכן נכון. מידי יום מתייצב איציק בשעת בוקר מוקדמת בחנות השווארמה שבניהולו, כדי להכין את המסעדה ליום הבא, בו יסעדו במקום עשרות פועלים ועובדים שעובדים במשרדי וחנויות הסביבה..

הוא מעסיק בחנותו שני עובדים לבד ממנו, והם עוסקים רוב היום בטיגון צ'יפס, עמידה ליד עיגול השווארמה המסתובב, ובשאלת הלקוחות 'יש חריף?' (ויש, אגב, אל תדאגו).

מה שאחרון הלקוחות בשעה 8 וחצי בערב, אז סוגר איציק את חנותו, לא יודע, הוא שמשם הולך איציק היישר אל בית-הכנסת שנמצא לא הרחק משם, שני רחובות ליד ברחוב אברבנאל, ומשקיע את השעתיים הקרובות, עד לשעה 10 וחצי כמעט, בלימוד תורה.

מה מביא אותך לעזוב בשעה מוקדמת יחסית למסעדה, וללכת ללמוד תורה?

"מה מביא אותי? התורה, מה יותר פשוט מזה. ב-20 השנה בהן אני מנהל את החנות, למדתי שיכולות להיות אחת משתי האפשרויות: או שהחנות תהיה מרכז עולמי, וכל העולם שלי יסתובב סביב השווארמה כמו העיגול שלה, או שאני אמצא משהו תכליתי רוחני להתעסק בו, שייתן לי את הסיפוק. כמובן שבחרתי באפשרות השנייה, ובהדרכה של רבי בשכונה, אני הולך יום יום ללמוד עם החברותא שלי בבית-הכנסת".

מה זה נותן לך?

"אני אגיד לך: חוץ מזה שבעיסוק כשלי שלא צריך להעסיק יותר מידי את המח ואתה מפחד שהוא יתנוון, בלימוד גמרא אני מוצא עיסוק מחשבתי מעולה. אבל כמובן שזה לא רק זה: כאשר אני לומד, אני מרגיש שלחיי יש משמעות שהיא מעבר לשווארמה וצ'יפס, באמת. זה נותן לך משהו שמחזק אותך, ונותן לך את הכח לעבוד למחרת, ובכל השבוע".

האם היית רוצה אפילו להוסיף עוד בזמן הלימוד?

"האמת היא שכן, אבל יש לי את החנות שאני צריך לנהל אותה. אבל אני כבר תקופה ארוכה חושב ברצינות לעזוב את ניהול החנות לעוד כמה שעות ביום, לתת אותה לשני העובדים שלי ולנהל אותה בשלט רחוק, כאשר בזמן הזה שיתפנה, אוכל להקדיש גם יותר זמן למשפחה, וגם עוד שעה-שעתיים ללימוד התורה. כי בסופו של דבר, זה מה שחשוב. עם זה נגיע לעולם הבא. זה מה שנותן לי את החשק לחיות, את החשק לעבוד".